קריסת מערכת החינוך הציבורית, אובדן קשר ישיר בין בני אדם בגלל טלפונים סלולריים, מעשי טבח בבתי ספר תיכוניים בארה"ב, שיבוט בני אדם, טכנולוגיה שממסחרת את התודעה האנושית, כלכלת חלטורה, בריחה מהמציאות ל-VR, טשטוש הגבול בין "מציאות" ל"סימולציה". זו רשימה, ייתכן שלא ממצה, של הנושאים בהם נוגעת עלילת "בהצלחה, תהנו, אל תמותו" (Good Luck, Have Fun, Don't Die) - סאטירת המד"ב של גור ורבינסקי. הניסיון לקשור לא מעט נושאים שמהדהדים בתרבות העכשווית מציב אותו באופן אוטומטי כסרט "חשוב" ו"שאפתני". יש בו לא מעט רגעים שבהם העמדה של היוצר כלפי נושאים אלו זוכה לגילום שייחרט בזיכרון. אבל, ולא במפתיע, יש בו גם משהו שטחי, כמעיין אנתולוגיה של פרקי "מראה שחורה" מרוכזת לסרט אחד, עם הומור ותנופה סגנונית קצת יותר פרועים.
"בהצלחה, תהנו, אל תמותו" - טריילר
(קרדיט: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
חרף אורכו הלא-מבוטל של ‘אל תמותו’ (כשעתיים ורבע) העלילה לא מבזבזת זמן. הסצנה הפותחת מתרחש בתוך דיינר של הרשת (האמיתית) NORM’S. בקונטקסט של הסרט הכוונה היא לא רק ל"דיינר של נורם" אלא בעיקר במובן "הדיינר של הנורמליים" - אלו שטומנים את הראש באדמה או במסך הטלפון כדי לא לשים לב שהאדמה רועדת מתחת לרגלי המין האנושי. לתוך הדיינר פוסע גבר מזוקן, מרופט ומלוכלך בלבוש שכולו זועק "אני הומלס מטורף עם הזיות פרנואידיות". מעיל גשם שקוף שמתחתיו שלל חוטים מתכתיים, ומה שנראה כמו חגורת נפץ עם נפץ שמוחזק בידו. ייתכן שגם יש שם צינורית פלסטית שמבעדה הוא השתין על רצפת הדיינר.
3 צפייה בגלריה
אלה יצילו את העולם? אלה?! מתוך "בהצלחה, תהנו, אל תמותו"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
הסועדים מלווים אותו במבטים מזועזעים, אך הוא נמצא שם כדי להתריע מפני אפוקליפסת AI קרובה. בין 47 הסועדים בדיינר מסתתרת קומבינציית אנשים שיוכלו לחבור אליו באותו לילה כדי למנוע זאת. הוא נוסע בזמן שהגיע מהעתיד, ופעולת הגיוס של המתנדבים התרחשה כבר 117 פעמים קודם לכן, ופעם אחר פעם הסתיימה במותם של המתנדבים. אבל הוא יודע שבמקום הזה, בין מיליוני האפשרויות, נמצאת הקומבינציה הנכונה. בכל פעם שפרויקט ההצלה נכשל הוא מאפס את נקודת הזמן - בנוסח סרטי "לולאת זמן" כמו "לקום אתמול בבוקר" (1993) או "קצה המחר" (2014) - ואז מנסה שוב. לכן הוא גם יודע פרטים מאוד אישיים לגבי הנוכחים, הרקע שלהם, האופן שבו הם יבחרו לפעול והדרך שבה הם ימותו. זה מספיק כדי לשכנע כמה מתנדבים להתלוות אליו.
הדימוי של הנביא השוטה/מטורף שמנסה לעצור קטסטרופה מזכיר דמויות דומות בסרטיו של טרי גיליאם - בעיקר "12 הקופים" (1995). סאם רוקוול מגלם תפקיד זה היטב בשילוב בין מראה של הומלס מופרע ולשון חדה שאיתה הוא משפד באופן משעשע את הנוכחים. החבורה המתגבשת כוללת את המורים בתיכון ציבורי מארק וג'נט (מייקל פניה וזאזי ביטס), נהג אובר חמום-מזג בשם סקוט (אסים צ'ודהרי), מדריך הצופים בוב (דניאל ברנט), אישה עגמומית בשם סוזן (ג'ונו טמפל) שיודעת דברים חשובים למשימה, ומריה (ג'ורג'יה גודמן), שרק משתוקקת לפרוסת פאי. אחרונה חביבה היא צעירה מוזרה בשם אינגריד (היילי לו ריצ'רדסון), מלוכלכת עם שמלת נסיכה בצבע תכלת, ועם וייב של מי שכבר איבדה כל תקווה לגבי החיים שלה.
