קצת קשה להאמין, אבל ההיכרות הראשונה של חובבי הקולנוע בארץ עם שירה האס הייתה לפני פחות משש שנים. זה קרה בדרמה עוכרת השלווה "פרינסס" של הבמאית טלי שלום עזר, בה גילמה נערה הסובלת מניצול בתוך התא המשפחתי האינטימי שלה. השחקנית, שהייתה בת 16 במהלך הצילומים, עברה מאז שגשוג מואץ על המסך הגדול והקטן עם תפקידים בסדרות כמו "שטיסל" ו"הרמון", והופעות בסרטים מקומיים כמו "פוקסטרוט" ו"פרא אציל".
מאז היא העלתה הילוך, ובגיל 24 האס זוכה לנוכחות בינלאומית גדולה ביחס הפוך לממדי גופה הצנועים, אבל בהתאם לכישרון הענק והשאיפות העצומות שלה. מי היה מאמין שהיום היא כבר תוביל סדרה של נטפליקס בתפקיד ראשי? אפילו לא היא עצמה, כפי שהיא מודה בריאיון ל-ynet לקראת עליית המיני-סדרה "המורדת" בכיכובה, שתעלה בסוף החודש: "אני חושבת על הילדה ההיא, היא לא הייתה יכולה לדמיין את זה קורה. גם לא בחלומותיה הפרועים ביותר".
"המורדת" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
במהלך הקריירה הקצרה והנמרצת שלה האס כבר התנסתה בהפקות אמריקניות צנועות יחסית כמו "סיפור על אהבה וחושך" בו הופיעה לצד נטלי פורטמן, או "אשתו של שומר גן החיות" בו חלקה את המסך עם ג'סיקה צ'סטיין. עם זאת, ב"המורדת" היא נושאת את הסדרה על כתפיה ככוכבת ראשית, כשהיא מעניקה חיים לאסתי שפירא, בחורה חרדית שנמלטת מקהילת סאטמר בברוקלין בתוכה גדלה, עוזבת את בעלה ויוצאת להרפתקה של גילוי עצמי ושחרור בברלין בקרב צעירים הוללים מכל העולם (וגם מישראל). "פתאום זה נוחת עליי, ההכרה שזה באמת קורה", מספרת האס בשיחה שמתקיימת זמן קצר אחרי יציאת הטריילר לאוויר, "כשעשיתי את הפרויקט הזה מאוד התרגשתי שקיבלתי את התפקיד, אבל הייתי בתוך העבודה ואפילו לא חשבתי שזה יגיע בסוף לקהל. עכשיו אני משתדלת לעכל את זה, אבל מתחילים להרגיש את הפרפרים".
שירה האסשירה האס
"פתאום זה נוחת עליי, ההכרה שזה באמת קורה". שירה האס
(צילום: שרבן לופו, איפור: ספיר ורובל, שיער: עדן ירושלמי )
פרפרים זה טבעי, אבל בדרך לקריירה הבינלאומית שהיא שואפת אליה, נכונה לה התמודדות לא פשוטה גם מחוץ למסך, ולמרות גילה הצעיר - נראה שהאס מוכנה לקראתה. "יש לחץ גדול. אי אפשר לדעת מה יהיה. בגלל הקורונה מלא דברים התבטלו. אני חוזרת לארץ וזה יעזור לי לספוג את זה, והצילומים של העונה החדשה של 'שטיסל' מתחילים במאי. אני מנסה לחוות את הרגע, לראות מה הוא יביא. אני ממש סקרנית לראות מה אנשים יגידו ואני גם ממש לחוצה. זה משהו מאוד מיוחד וזאת החוויה שלי. אין לי מושג מה אני מרגישה, זה משתנה כל רגע. למרות שאני באמת צעירה, אני מרגישה שיש מאחורי הדרגתיות. יכול להיות שזה יגיע ואני אגיד לעצמי 'אמא'לה, זה יותר מדי'. מה יקרה כשזה ייצא? אני אמצא את עצמי בבית משוגעים? לא נראה לי".
