המטאל האמריקני היה בצומת דרכים באמצע האייטיז. הלהקות שהניעו אותו באותם ימים ביקשו להוכיח שהן מורכבות ממוזיקאים רציניים שלא נופלים ברמתם מאלו שייסדו את הז'אנר בבריטניה בתחילת שנות ה-70, אך הלהקות האלו עסקו לרוב בעיקר בצורה, ופחות בתוכן. הרבה ספריי לשיער, ג'ינסים קרועים וצמודים, סמים והילולות עם מעריצות, ורובן העמידו מעט מדי יצירות רוק שקשה לעמוד בפניהם, שרובן כצפוי גם הפסידו למבחן הזמן.
ואז הגיעו גאנז אנד רוזס וניסחו מחדש את הדרך שבה צריכה להישמע להקת רוק אמריקנית: עם אנרגיות פאנק זועמות, השראה מאירוסמית' ומלהקות רוק דרומי, ותוך עדכון מהיר לרוק הבלוזי שהרולינג סטונס ולד זפלין הגישו בעשור הקודם. בין 1987 עם אלבום הבכורה האגדי שלהם, Appetite for Destruction, לבין צמד האלבומים הכפולים Use Your Illusion שיצאו בסתיו 1991, הלהקה הזאת מלוס אנגל'ס סיפקה את אחד ממופעי הרוק הכי מרשימים ומשכנעים בסביבה. רגע לפני שהם חוזרים לבקר אותנו בפעם הרביעית בפארק הירקון ב-5 ביוני, דרגנו את עשרת המנוני הרוק הכי גדולים שלהם.
1. Sweet Child O' Mine
גם 36 שנים אחרי שיצא, Appetite for Destruction הוא אחד מאלבומי הרוק הגדולים שנוצרו בשנות ה-80, וחשוב לא פחות - הוא אלבום הבכורה המצליח בהיסטוריה שנמכר בלמעלה מ-30 מיליון עותקים. וזו גם הסיבה שלא מעט שירים מתוכו מככבים במקומות גבוהים ברשימה זו. אפילו כשמקשיבים בפעם המיליון לשיר הכי גדול שהופיעו בו - Sweet Child O' mine, שצפוי להיות בטח גם אחד מרגעי השיא בהופעה הקרובה של הלהקה בפארק הירקון, מגלים שהזמן לא פגע בו, בטח כשנזכרים בפעם הראשונה שבה שמעתם את מה שסלאש עושה לאורכו עם הגיבסון לס פול שלו.
אבל כשהאלבום יצא ב-1987 התמונה הייתה אחרת. הקהל הרחב לא ממש ידע כיצד לעכל את אלבום הבכורה של החבורה הפרועה מאל איי שהובילו אקסל הסולן רוז והגיטריסט סלאש. גם המבקרים לא עברו לדום. Welcome to the Jungle, הסינגל הראשון מהאלבום (אל דאגה, הוא מופיע בהמשך הרשימה), היה הזמנה פתוחה לרואוד-טריפ שלא רבים השיבו עליה בחיוב, לפחות בתחילת הדרך.
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
ייתכן שאלבום הבכורה הזה היה נשאר אלבום גדול שמוכר רק לחסידי הז'אנר, אבל Sweet Child O' Mine שיצא כסינגל בקיץ 1988 דאג שהוא יגיע להמונים. כמו הרבה מאוד שירים גדולים לפניו, גם הוא נולד במקרה, במהלך חזרה שערכה הלהקה הצעירה. המתופף סטיבן אלדר וסלאש החלו לחמם את הכלים ולשחרר את האצבעות. הגיטריסט פרט כמה תווים ובעיקר עשה פרצופים למתופף. איזי סטראדלין, הגיטריסט השני, קלט שיש פה משהו וביקש מסלאש לנגן שוב את הקטע, חיבר עליו כמה אקורדים, בזמן שאדלר והבסיסט דאף מק'אגן, ניסחו את תרומתם לשיר. סלאש אמר פעם שתוך בערך שעה הם העמידו את השיר שנולד כמחווה לעבודת הגיטרות הנפלאה של להקת לינרד סקינרד שהם העריצו.
