כשאנחנו צופים בסדרה או בסרט אנחנו תוהים לפעמים איך סצנות מסוימות נוצרו; איך סצנת האקשן ההיא צולמה, איך אותה השחקנית מדממת מהאף ואם אותו שחקן באמת קפץ מהחלון. אבל האם אי פעם תהיתם איך הצעדים של השחקנים נשמעים כל כך טוב? או איך שומעים את הלעיסות שלהם כשהם אוכלים? ובכן, אין סיבה שתחשבו על זה. כל הצלילים האלה נשמעים לנו הכי טבעיים והגיוניים, הרי מדובר ברעשים שאנחנו חיים באופן יומיומי ובפעולות שלא שמים אליהם לב - בחיים וגם על המסך. אבל מאחורי כל סצנה בכל סרט וסדרה עומד לו אמן אפקטים קוליים, "אמן פוליז" בעגה המקצועית, שמקליט כל תזוזה וכל פעולה מחדש.
האיש שעושה קולות לעקבים של ניב סולטן: העבודה המשוגעת של מתן דורמבוס
כל פעולה על המסך עוברת טיפול של סאונד במטרה להגביר ולהעצים את פס הקול של הסרט - צעד, לעיסה, הנחת כוס ואפילו נשימה. מי שחי את העולם הזה כבר כמה שנים טובות הוא מתן דורמבוס (39), אחד מאמני הפוליז העסוקים בארץ. בריאיון ל-ynet הוא מספר על העבודה בסדרות מצליחות כמו "פאודה" ו"טהרן", על סצנות אינטימיות שהוא הובך לעשות (אפילו עם עצמו בסטודיו) ועל התפקיד הייחודי הזה שמעטים מודעים לקיומו.
כתבות נוספות בנושא:
על פניו הסטודיו בו דורמבוס עובד (אולפני DB) נראה כמו אולפן רגיל לחלוטין, ובעבר הוא אכן שימש כאולפן הקלטות למוזיקאים כמו ברי סחרוף, ריטה, שלמה ארצי, אביב גפן ועוד. אבל כשנכנסים פנימה מגלים חדר שנראה כמו מחסן צעצועים. נמצאים בו חפצים מכל הסוגים, נעליים מכל המינים, מזוודות, ובמרכז החדר ישנם גם שלושה סוגי רצפות - רצפה מרוצפת בלטות, קרקע שמדמה כביש או מדרכה ואדמה. כשדורבמוס צריך להקליט צעדים עבור סצנה מסוימת שבה השחקן צועד ברחוב, הוא יקליט צעדים על החלק שמדמה את הרחוב, ואם השחקן נכנס לבית אז הוא יקליט צעדים על המרצפות. אבל למה בכלל צריך להקליט מחדש את הדברים האלה?
"כשמצלמים סרט או סדרה, יש את הבחור עם המיקרופון הגבוה הזה (בום-מן, מ"ח) שעומד ומקליט את כולם, ומדי פעם יש צלילים שנעלמים ומתפספסים", מסביר דורמבוס. "אז אני ממלא את מה שנשכח. אם לא שומעים מספיק טוב את הצעדים - אני אקליט אותם. אם לא שומעים מספיק טוב את הלעיסות - אני אלעס. אני מניח כוסות, עושה חיבוקים ונשיקות, קולות של אנשים קמים ונופלים, פכפוך מים, יציאה מהאוטו - כל מה שאפשר לזוז איתו".
למה זה כל כך חשוב?
"כדי להוסיף רבדים. הייתי אומר שזה מחייה את הסרט, זה מחייה את התמונה ומשלים לצופה כל מיני רגעים שעוזרים לו לסגור את הסיפור דרך האוזניים. חוץ מזה, רוב הסדרות היום שנמכרות לחוץ לארץ, ברגע שמורידים את ערוץ הסאונד של הדיאלוג בין השחקנים בשביל הדיבוב, צריכים שם השלמה של אפקטים קוליים, אחרת לא ישמעו".
איך זה עובד?
"בגדול, אני מקבל את הסרט כשסיימו לצלם ולערוך אותו, ממש לפני שהבמאי יושב עם מעצב הפסקול לעשות איתו מיקס סופי לסרט. אני יושב בחדר אחד ובחדר השני יושב מישהו שמקליט אותי, ויש לי מסך שבו אני רואה מה קורה בסרט או בסדרה - ואני מחקה את זה. אני עושה הכול מול תמונה אילמת, ממש כמו פעם. אני רק רואה מה קורה".
העבודה של דורמבוס אולי מצטיירת כעבודת סאונד בלבד, אבל הוא דווקא מתייחס אליה ככזו שמשלבת המון פעילות גופנית. "זו עבודה שצריך להיות בה בתנועה, כמו ריקוד", הוא מספר. "לעבודה הזאת צריך להיות מישהו שלא מפחד לעשות שטויות. אם זה להימרח על הרצפה או לשבור בקבוקים או להתלכלך ולהירטב כמעט כל יום בעבודה. זה פחות יתאים למישהו שרובץ על הספה ולא בא לו לזוז".
מה למשל אתה לא צריך להקליט? ממה אתה פטור?
"בעצם אמן פוליז לא צריך לעשות היום את כל הדברים האלקטרוניים והדיגיטליים. כל הפיצוצים, ההתנגשויות, היריות. כל הדברים הטכניים היום מגיעים מספריות אפקטים".
כחלק מהעבודה שלו, דורמבוס גם צריך להקליט אפקטים לסצנות אינטימיות, שלעיתים גורמות לו למבוכה. "כן יוצא לי לפעמים להגיע גם לסיטואציות של 'חדרי חדרים'. זה יכול להביך, אפשר להסמיק, אבל זה שווה את זה", הוא מספר. "לפעמים בלוקיישן בזמן הצילומים קצת מביך לסאונדמן להיות קרוב ואז מתפספס כל המגע האינטימי הזה בין השחקנים, כל הליטופים והנשיקות, וצריכים להשלים את זה. בדיוק עכשיו צולם סרט שעוד מעט יצא, שמדבר על פיגוע במצעד הגאווה. כל הסרט גניחות, מכות ומיטות, סופר מביך".
מה הדבר הכי קשה להקליט?
"סצנות של אוכל, של ארוחות ערב, זה יכול להיות מאוד סיזיפי. כל פעם שמישהו מכניס מזלג לפה, נוגע בצלחת, מרים את המכסה של הסיר - אתה עושה את זה שוב ושוב. היה את הסרט 'זרים מושלמים' שעשו בארץ, לעשות עליו פוליז היה קשה כי זה כל הזמן תזוזות קטנות על השולחן. הדברים האלה של המטבח זה סופר סיזיפי".
כל אמן פוליז יורד לפרטים הכי קטנים? זה הסטנדרט?
"אני חושב שכל אמן פוליז צריך לשאוף למלא את כל העולם שכרגע רואים על המסך בסאונד. זאת אומרת שגם אם יש כלב מרחוק אני אעשה את [הסאונד של] הרצועה שלו, כי אולי מרחוק אתה שומע איזה גלינג-גלינג".
זה מבאס אותך שאתה עובד כל כך קשה ולא יודעים בכלל שיש מישהו שעומד מאחורי כל זה?
"לא, ממש לא. זה כיף לעשות את הדברים הקטנים שאף אחד לא מכיר ובעצם כולם מכירים".