את חוששת מזה שאולי החיים ייצאו משליטה? "בטח, בני אדם לא אוהבים להיות בלי שליטה. למה אנחנו מגיבים ככה לקורונה? כי אנחנו לא יודעים מה זה. גם אני אוהבת שהדברים מסודרים, אבל בחרתי במקצוע שבו דברים לא צפויים קורים. אני לא יודעת איזה אודישנים יגיעו, בארץ או בחו"ל. אם אני אתקבל או לא אתקבל וזה הכל קורה לי בגיל צעיר שבו כל הזמן עולות שאלות קיומיות. למשל, אני גרה בתל אביב, אבל במיוחד בשנה האחרונה אני חיה על סאבלטים. זה סבבה, וזה הזמן, אבל כבר עכשיו יש תחושה של חוסר יציבות. יש מלא שאלות, ואני מתעסקת בזה כל הזמן, ואני מתעסקת גם בלעשות מדיטציה ולנשום בתוך זה".
המורדתהמורדת
"סקרנית לדעת מה אנשים יחשבו על הסדרה". מתוך "המורדת"
(באדיבות נטפליקס)
ייתכן שתצטרכי לעשות שינויים כדי להתאקלם למציאות החדשה שלך. "אם היה לי שקל על כמות הפעמים שאנשים היו אומרים לי 'אל תשתני' - הייתי מיליונרית. מה שאני עובדת על עצמי הכי הרבה בשנים האחרונות זה לא לקחת ללב. אתה נמצא במקום שאתה מתמודד עם הרבה לחצים ודעות שונות של אנשים, ולא הכל תלוי בך. אני מרגישה שפיתחתי איזושהי נחישות. זה מאתגר, אני לא מלכת העבודה העצמית, אבל הצלחתי לנקות הרבה רעשי רקע. אבל האמת היא שלא לקחת ללב ולא להסיק מסקנות אלו הדברים הכי קשים בעולם".
הסדרה שביימה מריה שריידר מבוססת על חוויותיה של דבורה פלדמן, כפי שהיא העלתה אותם על הכתב בספרה "המורדת - מחצר סאטמר אל החופש". האס לוהקה לגלם את בת דמותה מבלי שידעה כלל לאיזו הפקה היא נכנסה. תחילה הציעו לה לעשות אודישן לסדרת רשת מתוצרת גרמניה בשם "התזמורת", ואחרי שעברה את השלב הראשון התברר לה כי מדובר בכלל בפרויקט של נטפליקס שנקרא "המורדת". לקראת המפגש עם היוצרים שהגיעו לישראל, רכשה את הספר ונשאבה לתוכו. אחרי שקיבלה את התפקיד, יצאה לברלין בהזדמנות הראשונה כדי ללמוד את התפקיד ולהתייחד עם הדמות. "אני חנונית-על, מתה על בריינסטורמינג ואוהבת לעשות תחקיר. זו כנראה הייתה החוויה הכי אינטנסיבית שחוויתי עד כה כשחקנית". בהמשך הצילומים לקחו אותה גם לברוקלין, במהלכם ערכה היכרות עם צוות שחקנים בינלאומיים, ובהם כמה ישראלים כמו עמית רהב (שמגלם את בעלה של אסתי), גרא סנדלר, דינה דורון ותמר עמית-יוסף.