(Guns N' Roses, Sweet Child O' Mine, UMG)
לחן כבר היה, אבל מילים עדיין לא. רוז לקח לעצמו אחר צוהריים שלם להשלמת כתיבת הטקסט שעסק ביחסיו עם חברתו דאז (לימים אשתו, ולימים רבים גם גרושתו) ארין אברלי. בסשן הבא של הלהקה נוספו הגשר והסולו האייקוני. בקיץ 1988 הסינגל טס לראש מצעד הפזמונים האמריקני, והעיף משם את ג'ורג' מייקל. במאבק הנצחי בין הפופ לרוק, הפעם ניצחו הגיטרות, ובנוקאאוט.
2. Paradise City
גאנז אנד רוזס של Appetite for Destruction האמינה בשילוש הרוקי שהורכב מגיטרה-בס-תופים (שתי גיטרות במקרה שלהם). אבל ב-Paradise City, שחתם את צד א' של תקליט הבכורה שלהם, רוז נעזר בפתיחה גם בסינתיסייזר, להעצמת הדרמה של שיר הגלאם-מטאל הנפלא הזה שנמשך שש דקות ו-46 שניות (גרסת הסינגל "הקצרה" הסתפקה בחמש דקות ו-20 שניות). וכך, לאורך קרוב לשבע דקות מתרחשים פה לא מעט ניסים: התיפוף הדרמטי של אדלר בפתיחה המרמז על הבאות, הבס של מק'אגן שלופת את הבטן, הריפים המדבקים של סטראדלין והסולו של סלאש שמכיל את המהירות בסוף השיר. חוץ משיר אדיר אפשר לשמוע ב-Paradise City גם תשובה אפשרית לשאלה כיצד לד זפלין היו עשויים להישמע לולא היו מתפרקים בתחילת האייטיז.
המחווה הסוערת הזאת לזפלין נולדה על הגיטרה האקוסטית של סלאש שקשקש איתה בוואן של הלהקה אחרי הופעה. על הטקסט היו קצת ויכוחים פנים-להקתיים (רוז תיאר את הבנות בגן העדן העירוני שלו באופן שאפילו בשנות ה-80 היה וולגרי מדי). סלאש הציע להתמקד בכך שהם יפות ושהדשא שם הוא ירוק (זה לא היה העשב הירוק היחיד שהם הכירו).
(Guns N' Roses, Paradise City, UMG)
לא אחת הלהקה מקנחת את הופעותיה עם הקלאסיקה הזו. אך הייתה פעם אחת שהיא דווקא פתחה איתה - במופע המחווה לסולן קווין המנוח, פרדי מרקורי שנערך ב-1992 באצטדיון וומבלי בלונדון. ההופעה ההיא לא עברה בשקט, שכן ארגוני גאווה זעמו (ובצדק) על השיר ההומופובי של הלהקה One in a Million שיצא ארבע שנים קודם לכן.
3. Don't Cry
עם כל הכבוד לשירים הכבדים והארוכים של רוז וחבריו, נדמה שחלק מהסיבות שהפכו אותם לאחד ממופעי הרוק היותר משכנעים בראשית הניינטיז (ועבור מעריציהם הוותיקים גם ב-2023) היו דווקא הבלדות שכיכבו בצמד האלבומים הכפולים של הלהקה מ-1991, Use Your Illusion, שלוו בסיבוב הופעות מצליח ודי בעייתי שעצר פה ב-1993.
3 צפייה בגלריה
סיבוב הופעות מצליח ודי בעייתי שעצר פה ב-1993. גאנז אנד אנד רוזס בהופעה בישראל
(צילום: מיכאל קרמר)
לא מעט מבין אלו שרצו לחנות התקליטים כדי לקנות את צמד האלבומים הכפולים האלו בזמנו (וכותב שורות אלו היה אחד מהמהירים שבהם) התפלאו כיצד הלהקה הספיקה לכתוב כל כך הרבה שירים טובים בזמן יחסית קצר. במהרה התברר שחלק מהשירים האלו, ובהם גם Don't Cry, כבר היו מוכנים לאלבום הבכורה, אך הם נותרו בחוץ מכיוון שגאנז אנד רוזס של 1987 לא רצתה להיתפס כלהקה של בלדות.
