העימות התרבותי-פוליטי בארצות הברית התפתח בשנים האחרונות לסוג של מלחמת אזרחים. הנושאים בוערים, הרגשות גואים, ונדמה שאפסה כל תקווה לגשר בין הקטבים. יוצרי קולנוע מעטים העזו עד היום לבחון את נקודות החיכוך בדרך שאינה מוטה בבירור לטובת אחד הצדדים. והנה, בחודשים האחרונים הגיעו לבית הקולנוע שני סרטים שמנסים להציע עמדה מורכבת יותר. הראשון הוא "אדינגטון" של ארי אסטר, שעוסק בעימות שמתפתח בין שריף וראש העיר בעיירה בניו-מקסיקו, על רקע סוגיות המחלוקת הטעונות של חצי העשור האחרון - מהקורונה ועד ה-Black Lives Matter.
בוגוניה – טריילר
(באדיבות טוליפ אנטרטיימנט)
השני הוא "האמת שמאחורי הרדיפה" של לוקה גואדנינו, שבו מרצה לפילוסופיה מאוניברסיטת ייל מואשם בתקיפה מינית של תלמידת מחקר לסבית אפרו-אמריקאית. ההאשמות מובילות לסבך אינטרסים ורגשות אהבה מתוסכלים, ופרשת ה-MeToo מתפתחת בדרך שחורגת מסכמתיות מוסרית של גזע וזהות מינית. בשני המקרים, התגובות באמריקה היו מסויגות. מבקרים אולי מצהירים על רצונם בקולנוע מורכב, אך רבים מהם לא רוצים לחוש בהבל הפה של לוחמי צדק חברתי. גם הקהל, כך ניתן להבין, לא ממש התעניין בשני הסרטים, שכשלו בקופות.
"בוגוניה" (Bugonia) של יורגוס לנתימוס הוא השלישי במקבץ זה. הוא מתבסס על דמויות שמהוות דוגמאות קיצוניות לשסעים התרבותיים-פוליטיים. העלילה עוסקת במנכ"לית של חברה ביו-רפואית שנחטפת על ידי שני גברים שחושדים שהיא מובילה קונספירציה חייזרית כנגד המין האנושי. בשונה מרוב סרטיו הקודמים של לנתימוס, קל לעקוב אחר ההיגיון העלילתי של הסרט. זו לא מעשייה של ריאליזם פנטסטי שנושאת ממד אלגורי מתעתע (כמו "הלובסטר"), אלא עלילה ליניארית וברובה הגיונית במסגרת הקונפליקט המוצג.
3 צפייה בגלריה
בשונה מרוב סרטיו הקודמים של לנת'מוס קל לעקוב אחר ההיגיון העלילתי של הסרט. מתוך "בוגוניה"
(צילום באדיבות טוליפ אנטרטיימנט)
"בוגוניה" הוא עיבוד ל"הצילו את הכוכב הירוק!" (2003), סרט הביכורים המטורלל של הבמאי הדרום-קוריאני ג'אנג ג'ון-הוואן. סרט דל תקציב, עם אנימציית מחשב שנראית כאילו נוצרה באמצעות קומודור 64. ג'אנג פיצה על הדלות באסתטיקת גראנג' עם הומור מעוות, אלימות קיצונית, ערבוב ז'אנרים, וכמה סיקוונסים שמשלבים חומרים ארכיונים ותיאוריות קונספירציה מופרעות. מכישלון קופתי, הסרט צמח למעמד של אחד מסרטי המפתח של הקולנוע הדרום-קוריאני במאה ה-21. ג'אנג היה אמור לביים את העיבוד האמריקני, אך בתחילת 2024 הפרויקט עבר ללנתימוס.
על התסריט המעובד חתום וויל טרייסי, שרכש מוניטין של כותב סאטירות המכוונות את חיציהן לבעלי ההון והעוצמה במאה ה-21. הוא כתב כמה פרקים לסדרה "יורשים", את התסריט ל"התפריט" (2002) - קומדיית השף שנוקם באליטה, ויצר את המיני-סדרה "המשטר" (2024). למרות שהעיבוד של טרייסי שומר על מבנה העלילה המקורי, יש בו לא מעט התאמות ועדכונים. בראש ובראשונה החלפת דמות המנכ"ל מגבר בגיל העמידה במנכ'"לית שנראית צעירה לגילה, ושינוי מאפייני הדמות המתבקשים מכך. מישל פולר (אמה סטון) היא מניפולטורית קרה ואינטליגנטית. היא מעצבת תדמית של מנכ"לית אמפתית, בעודה משמרת את ערכי הניצול התאגידי. גם כאשר היא תמצא עצמה שבויה וכפותה היא רחוקה מלהיות חסרת ישע. הדמות משוחקת עם ניואנסים של הומור שחור מהסוג שמאפיין את עבודתה של סטון בסרטיו של לנתימוס.
באופן דומה, שונו גם שתי דמויות החוטפים. במקור הם היו בחור מאוד לא-יציב ואישה צעירה ולא ממש חכמה שמאוהבת בו. ב"בוגוניה" היוזם של החטיפה הוא טדי גץ (המגולם על ידי ג'סי פלמונס הכחוש). אדם אובססיבי, אינטליגנטי וככל הנראה מופרע לחלוטין. במהלך חייו גץ עבר בין שלל זהויות פוליטיות - מהקצה הימני ביותר ועד האקו-טרוריסט הקונספירטיבי של הסרט. למען מסע הצלב הפרטי להצלת האנושות מהחייזרים של אנדרומדה, הוא חיבל בכל כל דבר בחייו. לצידו בן-הדוד הנגרר דון (איידן דלביס), שמנמן, תמים כמו ילד מגודל ומי שמפגין תכונות של מה שמכונה היום "מגוון נוירולוגית" Neurodivergent).