על הסט של "המורדת" האס גם פגשה את אלי רוזן, שהיה יועץ הדת של ההפקה, וכן גילם את הרב יוסל העומד בראש הקהילה. רוזן, חרדי לשעבר שהפך לשחקן (הופיע גם בדרמה "מניין" שהוקרנה לאחרונה בפסטיבל ברלין), הופקד גם על לימודי היידיש של השחקנית ילידת הארץ. "זאת הייתה אחת החוויות המצחיקות. הוא ראה את הצדדים האפלים ביותר שלי", היא מספרת, "זה התחיל בהכחשה שזה לא יקרה ולא אצליח ללמוד את השפה, כי יש כל כך הרבה חומר. הייתי כותבת מלא, והייתי מקליטה את אלי ואז יוצאת להליכה. במקום לשמוע ביונסה, הייתי מאזינה לזה. אני צמאה לידע, וגם לשפה. בעקבות זה נכנסתי לשירה יידית, וגיליתי דברים נפלאים. זו שפה שהיא היסטוריה מהלכת ואנחנו לא יודעים עד כמה העברית מבוססת עליה. הישראליות מחקה אותה, השפה ממש מתה".
המורדתהמורדת
"במקום להאזין לביונסה הקשבתי ליידיש". מתוך "המורדת"
(באדיבות נטפליקס)
למרות הנוכחות הישראלית הענפה בצוות השחקנים, הסדרה אינה עוסקת בישראל (אם כי המפיקים הקפידו על כך שאלו המגלמים חרדים יהיו יהודים). כך גם במקרה של האס שאין לה כל היכרות מיוחדת עם קהילת סאטמר. היא בכלל גדלה בהוד השרון, אבל הסיפור האישי של אסתי עדיין נגע ללבה. "כשקראתי את התסריט היה לי ברור שזו לא סדרה שמתעסקת ספציפית בחסידות סאטמר או על השאלה אם יש אלוהים. זו סדרה על אישה שמחפשת את הקול שלה, תרתי משמע. נורא ריגש אותי איך היא עוזבת רק אחרי שהיא מבינה שאין לה באמת ברירה. זה כל כך אמיץ לעזוב את כל מה שאתה מכיר. המסע הזה ריגש אותי. זו סדרה בת ארבעה פרקים בלבד, וקורה בה כל כך הרבה. היא עלילתית וריאליסטית ונותנת מכה לבטן, אבל היא כל כך סימבולית. היא עוררה בי הרבה".
הסדרה "המורדת", כפי שרומז שמה, מתרכזת במסע האישי של אישה שמתנתקת מהסביבה הטבעית שלה ומתאקלמת במקום חדש, מוזר ומאתגר. עם זאת, קשה להתעלם מכך שבתוך הסיפור מוטמעת גם ביקורת נגד הקהילה היהודית האורתודוקסית, דרך החיים הכפייתית שאימצה לעצמה והמבנה החברתי הנוקשה שלפיו היא מתנהלת. אם לא די בכך שאסתי מתקשה למצוא את מקומה בקהילה ונתפסת כחריגה בגלל קורות חייה וחיי משפחתה - לאחר שהיא נמלטת לברלין, בעלה הרגיש ינקי יוצא בעקבותיה ואיתו גם שליח רב הקהילה, בריון קשוח בשם מוישה (ג'ף ווילבוש). "שטיסל" עוסקת בקשרים הבין-אישיים בין גיבוריה וחפה מביקורת, וכך גם במקרה של סדרות וסרטים בארצות הברית שמתמסרים לדרך התקינות הפוליטית ומייחסים לחברה החרדית ציביון כמעט אקזוטי. ואילו ב"המורדת" ניתן להבחין בביקורת המרומזת על היעדר סובלנות וקבלה של השונה, הלא קונפורמי.
"היוצרים היו מאוד זהירים בנוגע לזה. ניהלנו דיאלוג על זה", מספרת האס, "היה חשוב שתהיה אמפתיה לדמויות ושיהיה הקשר. גם אם יש ביקורת אתה לא רואה שחור ולבן. אם זה היה המצב, אז זה היה לא מעניין וזה גם לא עובד ככה. אני יכולה לזקוף לזכותם של יוצרי הסדרה שהם לא חששו להביע ביקורת, אבל הראו גם המון דברים אחרים כמו משפחתיות. הדמויות מאוד עגולות. זו סדרה שלא מפחדת ועדיין מראה תמונה גדולה". למרות המאמצים להיות רגישים ועדינים, אפשר להניח שיהיה מי שיתרעם על ייצוג החרדים על המסך. האס מביעה תקווה, תמימה אולי, שהיה ויהיה מישהו שייצא נגד הסדרה, הוא יעשה כן אחרי צפייה בה. זאת בניגוד למשל למקרה "פוקסטרוט" של שמוליק מעוז, בו הופיעה האס, שהושמץ והותקף על ידי שרת התרבות מירי רגב למרות שהיא עצמה לא צפתה בסרט כלל.