לגאנז של 1991 כבר היו יעדים אחרים. רוז, שכתב את השיר עם סטראדלין (שעכשיו כבר היה מחוץ ללהקה) כלל במגה פרויקט שהוא Use Your Illusion שתי גרסאות שונות של הבלדה שנכתבה עוד ב-1985, וזכתה עכשיו להצלחה עצומה. הגרסה ה"מקורית" הייתה לדברי הסולן, השיר הראשון שנכתב ללהקה. בהופעה באטלנטיק סיטי לפני כשנתיים רוז סיפר שהשיר נולד כשהוא הגיע לבית של סטראדלין, וזרק אבנים על החלון כדי שהגיטריסט ירד למטה. כשהוא יצא, הסולן בישר לו שהוא כתב שיר עם מילים די מדכאות. "מצוין", ענה סטראדלין, "יש לי לחן די מדכא שיכול להתאים".
אבל גם בלדה נוגה כמו Don't Cry זקוקה לקתרזיס, והשיר הדרמטי והאיטי הזה מתפוצץ לקראת סופו עם עוד סולו גדול של סלאש. בדרך לשם, רוז נעזר בקולות הליווי של שאנון הון, סולן בליינד מלון שמת ממנת יתר ב-1995, ושלקשר שלו עם רוז היה חלק גדול בהצלחה קצרת הימים של אלבומה הראשון, No Rain.
(Guns N' Roses, Don't Cry, UMG)
4. November Rain
לו היינו מדרגים את הרשימה הזאת בהתאם למניין הצפיות ביוטיוב, November Rain היה ניצב במקום הראשון, ובפער. אחרי הכול, השיר חצה בפברואר השנה את רף שני מיליארד הצפיות. האמת היא שלא צריך הרבה סיבות כדי לצפות שוב בקליפ שלו, צריך רק זמן. בעוד שבאלבום השיר מלטף את מחסום תשע הדקות, הקליפ המדובר נמשך לא פחות מתשע דקות ו-16 שניות. ואפרופו זמן, ב-1986 הלהקה הקליטה גרסה לשיר באורך 18 דקות.
הקליפ מבוסס על הסיפור הקצר Without You של הסופר דל ג'יימס, ידיד הלהקה, שכתב אותו בהשראת היחסים של רוז ואברלי (זו שהיוותה השראה גם ל-Sweet Child O' mine). ג'יימס לא היה היחיד שכתב את הסיפור. גם לרוז הייתה גרסה אוטוביוגרפית לסיפור שהופיעה בהמשך בבלדה הארוכה לא פחות Estranged, גם היא נמצאת ב-Use Your Illusion.
זהו המגנום-אופוס של רוז, והסולן גם מוביל את הקליפ, שבו הוא מגלם כוכב רוק המתקשה להתמודד עם מותה של בת זוגו שאותה גילמה הדוגמנית-שחקנית סטפני סימור (אז חברתו האמיתית של רוז). גם יתר חברי הלהקה מופיעים בקליפ המושקע שמשלב בין קטעי הופעה שלה בליווי תזמורת מיתרים (כולל חליל וזמרות ליווי)' לבין פלאשבקים מהחתונה והמסיבה בפאב שלפני שמשמשים כתמונת ראי לכאב הנוכחי של הסולן היושב לפני פסנתר הכנף שלו, משל היה אלטון ג'ון. כוכב המשנה העיקרי בשיר ובקליפ הוא השושבין סלאש, שמתייצב לחתונה בכנסייה עם החליפה והמגבעת המתבקשת, וגם עם סיגריה דולקת בפה. בהמשך הוא יוצא אל הצוקים בלב המדבר לביצוע סולו - הפעם עם תלבושת אחרת - מדי עור, וגם סיגריה אחרת בפה.
(Guns N' Roses, November Rain, UMG)
5. Welcome to the Jungle
רבים מאלו שיגיעו להופעה הקרובה של גאנז בפארק היו שם עוד ב-1993 וגם בביקור האחרון והמוצלח ב-2017. אך בניגוד ללהקה שחדלה לייצר חומרים מעניינים ב-1991, הסיבה שגאנז הנוכחית היא עדיין עסק מניב קשורה לפנייה שלה לקהל צעיר יותר. היא מפעילה חשבון טיקטוק מוצלח, ומבינה איך מגדלים דור חדש של מאזיני רוק, בעידן שבו הז'אנר רחוק מלהיות פופולרי.
