באמצע השבוע, ביום שבו התקיים הריאיון עם דני כהן, התקשורת התבקשה שלא להכריז עדיין על האורחים והאורחות המכובדים שיגיעו ל-Jerusalem Sessions, כנס חדש שייערך ב-8 בדצמבר בספרייה הלאומית בירושלים ושנועד לחזק את מעמדה של היצירה הישראלית בתעשייה העולמית. הסיבה לעמימות הזמנית (מאז כבר פורסם שבין האורחים יהיו גם יוצרי "מד מן ו"האמריקאים") היא כמובן החרם התרבותי על ישראל, וההבנה שהלחץ שיופעל עשוי לגרום לביטולים, ועדיף לדחות אותו ככל הניתן.
לפחות לגבי כהן, גורם בכיר בתעשייה ומי שהקים את חברת Access Entertainment כחלק מזרוע הבידור באימפריה של המיליארדר לן בלווטניק, לא היה שום חשש כזה: מדובר באחד מהאישים הבודדים שמתבטאים בעקביות ובפומבי נגד הסיקור המוטה לשיטתו של ישראל, והיחס הצבוע כלפי יהודים וישראלים בתעשייה בעקבות המלחמה בעזה. כמי שהיה מנהל מערך הטלוויזיה של ה-BBC, אחד התפקידים החשובים ביותר בסצנה העולמית, הוא גם דוגמה נדירה לאדם שהיה בצמרת השידור הציבורי הבריטי ומעז לבקר אותו בפומבי. המילים "אני ציוני גאה" הם לא בדיוק מחזה נפוץ בימים אלה בשואו-ביז. לכהן אין בעיה לומר אותן.
אולם גם כהן מבין מדוע כנס כמו Jerusalem Sessions, בהובלת המיזם למדיה ברשות לפיתוח ירושלים (בתמיכת משרד ירושלים ומסורת ישראל ועיריית ירושלים), עלול להיתפס כמוקדם מדי, אם אפילו את רשימת האורחים צריך לשמור בסוד עד לשלב מסוים. "אני מבין את נקודת המבט הזאת, אבל אני שמח שאנשים יידעו היום, לפני שבוע ולפני חודש שאני מגיע", הוא אומר בריאיון ל-ynet, "אני עושה את זה קודם כל מתוך סולידריות עם התרבות הישראלית ותעשיית הטלוויזיה והקולנוע בישראל".
כמי שמכיר קצת את הדברים מבפנים, מה באמת המצב כרגע עבור ישראלים ויהודים?
"בקרב יהודים יש הרבה פחד וחרדה, אכזבה ותסכול. חלק מזה קשור לקשרים לתרבות הישראלית אבל בכנות גם לאנטישמיות ולזה שאנטי-ציונות הופכת לתחמושת כצורה של אנטישמיות, והיחס השונה כלפי ישראל מאשר כל מדינה אחרת. יש חשש בנוגע ליחס שהתרבות היהודית והישראלית יקבלו בהמשך הדרך. סיפרו לי על ספרים שכתבו יהודים ולא רואים אור. יש סיפורים מוכרים על קומיקאים יהודים שההופעות שלהם בוטלו בפסטיבלים. הסכנה כמובן היא שהתרבות היהודית תהיה פחות במיינסטרים של התרבות הבריטית, ותיסוג למרחבים בטוחים כמו הקהילה היהודית ובתי הכנסת. אנחנו חייבים להילחם כדי לוודא שזה לא יקרה".
אתה בעצמך מנהל עסק מסחרי. מה לגבי הטענה שזאת לא אנטישמיות ולא אנטי-ציונות, אלא שכל הדרמה מסביב פשוט לא משתלמת כלכלית?
"התשובה היחידה היא מנהיגות אמיצה. חברת פרמאונט, למשל. מה שאנחנו רואים תחת המנכ"ל דייויד אליסון זאת מנהיגות אמיצה, שמראה שאפשר להתייחס לישראל וליהודים כמו לכל אחד אחר. זה אפשרי ודורש מנהיגים שיקומו, כי זה לא יקרה מעצמו. כרגע אני לא רואה מספיק מזה בבריטניה".
4 צפייה בגלריה
"אפשר להתייחס לישראל וליהודים כמו לכל אחד אחר". דגל ישראל על בניין פרמאונט במיאמי באוקטובר 2023
(צילום: Eva Marie Uzcategui/AP Images for World Satellite Television News)
אתה תפגוש יוצרים ויוצרות צעירים, שאולי חושבים שאין להם צ'אנס. מה העצה שלך עבורם?
"הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא שהעבודה שלך תהיה מבריקה. זה הדבר היחיד שניתן לשלוט בו: ליצור משהו יוצא מהכלל, לספק איכות שאין לגביה ספק. זה הצ'אנס הכי טוב שלך.
