על רקע הדיכוי האכזרי של המחאות באיראן, הגופות הנערמות בחדרי המתים והמתיחות לקראת תגובת ארה"ב, הסרט "זו הייתה רק תאונה" – הפקה צרפתית, שחתום עליה הבמאי האיראני ג'עפר פאנאהי - כיכב אמש (שבת) בטקס פרסי האקדמיה האירופאית ה-38 לקולנוע, שנערך בברלין.
פאנאהי הגיע לבירה הגרמנית, אבל בחר להסתגר בחדרו וביטל את כל הראיונות שתוכננו לו, בטענה שהוא חולה. לטקס הוא דווקא הגיע וצעד על השטיח האדום. על השטיח צעדה גם משלחת עם שלט ענקי הקורא לתמיכה באזרחי איראן. הקהל עמד על רגליו והריע ממושכות לבמאי האיראני המוערך עם פתיחת הטקס. בנאומו דיבר על המצב הקשה במולדתו, הניתוק של האינטרנט, המאסרים ההמונים והרציחות.
באופן מפתיע, סרטו החזק והמטלטל יצא מהטקס בידיים ריקות. עלילתו מתרחשת באיראן ועוקבת אחר חמש דמויות שזיהו את התובע שעינה אותן בעבר, ומנסות לבוא איתו חשבון. פאנאהי, שישב בכלא לא אחת בשל יצירתו ולא הורשה בעבר לצאת מארצו, הגיע לפסטיבל קאן האחרון עם הסרט הזה וזכה בדקל הזהב. הסרט היה מועמד במהלך שבוע שעבר גם לגלובוס הזהב, אך יצא בידיים ריקות גם מהטקס ההוליוודי. עם זאת, צרפת בחרה ב"זו הייתה רק תאונה" לייצג אותה באוסקר ההוליוודי.
הזוכה הגדול היה "ערך סנטימנטלי" הנהדר והמרגש של הבמאי הנורבגי יואכים טרייר שהוסיף פסלונים נוספים לאוסף שלו. אחרי שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן האחרון ופתח בקיץ את פסטיבל ירושלים, הוא גרף בערב החגיגי שישה פסלונים. במרכז העלילה של "ערך סנטימנטלי" ניצב במאי קולנוע לשעבר המתכנן לעשות קאמבק ולחזור לביים. הסרט היה מועמד בשמונה קטגוריות - וזכה בשש: פרסי הסרט, הבמאי, התסריט, השחקן (סטלן סקושגורד) השחקנית (רנטה ריינסווה) והפסקול. בנאומו, דיבר טרייר על הצורך בחופש ביטוי ברקע מה שקורה עכשיו באירופה. "האחר הוא לא האויב שלנו", אמר.
חלק מהנאומים בטקס היו פוליטיים והתייחסו למצב העגום של עולמנו, והדגישו את חשיבות ההתנגדות, הערכים, האחווה והסולידריות. לצד הבעת התמיכה בעם האיראני, נרשמה תמיכה גם בפלסטיניים. שני סרטים שעניינם המלחמות ברצועת עזה התחרו על פרס הסרט הטוב ביותר: האחד הוא "הקול של הינד רג'אב", סרטה של הבמאית התוניסאית הפועלת בצרפת, כאותר בן הניה. זהו סרט עלילתי על הילדה העזתית בת החמש שנהרגה בינואר 2024 מאש כוחות צה"ל - והפכה לסמל. בסרט משתתפת השחקנית הפלסטינית ילידת חיפה קלרה חורי, בתו של השחקן מכרם חורי, חתן פרס ישראל.
כזכור, "הקול של הינד רג'אב" זכה בפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל ונציה האחרון. בבכורה שלו, הוא שבר שיאי תשואות – למעלה מ-20 דקות של מחיאות כפים רמות בעוד בקהל הונפו דגלי פלסטין. בטקס הסיום בוונציה בן הניה תקפה בחריפות את ישראל. בן הנייה הייתה אמורה להגיע לטקס בברלין, אבל ביטלה ברגע האחרון את בואה. הטענה הרשמית: מחלה.
הסרט כבר נכלל ברשימה הקצרה וסומן כאחד המועמדים החזקים במירוץ לאוסקר, כשביום חמישי הקרוב נדע האם "הקול של הינד רג'אב" ייכנס לרשימת המועמדים הסופית לאוסקר הבינלאומי. בדרך לשם הוא נתמך על-ידי סוללה של כוכבים (בראד פיט בכבודו ובעצמו, הזוג חואקין פיניקס ורוני מארה) ובמאים הוליוודיים (אלפונסו קוארון וג'ונתן גלייזר) שתרמו את שמם לסרט כמפיקים בפועל.
הסרט השני שעניינו עזה ושהתחרה על האוסקר האירופאי הוא "עם חסן בעזה" התיעודי של היוצר הפלסטיני כמאל אלג'פרי, שיצא למסע בעקבות קלטות שצילם בעזה בשנת 2000. לדבריו הסרט הוא "מחווה לעזה ולאנשיה, לכל מה שנמחק וחזר אליי ברגע הדחוף הזה של קיום, או אי-קיום פלסטיני. זהו סרט על האסון, ועל השירה שמתנגדת". "עם חסן בעזה", התמודד גם על פרס הסרט התיעודי המצטיין.