בדומה ל-AC/DC שזכתה לעדנה מחודשת לאחר שכמה משיריה כיכבו בפסקול הסרט "איירון מן" לפני כ-15 שנה, וחיברו יפה בין הילדים שבאו לראות את גיבור-העל החדש, לבין האבות שהסיעו אותם לבית הקולנוע והתנחמו בקלאסיקות הרוק שהם גדלו עליהם שהתנגנו על המסך, גם המוזיקה של רוז וחבריו מצאה בית חם ביקום של מארוול. לא פחות מארבעה להיטי-על שלה, ובהם גם Welcome to the Jungle בן ה-36 מאלבום הבכורה שהסעיר עתה גם את בני העשרה של ימינו, השתלבו בפסקול של "תור: אהבה וזעם". אלו שהתלהבו מאותם השירים, עשויים להמשיך גם לחומרים נוספים של הלהקה שאבא ואמא שלהם אהבו לשמוע בתיכון.
(Guns N' Roses, Welcome To The Jungle, UMG)
6. Civil War
זהו אחד מהשירים היותר ארוכים ברשימה הזו, ולמרות שבאלבום הוא נמשך שבע דקות ו-40 שניות (ועל הבמה אפילו יותר), שום סט חי של גאנז אנד רוזס אינו שלם בלעדיו. הוא נפתח עם שריקה ושירה שקטה של רוז, על רקע פריטת גיטרה אקוסטית ומהלך בס עדין. בהמשך, כשהגיטרה של סלאש נכנסת ואדלר מכה בתופים השיר מתפוצץ.
Civil War האנטי-מלחמתי לא נכתב לדברי רוז על מלחמה מסוימת (בשיר מוזכרים בין היתר הרצח של הנשיא קנדי ומלחמת וייטנאם), אלא על הטירוף והעיוורון של הפוליטיקאים ששולחים חיילים ואזרחים אל מותם. מק'אגן, שכתב את השיר עם רוז וסלאש, סיפר שהרעיון נולד בראשו כשנזכר בצעדת השלום לזכר מרטין לותר קינג שבה השתתף עם אמו, בהיותו בן ארבע.
השיר שפתח את האלבום Use Your Illusion II, היה גם הסינגל האחרון שהלהקה הקליטה עם המתופף המקורי שלה, שנזרק מההרכב ב-1990 בגלל בעיות הסמים שלו. השיר שנכתב במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה ביפן לקידום אלבום הבכורה שלה, הופיע לראשונה ב-1990 באלבום הצדקה Nobody's Child: Romanian Angel Appeal שיזם ג'ורג האריסון ובו השתתפו גם ואן מוריסון, רינגו סטאר, אלטון ג'ון, סטיבי וונדר ואריק קלפטון.
(Guns N' Roses, Civil War, UMG)
7. Patience
גאנז הוציאו שישה אלבומים, אך מרבית המבקרים נוהגים להתעלם (ובצדק) משני האלבומים האחרונים שלהם - The Spaghetti Incident? מ-1993 שהורכב מקאברים לשירי פאנק (כולל אחד שכתב הרוצח צ'ארלס מנסון) ו-Chinese Democracy מ-2008, שהיה למעשה פרויקט של רוז שיצא תחת השם המפורש של הלהקה שכבר לא הייתה קיימת אז.
אבל היה ללהקה עוד אלבום - G N' R Lies שיצא ב-1988. על חציו הראשון ניתן בהחלט לוותר, אך חלקו השני והאקוסטי מכיל כמה רגעים יפים ובראשם Patience. בלדת ההייר-מטאל האהובה הזאת נוגנה על ידי שלוש גיטרות (מק'אגן ויתר על הכלי הקבוע שלו כאן). הבסיסט הוא גם זה שהלחין את הטקסט שכתב רוז ועוסק, איך לא, ביחסיו עם אברלי.
8. You Could Be Mine
אחת מהסיבות ששני אלבומי Use Your Illusion הפכו לרבי מכר כה מוצלחים (ונמכרו עד היום בכ-35 מיליון עותקים) היה הסינגל הראשון שיצא מהם ורמז במעט על העושר והאושר שמצפה שם למאזיני, בטח עם הבס הדינמי והמשלהב הזה, והתיפוף האגרסיבי שסיפק מאט סורום, המחליף הטרי של אדלר בהרכב.