"התעשייה גם ככה מאותגרת", הוא מוסיף, "כרגע תעשיית הטלוויזיה נמצאת בשלב של כיווץ ומספר האנשים שמגיעים לקולנוע בצניחה. בין אם אתה יוצר יהודי או ישראלי או לא, השוק קשוח כרגע. אם תיסע ללוס אנג'לס תראה שם הרבה אנשים די מדוכאים מהמצב. לנו יש אתגר נוסף ואני חושב שהתשובה היחידה היא עבודה גאונית, ואז לצאת החוצה ולא לוותר. חייבים להיות Hustlers. הישראלים טובים מאוד בזה".
מה ישראל צריכה לעשות אחרת?
"אני חושב שלישראל לא מספיק אכפת - ולא רק בשנים האחרונות אלא מזה זמן - מהמוניטין של ישראל מחוץ לישראל. אני לא נאיבי בנוגע לצורך להתמודד עם דברים באזור לפני הכול, אבל למען יהודים ברחבי העולם וגם לטובת ישראל בזירה הבינלאומית, הישראלים צריכים לעשות עבודה טובה יותר בלהסביר למה הם עושים את מה שהם עושים".
״אנשים מתעלמים מהמציאות - יש ארגון טרור שביצע זוועות"
כהן, 51, נחשב בראשית המילניום לילד הפלא של הטלוויזיה הבריטית, לאחר שבשלבים מוקדמים בקריירת הניהול שלו הפגין עין חדה כלפי פורמטים חדשניים ונועזים. בראשם ניצבת הסדרה הפרובוקטיבית "סקינס" של ערוץ 4 הבריטי, שיצרה סטנדרט חדש עבור סדרות על בני ובנות נוער, הרבה לפני "אופוריה" למשל. בעקבות ההצלחה הוא עבר ל-BBC, שם היה אחראי על הצלחות כמו "מיילדת", "עמק האושר" וכיסוי האולימפיאדה בלונדון. ב-2013 הוא מונה לנהל את כל מערך הטלוויזיה של הערוץ, תפקיד שמילא במשך שנתיים.
ההיכרות העמוקה עם מסדרונות ה-BBC גרמה לכך שהוא לא הופתע ממה שראה על המסך כבר ב-7 באוקטובר, ולמחרת הוא פרסם מאמר שזעם על כך שמחבלי החמאס לא הוגדרו בשידורים כ"טרוריסטים". גם בפרשת ה"דוקו" בהובלת בנו של בכיר בשלטון חמאס הוא התבטא בחריפות וקרא לבדיקה של המחדל. ואז הגיע התזכיר שכתב יועץ עצמאי ל-BBC בשם מייקל פרסקוט, שהאשים לפני עזיבתו את BBC בהטיה כלפי ישראל (וגם בבישול נאום של טראמפ).
4 צפייה בגלריה
"הלך הרוח שם מפרש את ישראל מזווית ניאו-קולוניאליסטית בתור גורם דכאני". אולפני BBC
(צילום: James Manning/PA Images via Getty Images)
בריאיון לרשת GB אמר כהן שעל המנכ"ל להתפטר וכן ש"בעידן אחר, ראש חטיבת החדשות היה אמור להתפטר בבושת פנים". כעבור ארבעה ימים זה בדיוק מה שקרה: שניהם הלכו הביתה. אולם הוא עצמו, לדבריו, שילם מחיר חברתי מסוים על עמדותיו, "אבל זה כלום לעומת אנשים שחוו את 7 באוקטובר ופלסטינים חפים מפשע שנלכדו בסיוט של חמאס".
אתה מודע לכך שעצם האזכור של פלסטינים חפים מפשע לצד 7 באוקטובר נחשב בקרב ישראלים רבים להטיה?
"אפשר לראות ממה שאני כותב שהצד הישראלי מאוד חשוב לי, וחלק מהסיפור שצריך לספר הוא שישראל נמצאת במצב הזה בגלל מה שחמאס עשה לאוכלוסייה הפלסטינית. אני יודע שיש הרבה אנטישמיות בעזה, אבל יש גם קורבנות חפים מפשע, כמו בכל מלחמה".
אז מה השתבש ב-BBC? הרי אפשר להסכים שאלה אנשי מקצוע. מה קרה?
"אני חושב שזאת חלק מהנטייה שמאלה. הלך הרוח שם מפרש את ישראל מזווית ניאו-קולוניאליסטית בתור גורם דכאני, שמקרבן עמים אחרים. זה מתחיל שם. גם למשרד החוץ כאן היו בעיות דומות לאורך השנים. תחת ההשקפה הזאת, אנשים מתעלמים מהמציאות שיש ארגון טרור ג'נוסיידי שביצע זוועות מהצד השני של הגדר. כמובן ש-7 באוקטובר לימד אותנו מה חמאס באמת רוצה ומה הם יעשו שוב אם הם יוכלו. אז זה מתחיל בהטלת כל האחריות על ישראל וחוסר ההבנה של המשמעות מה יקרה אם לא תביס אויב כזה".
כמי שהיה שם, איך מגיעים למצב שאתה מתאר? אין מנגנון סינון שימנע בדיוק את זה?
