לא בכל יום מתבצע שוד של אחת מיצירות האומנות הכי מפורסמות בעולם, ולא בכל יום מדינה מאבדת את האוצר הלאומי הגדול ביותר שלה. אבל ה-22 באוגוסט 2004 דווקא התחיל כמו כל יום, ואיש לא דמיין שהוא עלול להסתיים בצורה דרמטית כל כך. בכלל, אירועים דרמטיים לא באמת מתרחשים במדינה מנומנמת כמו נורווגיה, שלא לדבר על לוקיישן מנומנם כמו "מוזיאון מונק" בעיר הבירה - המנומנמת מאוד גם היא - אוסלו.
עיתונות חופרת
פרק 38- השבוע עם הציור השווה מליונים שנשדד מול המצלמות
51:59
כן, לפי שם המוזיאון אתם כבר יכולים לדמיין מה מביא אליו את רוב מבקריו, וליתר דיוק: 2 יצירות ספציפיות.
על קירות המוזיאון אפשר היה למצוא גם את "הצעקה" - הציור המפורסם ביותר של אדוארד מונק, אבל גם את "מדונה" - הציור שבעצמו נחשב לאחד היקרים והמדוברים בעולם. בכלל, כשאומרים יקרים צריך לומר שמראש קשה מאוד להצמיד תג מחיר ליצירות אייקוניות כל כך, היות שהן מעולם לא אמורות להירכש על ידי קניינים פרטיים או לצאת מחזקתם של המוזיאונים שמחזיקים בהן. אבל ב-2004 - בדיוק 80 שנה אחרי שמונק עצמו הלך לצייר בשמיים - שתי היצירות הכי מפורסמות שלו נלקחו, וזה אפילו לא היה קשה במיוחד.
עיתונות חופרת פרק 38
למעשה, כל מה שהשודדים נאלצו לעשות זה פשוט להיכנס באמצע היום לאולם המרכזי של המוזיאון בפנים מוסתרות ואקדחים שלופים, להצמיד קנה אחד לרקה של אחד המאבטחים, לפקוד על שני המאבטחים הנוספים וכמה עשרות המבקרים במקום לשכב על הרצפה, וזהו פחות או יותר. ציוד פריצה מתוחכם, כלי עבודה, מנופים או מקדחים למיניהם? תשכחו מזה! זכוכית משוריינת, מערכות אזעקה מתוחכמות? לא אצלנו. שני הציורים היו פשוט מונחים על הקיר על גבי חוט קטן ומסמר ישן. במילים אחרות, לכתוב שמדובר במחדל אבטחה, יהיה בערך האנדרסטיימנט של השנה. עוד כמה צעקות, עוד כמה איומים, וצמד השודדים כבר ברכב המילוט שלהם: אודי שחורה, שמאחורי ההגה שלה מחכה שודד נוסף.
הרשויות בנורווגיה החלו בחקירה, אבל במשך תקופה ארוכה נראה היה שזה לא הולך לשום מקום. הסברה הייתה שהשודדים פשוט "יושבים" על הסחורה הגנובה שלהם, הרבה בגלל שכמעט בלתי אפשרי למכור בשוק השחור יצירות מפורסמות ובפרופיל גבוה כל כך. אלא שבדיעבד התברר שגורמי אכיפה באירופה בכלל ובנורווגיה בפרט פעלו כל הזמן הזה כדי להגיע לשודדים - ובעיקר לציורים - וכעבור שנתיים הגיעה הבשורה. 6 פושעים מוכרים נעצרו והועמדו לדין באשמת תכנון, סיוע או ביצוע השוד עצמו. המשפט עצמו הסתיים תוך 6 שבועות מהירים, ובסופו הורשעו שלושה מהם ונידונו לעונשי מאסר של בין 4 ל-8 שנים. הבעיה? הציורים הגנובים לא נמצאו, והשודדים לא נאותו לספר איפה הם.
מוזיאון מונק באוסלו. אבטחה כושלת
(צילום: Rune Hellestad/Getty Images)
עוד שנתיים עוברות, ומשטרת אוסלו מתכבדת להודיע בגאווה: אחרי מבצע מיוחד שרוב פרטיו עדיין חסויים, הצלחנו לשים את ידנו על שני הציורים. הסתבר שבניגוד להמון תיאוריות שונות ומשונות, "הצעקה" ו"מדונה" לא עזבו לרגע את גבולות נורווגיה, ולמעשה הוחזקו בתנאים שלא הולמים ציורים אייקוניים בני מאה שנה ויותר. כשהם מפורקים מהמסגרות שלהם (כי השודדים פחדו שטמון בהן מכשיר מעקב), שכבו הציורים מתחת למזרן באוטובוס ישן שננטש ליד חווה מבודדת. "מדונה" היתה כנראה פחות טולרנטית למשכנה החדש והנזקים שנגרמו לה כללו חורים ושריטות, בעוד ש"הצעקה" סבלה בעיקר מרטיבות שגרמה נזק רציני לאחת מהפינות של הציור.
הנורווגים הקדישו למאמצי הרסטורציה עוד שנתיים תמימות נוספות, לפני ששני הציורים יוחזרו אחר כבוד בחודש מאי 2008 אל הקירות של מוזיאון מונק באוסלו. הפעם, למקרה שתהיתם, כבר תחת אמצעי אבטחה קפדניים הכוללים גלאי מתכות, סורקי רנטגן, זכוכיות משוריינות ועוד.
מה שכן, טוויסט נוסף בסיפור התברר רק מאוחר יותר. למרות שהרשויות בנורווגיה לא חשפו מעולם את כל הפרטים, שם נוסף ומעניין במיוחד השתרבב גם לפרשה הזאת. דייוויד טוסקה הצעיר נחשב לאחד הפושעים המפורסמים בסקנדינביה במילניום הנוכחי. רק כמה חודשים לפני השוד במוזיאון, המדינה כולה הזדעזעה משוד כספות מזויין ואלים במיוחד במהלכו נגנבו עשרות מיליוני קרונות נורווגיות, ונרצח שוטר מקומי. טוסקה עצמו, ביחד עם כמה חברים בכנופייה שלו, הודה בשוד הכספות (אבל לא ברצח השוטר) ונידון ב-2006 ל-19 שנות מאסר. אז מה הקשר לציורים, תשאלו ובצדק? ובכן, אחת הסברות היא שהשוד במוזיאון מראש התבצע רק כי טוסקה וחבריו ניסו להסיט מעט את תשומת הלב התקשורתית - ובעצם גם את דעתה של משטרת נורווגיה - משוד הכספות הקטלני. סברה אחרת נשענת על התיאוריה לפיה כמה מהשודדים שהורשעו בשוד הציורים היו מקושרים לטוסקה ואנשיו, ולפי כמה דיווחים בתקשורת - טוסקה עצמו סייע למשטרה להגיע לציורים הגנובים כדי להפחית מתקופת המאסר שלו. כך או כך, בעוד כמה ימים ימלאו 22 שנה לשוד האמנות המפורסם, ו-20 שנה למציאתם של "הצעקה" ושל "מדונה". נו, ואתם חשבתם ששום דבר באמת מסעיר לא קורה במוזיאון. שלא לומר בנורווגיה.