אחד משיאי הערב היה הענקת פרס מפעל חיים לבמאית והשחקנית הנורווגית ליב אולמן בת ה-87. הקהל קם על רגליו והריע לה ממושכות. אולמן ידועה בעיקר משיתוף הפעולה האיכותי והמרשים שלה עם הבמאי השבדי המנוח אינגמר ברגמן, מי שהיה בן זוגה ואבי בתה. בין הסרטים שהשניים עשו יחד: "פרסונה", "בושה", "תשוקה", "שעת הזאבים", "זעקות ולחישות", "פנים מול פנים, "סונטת סתיו", וסדרת הטלוויזיה "תמונות מחיי נישואין".
אגב, לפני הטקס, כשפגשתי את אולמן, תהיתי מה היא חושבת על דבריו של סטלן סקושגורד, בפסטיבל קרלובי וארי האחרון, שגרס כי: "אינגמר ברגמן היה נאצי בזמן מלחמת העולם השנייה והאדם היחיד שהכרתי שהזיל דמעה כשאדולף היטלר מת". אולמן גילתה שהיא לא הייתה מודעת לדבריו של סקושגורד והתעקשה באוזניי: "אינגמר ברגמן לא היה נאצי. אני לא יודעת מה הוא אמר ועשה בצעירותו, אבל הכרתי אותו היטב והוא מעולם לא ייצג או ביטא מחשבות נאציות".
אמש, אולמן קיבלה את הפרס מידיה של הכוכבת הצרפתייה ז'ולייט בינוש, נשיאת האקדמיה. בנאום התודה, אמרה אולמן בקול רועד: "אני כל כך אסירת תודה. אני אוהבת אתכם. אני כל כך גאה שהייתי חלק מתעשיית הקולנוע במיוחד עכשיו בעולם מפחיד ומוזר. מה שקורה עכשיו בעולם זה בלתי נתפס". היא גם התייחסה בעקיפין בהיותה נורבגית - וכמי שבאה ממדינה שמחלקת פרסי נובל - וברמיזה לדונלד טראמפ ולכמיהתו לקבלת פרס נובל לשלום
במהלך הקריירה שלה, אולמן ביקרה פעמים אחדות בישראל, ואף גילמה את אסירת ציון אידה נודל, בסרט "שלום לך מוסקבה" והייתה פעילה למען שחרורה של נודל ועלייתה לישראל. ב-2022 אולמן קיבלה אוסקר כבוד בזכות "אומץ לב ושקיפות רגשית, שהעניקו לקהל הופעות קולנועיות נוגעות ללב ומעוררות רגש, מעוררות השפעה עמוקה עד עמקי הנפש".
השנה, לא נרשמה נוכחות של הקולנוע הישראלי בטקס. "כן", סרט המעולה והשנוי במחלוקת של הבמאי הישראלי נדב לפיד, נכלל אומנם ברשימת 40 הסרטים, מתוכה נבחרו המועמדים לאוסקר האירופאי, אך לא הצליח לחדור לקטגוריות השונות.
סרטים ויוצרים ישראלים אחדים זכו בעבר בפרסי האקדמיה האירופאית: "ביקור התזמורת" של ערן קולירין גרף ב-2007 את פרס התגלית, וכוכב הסרט, ששון גבאי הוכתר כשחקן הטוב ביותר. ב-2010 זכה "לבנון" של שמוליק מעוז בפרס תגלית השנה ובפרס הצילום וב-2013 "כנס העתידניים" של ארי פולמן קטף פרס סרט האנימציה המצטיין.
אם כך, התנחמנו בעובדה ש"ארקו", סרט אנימציה, אותו הפיקה נטלי פורטמן (שגם תרמה את קולה לגרסה המדובבת לאנגלית) זכה בפרס האנימציה המצטיין. זהו סרט אופטימי על חברות בלתי צפייה, עם מסר אקולוגי רלוונטי וחשוב.
ואילו ברשימת המתמודדים על פרס השחקן המצטיין כיכב עידן וייס, שחקן גרמני-ישראלי צעיר ומבטיח, שמשפחת אימו חיה בארץ. וייס היה מועמד על הופעתו המרשימה בסרט "פרנץ" של הבמאית הפולניה אניישקה הולנד, בו הוא מגלם את הסופר היהודי פרנץ קפקא. "לקבל מועמדות לפרס האקדמיה האירופית, זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי", אמר וייס ל-ynet. "לא ציפיתי בכלל שאהיה מועמד, ועוד בכזאת קטגוריה עם שחקנים כאלה גדולים, שמבוגרים ממני בכמעט 30 שנה. זה מטורף. אני מעריך את זה מאוד. גם קפקא לחם כדי לזכות בכזאת קבלה".