"האם תהיה ביקורת מצד חרדים? ככל הנראה. אני מקווה שהם לא יסתפקו בטריילר, או בלראות סצנה אחת או בלקרוא את התקציר. צריך באמת לראות את הסדרה ולתת לה הזדמנות. ויכול להיות שגם אז הם יגיבו באופן שלילי, כי הם יביאו את המטען שלהם. אבל זאת סדרה שעושה לחברה הזאת טוב ומביאה מורכבות. תמיד יהיו אנשים שידברו, אבל אנחנו עושים אמנות בשביל ליצור דיון וזה לא משהו שמפחיד אותי. יש סיפור שצריך לספר".
המורדתהמורדת
"לא הכרתי את מנהג גילוח הראש". מתוך "המורדת
(באדיבות נטפליקס)
בעקבות הסדרה, יש משהו שעורר בך ביקורת על החברה החרדית באופן אישי? "גילוח הראש זה ריטואל שלא ידעתי עליו, והייתי בהלם. בתור אישה, בתוך הקהילה הזאת ובסיפור הזה יש הרבה דברים שקשים לי. אלו דברים שידעתי שקיימים, אבל כשנותנים לזה במה אז אתה נדהם. זה נגע לי בעיקר בתור אישה. זה לא נגד הדת, וגם לא נגד החרדים. אבל יש מלא מנהגים שעברו כל כך הרבה גלגולים ממה שכתוב בתנ"ך, ובתור אישה זה קשה".
האס מודה כי למרות שזה התפקיד שלה להיכנס מתחת לעור של אסתי על המסך, היא מתקשה לדמיין את עצמה מתחת לשביס והפאה. "קשה לדמיין את זה כי אם הייתי גדלה בחברה הזאת, זה אומר שאני עצמי הייתי בן אדם אחר לגמרי", היא אומרת. ובכל זאת היא מוצאת נקודות חיבור מהותיות לאתגר שהיא לקחה על עצמה. "בתור ילדה הייתי מאוד בוגרת לגילי, הייתי שואלת שאלות ואוכלת את הראש. אני מתחברת לסקרנות הזו של אסתי. אבל זה שונה, כי בעולם שלנו זו ברכה, ובעולם שלה זו הבעיה הגדולה מבחינתה. אני מתחברת לחיפוש העצמי הזה. זה סיפור על חופש, וחופש זה היכולת שלך לבחור מה שאתה רוצה, בלי הפרעות".
יש משהו בחיים שלך שהביא לך שחרור כזה? "אני חושבת שמשחק הביא לי את זה. התחלתי ב'פרינסס' בגיל 16 וחצי, זה גיל צעיר. אבל היה משהו במשחק שממש פתח לי את זה. ממש. פתאום הצלחתי להבין דברים בתוכי. הייתי הכי חשופה שיש. הגעתי למקומות הכי חשוכים, אפלים ומעניינים שיש בתוכי, ועדיין הרגשתי בטוחה כי זה מה שאת מתבקשת לעשות ויש לי את ההגנה שלי. זה פתח לי פקק למקום שאפילו לא ידעתי שקיים. זה ממש התחיל ב'פרינסס'. זה היה הסיפתח שלי, ממש כמו 'נרניה'".