שני בני הדודים נראים כדוגמאות לתסכול רגשי ומיני מהסוג שדוחף גברים צעירים ובודדים - "אינסלים", בז'רגון העימות הפוליטי העכשווי - למעשים אלימים ורצחניים. טדי ויתר זה מכבר על כל קשר עם בת המין השני, ובדון התמים יש עדיין ערגה שלא נכחדה. הנוכחות של אישה יפה הנתונה לחסדיהם (או של חייזר שנראה כמו אישה יפה, לטענתם) עשויה ליצור בעיות הקשורות למתח המיני. לאחר החטיפה מגולח שיער הראש של המנכ"לית, שכן לטענת טדי השיער משמש כאנטנות שבאמצעותן החייזרית מתקשרת עם בני אנדרומדה אחרים. בנוסף, נמרחת שכבה עבה של משחה לבנה נגד אלרגיות על גופה ופניה. טדי, שחרד מאפשרות שפולר תתמרן אותם באמצעות קסמיה הנשיים, אף משכנע את דון לעשות סירוס כימי.
טדי הוא כוורן, ולטענתו חומרי ההדברה שמייצרת חברת אקסוליט, זו שבראשה עומדת פולר, הם הגורם ל"הפרעת התמוטטות המושבה" (CCD). הכוונה לאותה קריסה מסתורית של כוורות שדווחה ברחבי העולם, ומתרחשת לאחר נטישה הפועלות את הכוורת. תופעה שרבים מייחסים להשפעות חומרי הדברה, ושעלולה לחולל אסון אקולוגי אדיר אם תתפשט. טדי לא רק חושד שחומרי ההדברה של אקסוליט מזיקים לדבורים, אלא שזהו ניסוי כלים של החייזרים מאנדרומדה לקראת השמדת האדם. יש לו גם מניע אישי - אימא שמאושפזת על סף מוות בגלל שהייתה קורבן מבלי דעת לניסויים רפואיים של אקסוליט. הפיצוי העלוב שטדי ואימו קיבלו על הנזק שנגרם לה לא מנע מטדי לרצות לנקום. תוכניתו היא לענות את המנכ"לית של אקסוליט עד שהיא תודה במזימה, ובתמורה לשלומה הוא יוכל לסחוט מבני אנדרומדה את ההימנעות מקטל כל המין האנושי.
שם הסרט, "בוגוניה" (חיבור של המילים ביוונית ל"שור" ו"נולד"), מתייחס לאמונה במיתולוגיה היוונית שלפיה דבורים נוצרות באופן ספונטני בתוך גווייה של פרה (האל אריסטיוס, פטרון מלאכות המשק, הוא מי שמלמד את הכוורנים על כך). אין זו הפעם הראשונה שבה סרט של לנתימוס (יווני במוצאו) פועל בזיקה למיתולוגיה יוונית. לדוגמה, "להרוג אייל קדוש" (2017) עסק באשמתו של האב ובהקרבת הבת תוך התכתבות עם "איפיגניה באאוליס" של אוריפידס. נראה שלנתימוס מבצע את החיבור כדי לרמוז על עולם שאיבד קשר ישיר למיתוסים, ואולי בכך גם את זכותו להמשך קיומו.
מסכת העינויים שהייתה בסרט הדרום-קוריאני רוסנה משמעותית (ועדיין תאתגר צופים רגישים), ונוספו הרבה טקסטים מעודכנים ושנונים שנוגעים בסוגיות חברתיות, כלכליות וטכנולוגיות. חלק לא מבוטל מזמן העלילה מתרחש בסיטואציית שובה-שבויה שבמהלכה גץ מנסה לסחוט מפולר הודאה, והיא מבצעת שלל מניפולציות רטוריות כדי להביא לשחרורה. בדומה לעבודותיו הקודמות גם כאן טרייסי כותב חד ומהר, מבלי להתכופף לרמת ההשכלה של צופה ממוצע. החלק שפחות עובד הוא הרחבה של אלמנטים שלא היו במקור ושמוספים מידע על חייה הפרטיים של המנכ"לית, בדרך שקצת פוגעת בהיגיון של הגראנד פינאלה. לא ניתן להסביר טענה זאת מבלי לעשות ספוילר עצבני למה שקורה בסוף, אבל אני מבטיח שמדובר במהלך יוצא דופן.
שיתוף הפעולה בין סטון ללנתימוס החל ב-2018 והוביל עד היום לשלושה פיצ'רים ("המועדפת", "מסכנים שכאלה" ו"סוג של חסד") ובנוסף גם לסרט קצר ו-וידאו קליפ. על "מסכנים שכאלה" סטון קיבלה את האוסקר השני לשחקנית בתפקיד ראשי. ב"בוגוניה" סטון מבצעת עוד תפקיד מאתגר גם אם מאוד שונה מאלו של הסרטים הקודמים. שיתוף הפעולה בינה לבין לנתימוס ממשיך להיות אחד המוצלחים והמעניינים.
לסיום הערה לצופים בעלי רגישות מיוחדת: לנתימוס וסטון חתמו על עצומות שקוראות להחרמת מוסדות הקולנוע הישראלי. מי שרגש הכבוד הלאומי מנחה את בחירות הצפייה שלו, עשוי לרצות לקחת זאת בחשבון. אני מנחש שיש מעט מאוד צופים שמתעניינים ב"בוגוניה" ושבגלל סיבה זאת ימנעו מלעשות כן.
