"חשבונות שמיים" נראה כמו גרסה חרדית לסרט של אינגמר ברגמן. טרגדיה שמטלטלת זוג חרדי צעיר מובילה את הבעל להקצנה בענייני אמונה ואת אשתו למחשבות חדשות על מקומה שלה עצמה במסגרת המשפחתית והדתית. קשה להיזכר בסרטים ישראליים רבים שהציגו את התא המשפחתי החרדי כאתר של עימות ומתחים - אפילו "פינק ליידי" הציג את הגילוי המערער שבמרכזו כמקור של הבנה ואמפתיה - ובכך מצוי ההיבט המעניין של הסרט שכתבה וביימה אסתי שושן, אשר הוצג לראשונה בפסטיבל הסרטים בחיפה.
"חשבונות שמיים" – טריילר
(באדיבות סרטי יונייטד קינג, משה אדרי לאון אדרי)
עד כמה יכולה האמונה לתפוס את מקומה של האחריות האישית? שמואל (אורי אלבי) הוא בחור ישיבה חכם הנשוי לרות (משי קליינשטיין) שעובדת בארגון המוקדש להחזרה בתשובה. הם מתגוררים בבני ברק ויש להם ילד אחד, כמעט בן שלוש, שרוליק שמו. לזכותה של שושן ייאמר, שאת הטרגדיה הנוראה הפוקדת את בני הזוג, ומזכירה מאוד את זו המתרחשת בסרטו של דוד וולך "חופשת קיץ" (עוד נשוב אליו), היא מקפידה שלא להראות - המתח הולך ונבנה כך שהצופה מבין שמשהו מחריד קרה עוד לפני שההורים קולטים זאת. מראות שנחשפים בדיעבד, כמו מכונית ששמשת הדלת האחורית שלה מרוסקת, מעידות בצורה הרבה יותר אפקטיבית על מה שהתרחש.
3 צפייה בגלריה
קשה להיזכר בהרבה סרטים שהציגו כך את התא המשפחתי החרדי. מתוך "חשבונות שמיים"
(צילום: דוד סקורי, באדיבות סרטי יונייטד קינג)
עיקר הסרט עוסק בהתמודדות השונה של ההורים עם האסון. האם עוברת לישון בחדר עבודה, עם המחשב ועם דיסקים של מוזיקה ערבית שהיא אוספת משך שנים. היא מתקשה להמשיך באמונתה, חווה ניכור ובדידות מהקהילה שמנסה לתמוך בה, הכוללת את הוריה (ישי גולן וריימונד אמסלם), ומתעמתת עם בעלה המנסה לשווא לשכנע אותה שמדובר בניסיון מן הקב"ה. שמואל, לעומת זאת, מתחזק באמונתו, גוזר על עצמו תענית דיבור, משוכנע שבדרך זו או אחרת הם חטאו (הסרט רומז שכך אכן קרה משום שהאם, רות, שכחה ליטול את ידיו של פעוטם בבוקר האסון), והולך ונהיה פנאטי יותר ויותר. עדיין, הוא חש שעליו לסייע לרות להשתקם, רק שאינו מבין שהדרך בה הוא נוקט מתעלמת מכאבה.
מילה אחת אינה מונחת על השולחן המטאפורי: אחריות. העולם החרדי, גורס הסרט, מסיר את האחריות מהפרט ומעביר אותה לכוחות עליונים. האופציה האחרת היא ההתרסה כלפי האל, ובה נוקטת רות שבעקבות האסון בוחנת כאמור מחדש את מקומה בעולם הזה. התסריט מעניק לה את הבכורה, ככל שהדברים אמורים בצופה החילוני. דמותו של שמואל מתקשה לשכנע אותנו בקבלתה את דרכי האל, ובעיקר בהקצנה שהיא חווה שכוללת שריפה של מחשב וביעור של אמצעי טכנולוגיה כחלק מתהליך התיקון. הסרט בתבונה לא מראה מה בדיוק גרם לטרגדיה וכך הוא הופך את הסיפור שבמרכזו ליותר מאשר נפנוף אצבע דידקטי: האם אפשר להבין ולקבל את מה שקרה? לתלות את מה שקרה ברצון האל? לא למחות? האם אכן קרה לאב, כדבריו, נס כי לא הוא מצא את הילד המת? השאלות האלה בהחלט מאתגרות את הצופה החילוני שסוגיות של אשמה ואחריות - ע"ע 7 באוקטובר - נתפסות אצלו לא כגזרה משמיים אלא ככישלון המחייב בחינה אישית ומערכתית.