השחרור עליו מדברת האס היווה תפנית משמעותית בחייה שהתחילו בנסיבות לא פשוטות. עוד לפני שמלאו לה שלוש שנים, נמצא גידול סרטני באחת מכליותיה והיא נאלצה לעבור טיפולי הקרנות במשך כשלוש שנים עד להחלמתה. כיום היא בריאה ומלאת מרץ ואנרגיות חיוביות, כאילו הותירה את המחלה אי שם בעבר. אולם היא מכירה בכך שההתמודדות הזו עיצבה אותה מגיל צעיר לרעה, וגם לטובה. "ההיסטוריה שלי עם הסרטן זה משהו שכמעט ונולדתי אליו. אני לא זוכרת איך הייתי לפני", היא אומרת, "זה חד משמעית חלק ממה שעיצב אותי. זה לא מי שאני, אבל זה בטח ביגר אותי. להיות במאבק מגיל צעיר ולעבור אותו. הייתי ילדה בת שמונה שהתנהגה כמו בת 40. לא אני אומרת את זה אלא ההורים, הגננות והמורים. זה מזמין התבגרות מוגזמת, וזה גם משפיע עלי כשחקנית. זה עוזר לצלול, ולהבין דברים. אני בטוחה שיש בי קול פנימי שאומר לי לחיות".
תפקיד הפריצה שלה. מתוך "פרינסס"תפקיד הפריצה שלה. מתוך "פרינסס"
תפקיד הפריצה שלה. מתוך "פרינסס"
לצד הבגרות הנפשית שהפכה לחלק אינטגרלי מגיל צעיר מאוד בצל מחלת הסרטן, האס נדרשה גם להתמודדות גופנית לא פשוטה וההקרנות שעברה אף גרמו לעיכובים התפתחותיים שהותירו אותה זערורית. כשחקנית, היא למדה לאורך השנים לנצל את המראה הנערי שלה לצורך הופעות על המסך במגוון תפקידים של נשים צעירות על סקאלת גילאים רחבה. כך למשל בשלוש השנים האחרונות גילמה את תמר בת ה-15 בסדרה "הרמון" ואת אודי בת ה-24 בסדרה "המנצח" של אורי אלון. ב"המורדת" אסתי היא בת 19 אבל אנחנו חוזים בה גם במהלך פלאשבקים כשהיא בת 18. כמו כן בקרוב נוכל לצפות בה בתפקיד ויקה, נערה בת 17 שסובלת מניוון שרירים, בדרמה האינטימית "אסיה" של רותי פרי-בר שתוקרן בבכורה בחודש הבא בפסטיבל טרייבקה בניו יורק.
"אני יכולה לשחק כל גיל בין 15 ל-24 כרגע. אני חושבת שזה סוג של יכולת לנוע לאורך עשור. זו באמת מתנה", אומרת האס. "אני חושבת שהוכחתי ואני אמשיך להוכיח שאני ורסטילית. אני לא מאמינה בטייפקאסט וכל עוד אני מצליחה לעשות את זה בתפקידים כל כך מגוונים זה לא מעניין אותי אם אשחק נערה צעירה, או דתיה, או שאדבר יידיש או אנגלית או רוסית. אם יש לי אפשרות פיזית לממש את הגיוון הזה, אז זה כיף. צעירים לנצח לא נישאר. אין מה לעשות, הקמטים יגיעו. לא אוכל להמשיך לגלם צעירות בעתיד, ואני כבר מרגישה את זה. אם יש את האפשרות להאריך את זה, אז למה לא? פעם שנאתי את זה - כנערה, לא כשחקנית. אולי זה גם תהליך שהייתי צריכה לעבור".