3 צפייה בגלריה
יאללה, מס' 118, Here we go. מתוך "בהצלחה, תהנו, אל תמותו"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
בציר הזמן העיקרי של העלילה החבורה מתקדמת לעבר היעד שעשוי למנוע את האפוקליפסה. בחציו הראשון של הסרט משולבים פרקי פלאשבק שעוסקים בסיפור הרקע של חלק מהמתנדבים. מבלי להרחיב בפרטים, שלל הנושאים שתוארו בפסקה הראשונה של הביקורת עולים בסיפורי רקע אלו. יש סיבות שבגללן אנשים אלו החליטו להצטרף למשימה, והן מציירות חלקים בפאזל סאטירי שבו הטכנולוגיה יוצרת עולם מרתיע. בחצי השני של הסרט, ככול שהמשימה מתקרבת לנקודת ההכרעה, כך גם הדברים יהפכו למוזרים יותר. לא ניתן לציין מה מתרחש, אבל לטעמי מוזרות זו, משעשעת כפי שהיא, שומטת את השטיח מתחת לרצינות הנדרשת כדי שהצופים יהיו מושקעים מבחינה רגשית במה שיש לסרט לומר.
על התסריט אחראי מת'יו רובינסון (התסריטאי והבמאי-שותף של "המצאת השקר" עם ריקי ג'רוויס). והוא מעין קאמבק של ורבינסקי אחרי תשע שנים שבהן הוא היה ב"כלא במאים". הוא פרץ בסרטו השלישי "הצלצול" (2002) - עיבוד לספר ולסרט האימה היפני, ומשם המשיך ליצירת שלושה סרטים מצליחים בזיכיון "שודדי הקריביים" (2003-7). את המעמד שצבר בתעשייה הוא איבד ב"הפרש הבודד" (2013), סרט שהפסיד בערכים מתואמי אינפלציה כרבע מיליארד דולר. ב-2016 הוא כשל שוב בסרט האימה בתקציב בינוני "מרפא לבריאות" (A Cure For Wellness), והדבר הרחיק אותו לפרק זמן משמעותי יותר מהתעשייה.
ייתכן וניתן לתלות את הגודש של "אל תמותו" לא רק בניסיון לשקף את הבלגאן הרב-שכבתי של ההוויה החברתית-טכנולוגית העכשווית, אלא גם בשאיפה של הבמאי לחזור באופן רב-רושם. לאחר ההקרנות המאכזבות בסוף השבוע הראשון בארה"ב נראה שאלו תקוות גדולות מדי. סאטירות מד"ב מסוג זה צריכות להישפט ממרחק של זמן. כך ניתן להבין אם הן אכן הרחיקו ראות, או שלא היו יותר מערבוב שטחי של אלמנטים. "ברזיל" (1985) של טרי גיליאם נכשל כלכלית אבל מעטים יחלקו כיום על מעמדו כקלאסיקה. "עלילות סאות'לנד" (2006) של ריצ'ארד קלי זכה למספר מאוד מצומצם של מעריצים נלהבים אבל לא התחפר בעומק התרבות הפופולרית, ו"אידיוקרטיה: הטמטום שולט" (2006) של מייק ג'אדג' התגלה, למרבה הצער, כסרט המנבא היטב את עידן טראמפ.
3 צפייה בגלריה
בתמונה: התיכון הקרוב לביתכם. מתוך "בהצלחה, תהנו, אל תמותו"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
אין ספק שה-AI עומד להיות נידון בסרטים רבים בשנים הקרובות, ולאו דווקא בסרטי מד"ב (כמו שהיה לאחרונה ב"אין ברירה אחרת" של פארק צ'אן-ווק). צופים רבים לא ממש מתעניינים בסרטי מד"ב, בעיקר לא באלו המציגים עמדה סאטירית אודות ההווה (להבדיל מפנטזיה אסקפיסטית). אך כשמדובר על מהפכה שכבר מתחילה להשפיע על כל אספקט בחיינו, ועומדת לחולל מהפכה אדירה בשנים הקרובות, הרי שלעיסוק רב-הפנים בנושא יש חשיבות רבה. "בהצלחה, תהנו, אל תמותו" אינו יצירת מופת, וכלל לא בטוח שיזכה בעתיד למעמד של "סרט פולחן", אבל הוא בהחלט ניסיון ראוי לבדר ולעורר מחשבה. סיבה מספיק טובה להרים את הראש מהטלפון ולצפות בו על מסך הקולנוע.