"חשבונות שמיים" הוא במידה מסוימת היפוכו של "חופשת קיץ" המופתי, שעוסק בנושאים דומים. בסופו של הסרט ההוא משליכה האם מעזרת הנשים את סידורי התפילה כאקט של מחאה והבעה סמלית של יגונה. קולה של האישה שם אינו נשמע נוכח הטרגדיה, שבה נעקד הבן הצעיר על מזבח האמונה על ידי אביו מבלי שקול האל יתערב ומבלי שאיל יוקרב במקומו. סרטה של שושן, פעילה חרדית פמיניסטית, מביא את הקול הזה, גם אם בצורה שנדמית לעיתים מגושמת - כמו בסצנה שבה גוזזת רות את שערה מול המראה או נוהגת בהתלהבות בטרקטור שנותר בגינה ציבורית, בלילה. גם ההתרה מתרחשת בחופזה, כאילו לבוא ולומר שהפיתרון הוא להניח את ההגה, תרתי משמע, בידי האישה.
כסרט העוסק בסוגיות של אמונה, התסריט של "חשבונות שמיים" אינו מותיר דברים בחזקת הנרמז. הכל נאמר בצורה ברורה, הדיכוטומיה מעוצבת בבהירות אולי רבה מדי, וההתייסרות של צמד השחקנים, קליינשטיין ואלבי, נהפכת לסוג של מאניירה. פרטים מסוימים, כמו הדיסקים של המוזיקה בערבית שרות מאזינה להם, נותרים חסרי-משמעות. ברור שיש להם חשיבות עבורה, אבל זו נותרת מעורפלת כמו גם כל הרקע העדתי שהסרט רק מרמז אליו. "חשבונות שמיים", בדומה לסרטו הנ"ל של וולך, מנסה לפעול בטריטוריה שהיא יותר רוחנית ולעסוק בתגובה לטרגדיה שמעלה שאלות לגבי אמונה. אבל נראה שהוא מתקשה למצוא את השפה הקולנועית הנאותה, והתוצאה לוקה בדברנות-יתר. נעדרת ממנו אותה סצנה שתותיר אותנו כצופים חסרי-נשימה לקראת הסוף. נראה שהבמאית-תסריטאית פשוט ממהרת לפתור את העניינים מבלי להשלים באמת את המהלך התודעתי-רגשי של הדמויות.
3 צפייה בגלריה
דבר לא נותר בחזקת הנרמז. מתוך "חשבונות שמיים"
(צילום: דוד סקורי, באדיבות סרטי יונייטד קינג)
במילים אחרות, על אף נושאו "חשבונות שמיים" אינו נרשם כחוויה קולנועית של ממש. מהלך התרחשותו נע מפורים ועד ל"ג בעומר, כולל יום העצמאות שבתווך ("עצמאות הם חוגגים", אומרת אחת הדמויות המרכזיות נוכח רעשי הזיקוקים). וסצנה אפקטיבית של ליל סדר עצוב בשניים - אך התחושה היא שסימון מעבר הזמן באמצעות חגים ומועדים נותר בעיקר אגבי, אינו מתורגם להתפתחות דרמטית, והסרט חוזר על עצמו מבלי שהדינמיקה בין צמד שחקניו תלך ותעמיק. בצד החיוב, הסרט אינו לוקה במסיונריות אלא תוהה, בדיוק כמו דמותה של רות, על משמעותה של אמונה ושל קבלה עיוורת של הטוב והרע. זהו לא דבר של מה בכך בקולנוע הישראלי, גם אם הסרט אינו עוסק בכך בצורה מספקת.