"המתנה" הזו תאפשר להאס להשתלב בקלות יחסית בצילומי העונה השלישית של "שטיסל" שיתקיימו בחודש מאי, לאחר ההצלחה הגדולה שזכתה לה בארץ וגם בארצות הברית בתיווך נטפליקס. "זה הזייה לחזור לפרויקט אחרי כל כך הרבה זמן. אבל זה בזכות ההצלחה של הסדרה בנטפליקס. זה לא פשוט לגייס מחדש כל כך הרבה אנשים. כולנו במקומות אחרים לגמרי", היא אומרת ומבהירה שלמרות שעומדת בפניה קריירה מבטיחה בחו"ל, היא אינה מתכוונת לנטוש את תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל. "יצירה ישראלית זה משהו שתמיד יהיה מאוד חשוב לי. זה לא משהו שאני מתכוונת להשאיר מאחור. חשוב לי לעבוד בחו"ל, חשוב לי לפתוח אופציות. אני בטוחה שהסדרה הזאת תפתח לי עוד אופציות, אבל אני לא חושבת על רילוקיישן לתמיד. אני נעה בתוך זה. דווקא התנועה הזאת מאפשרת לי לנשום. לחיות את הרגע. ברור שיש לחץ בארץ, וברור שאני מחפשת הזדמנויות פה, אבל זה לא שיש לי איזו תחושת מחנק בישראל".
לחיות בפינג פונג הזה מקשה על חיים חברתיים, לא? "קשרים חברתיים יש, אני מאוד קרובה למשפחה שלי, ויש לי חבורה של שש בנות שאנחנו מכירות מהתיכון בהוד השרון. כולם כבר נפרדו מהחברים שלהם בתוך כור ההיתוך הזה ורק אני זו ששמרה על הקשר. הבסיס הזה מאוד חשוב, זה קשר לכל החיים. זה קשה לשמור על קשר ככה, אבל זה חשוב לי ואני חושבת שזה אפשרי. זה מאוד תלוי בתקופה. כשאני מתלוננת על נסיעות ולו"ז וכל אלה, אני צריכה להזכיר לעצמי שבסוף אנחנו לא מנתחי מוח. יש אנשים שעושים דברים מדהימים ומצילים חיים, ועובדים 24/7 ועדיין מצליחים לשמור על חיי משפחה. כרגע אין לי זוגיות, אבל יש ויתורים שצריך לעשות, בטח בגיל שלי ובדור שלי שהוא דור שמחפש הגשמה. זה השלב שבו אני מתרכזת בקריירה, ואני לוקחת את זה בחשבון. מצד אחד זה מתעצם עכשיו, אבל מצד שני זה מחלחל ואני מרגישה שזה בדרך להשתנות. כי בסופו של דבר חשוב לי חיי משפחה, זוגיות ושפיות. אני על זה".
כשאת מתבוננת קדימה איזה עוד חלומות נותרו לך להגשים בגילך הצעיר? "כל מה שאני רוצה לעשות זה לספר סיפורים, במגוון של תפקידים כשחקנית. וגם מה שמעניין אותי זה לכתוב ולביים. זה משהו שמתבשל אצלי. יש עוד זמן. אני מאמינה שזה יקרה. בהפקה של 'המורדת', בכל פעם שהייתה לי הפסקה, הייתי מתבוננת מהצד על הצלם והבמאית ולמדתי המון מהם".
וכשאת מתבוננת אחורה, את בעצם רואה את עצמך מתבגרת על המסך. מה זה עושה לך? "כשאני רואה את עצמי ב'שטיסל' אני בהלם. אני נראית כמו הבת של עצמי. לאחרונה צפיתי בעונה הראשונה, והייתי בפה פעור. זה לא ייאמן. אני רואה את הדרך וחושבת על הילדה הזאת שהיא לא הייתה יכולה לדמיין מה יהיה עוד שבע שנים. בחלומותיי הפרועים ביותר לא הייתי מדמיינת את זה. אני צעירה ויש לי המון לעבור אבל אני מסתכלת בתמונות וחושבת לעצמי איך הזמן טס אבל גם כמה אפשר להספיק, וגם כמה קל לפספס את זה, וכמה קל לא להעריך את זה. לפעמים אני רואה את עצמי ב'פרינסס' ואני שואלת את עצמי: זאת אני? זה ממש כמו מציאות מקבילה. אבל כן, זאת אני וזה ממש מרגש".