הלהקה לא יכלה לחשוב על שידוך טוב יותר לסינגל בכורה מהאלבומים החדשים מאשר הופעה בפסקול הסרט "שליחות קטלנית: יום הדין" עם ארנולד שוורצנגר. הבמאי ג'יימס קמרון בחר בשיר, והכוכב סגר את הפרטים מול הלהקה במהלך ארוחת ערב באחוזתו. גם You Could Be Mine עוסק ביחסים רומנטיים שעלו על שרטון, הפעם של סטראדלין. באופן אירוני, כשהשיר יצא גם יחסי הגיטריסט והלהקה היו במצב דומה.
(Guns N' Roses, You Could Be Mine, UMG)
9. Knockin' on Heaven's Door
גאנז אנד רוזס לא רק כתבו שירים גדולים, הם גם חתומים על כמה קאברים נהדרים, ובראשם הביצוע מלא הפאתוס לקלאסיקה הבוב דילנית הזו. למרות שזהו השיר הראשון של דילן שהגיע לצמרת מצעד הפזמונים האמריקאי, Knockin' on Heaven's Door לא הוביל אלבום גדול של הטרובדור היהודי-אמריקאי, אלא הופיע דווקא בפסקול המערבון הדי נשכח Pat Garrett and Billy the Kid שבו הזמר שיחק בתפקיד משנה.
החבורה בהובלת רוז לא הייתה ראשונה שהציעה פרשנות מחודשת בשיר, שזכה עד היום למעל 200 גרסאות כיסוי (לא כולל העברית של מאיר אריאל). קדמו להם בין היתר אריק קלפטון, ג'רי גרסייה, טלוויז'ן וסיסטר אוף מרסי. רוז וחבריו נהגו לבצע את השיר בהופעות בראשית דרכם, ואפילו הקליטו אותו. אבל רק ב-1991 כשהקאבר שלהם הופיע באלבום השני בפרויקט Use Your Illusion, הוא הפך ללהיט שלהם, שגם היום הם לא יחתמו הופעה מבלי לשוב אליו.
(Guns N' Roses, Knocking on Heavean's Door, UMG)
10. Yesterdays
כשאלבומי Use Your Illusion הופיעו ב-17 בספטמבר 1991, עדיין תרגמו בארץ שמות של להקות ושירים. ללהקה קראו פה "רובים ושושנים" ו- Yesterdays הפך בשפת הקודש ל"אתמולים" - שנשמע כמו שם לשיר של הגבעטרון. אבל "אתמולים" התמקם הכי רחוק שאפשר מגבולות הגזרה המוזיקליים שבהם פעלו הקיבוצניקים המזמרים מהעמק, והוא נשאר אחד מהרגעים היותר טובים שהופיעו ב-II Use Your Illusion, ועוד בין 14Years לקאבר ההוא לשיר של דילן.
מי שרץ באותו סתיו אל חנות התלקיטים הקרובה לביתו, וחזר עם הצמד הכחול והכתום ההוא בשקית, הבין במהרה שמופע האשליות החדש של גאנז אנד רוזס מציג להקה אחרת לגמרי מזו שהוא התאהב בה באותו אלבום בכורה חצוף. אבל גם לגאנז החדשה היה קסם (נגיש יותר), וציפיות אחרות (לכבוש את MTV). זה עבד, אבל הכסף הגדול והעומס שייצר סיבוב ההופעות המתיש (שנמשך 28 חודשים) הכריע אותם. הלהקה ששרה על מלחמת אזרחים, סבלה עכשיו מאחת די מכוערת שהתנהלה בתוכה, ודווקא ההצלחה העצומה הובילה לפירוק הבלתי נמנע.
(Guns N' Roses, Yesterdays, UMG)
הסיפור של גאנז אנד רוזס היה יכול להסתיים כעוד פסקה יפה בספר דברי הרוק, אבל הם עדיין פה. 36 שנה אחרי אלבום הבכורה המכונן, ואחרי טריליון ריבים מיותרים, הם הבינו שיש להם צ'אנס נוסף לחוות את ההתרגשות הזו של עשרות אלפים שצועקים ביחד שיר רוק בלתי נשכח יחד - תחושה שאפילו רוקרים עשירים וותיקים נזכרים בה מדי פעם, כשהם חושבים מה גרם להם להיכנס לעסק הזה של המוזיקה מלכתחילה