"אתה צודק, אבל תשמע, הייתי יכול להיות חלק מזה כשהייתי שם. אני מלונדון, בוגר אוקספורד, הייתי שמאלה מהמרכז. הדו"ח של פרסקוט מצביע על אותה תופעה בנוגע לפוליטיקה אמריקנית, מגדר והמלחמה בעזה. הוא מזהה עניין סיסטמתי של הטיה לאגף הליברלי. המלחמה בעזה היא רק ממנה. ומה שאני חושב שקורה הוא שהאנשים ב-BBC כל כך בטוחים בראש שלהם שהם במרכז, והם לא מבינים שהם לא. הם רואים את ישראל כחלק מבעיה רחבה יותר. אבל יש גם בעיות של אנטישמיות בארגון".
אז מה צריך לעשות? כי ממשל אחר, למשל, עוד עשוי להחליט שאם ככה, אין צורך יותר בשידור ציבורי.
"אולי אני נאיבי, אבל אני מקווה שהם יכולים ללמוד לקח ולקחת את זה ברצינות ולשנות. וזה חוזר שוב למנהיגות אמיצה".
נו, אולי תחזור לשם.
(צוחק) "לא, לא. אני לא ממש פופולרי שם בימים אלה".
אמרת "מנהיגות אמיצה", לא פופולרית.
"אני מאוד שמח במה שאני עושה, ונאמן ללן בלווטניק".
"רשת היא לא ארגון צדקה. זה עסק"
אזכורו של בלווטניק מזמין התייחסות לפיל שמתהלך במשרד הנאה של כהן באזור מארבל ארץ' בלונדון, בין הפוסטרים של יצירות שהפיק - ובהם הסרטים "עד שייצא עשן לבן", "המתאבקים" ו"אזור העניין", אותם כהן הפיק יחד עם הטייקון והניבו רווחים נאים, ביקורות מעולות ואפילו פרסי אוסקר. אלא שהפיל הרבה פחות נוצץ ועונה לשם רשת 13, שם בלווטניק הוא עדיין בעל הבית, למרות הניסיון להעביר את מניות השליטה למנכ"ל שמינה, אמיליאנו קלמזוק. האחרון לא הצליח לגייס משקיעים כפי שהבטיח, והערוץ המפסיד ניצב בפעם הבאמת-מי-מסוגל-לספור בפני טלטלה, אלא אם ייכנס רוכש חדש לתמונה (ב"וואלה!" פורסם על מגעים עם הבעלים של HOT, פטריק דרהי).
"עד שייצא עשן לבן" - טריילר
(באדיבות בתי קולנוע לב)
בחברת החדשות כבר יצאו למאבק בעקבות הדיווחים על הכוונה לבצע קיצוץ מאסיבי בתקציב, לאור נתוני הרייטינג החלשים. במכתב לעובדים ולעובדות שפרסם קלמזוק יום לפני הריאיון, הוא הצהיר שהמהדורה "לא עומדת ביעדי הרייטינג", ומנגד קבע ש"השיח איננו סביב קיצוצי משרות או מספר תקציבי, אלא סביב השאלה כיצד אנו מנהלים תקציב ראוי של עשרות מיליוני שקלים בשנה בצורה המיטבית".
כהן, שעדיין משמש כנציגו של בלווטניק בדירקטוריון רשת ולא מתראיין כלל בנושא, נדרך לקראת העיסוק בפיל ומגביר את פילטר הדיפלומטיה הבריטית שלו למקסימום. "אני חושב שהמכתב של אמי (הכוונה לקלמזוק, ע"ש) היה ברוח הנכונה והוא איזן בין החשיבות של החדשות לבין המציאות המסחרית", הוא אומר, "רשת היא לא ארגון צדקה. זה עסק והוא חייב לפעול בצורה יעילה כעסק ולספק הכנסות, כך שאני תומך בעבודה של אמי. אני לא אתערב בדיאלוג שיש לו עם ההנהלה או הוועד".
אז לא תגיב על עניין הקיצוץ העתידי.
"לא".
אמרת שאתה תומך בעבודה של המנכ"ל, אבל התוצאות של כל הערוץ תחתיו, איך לומר, לא מדהימות. אתה ובלווטניק עדיין תומכים בו?
"היה לנו קיץ יוצא מהכלל עם 'האח הגדול', התקופה הכי טובה שלנו מזה זמן רב. מגיע לשותפים מאנדמול (חברת ההפקה) הרבה קרדיט על זה, וגם לאמי ולרשת. יש עליות וירידות, התחרות מאוד צפופה וערוץ 14 הרבה יותר חזק. אבל כן, אני מאוד תומך באמי ,ובהשוואה לאיפה שהיינו לפני שנה, במונחי הפסדים - אנחנו במקום הרבה יותר טוב".
האם אתם מזהים את חברת החדשות כבעיה של הרייטינג ברשת?
"אני מעדיף לא להגיב, אבל זה מובן מאליו, לא? רק צריך להסתכל על הנתונים וזה שם".
ומה הבעיה שם לדעתך? נטייה פוליטית? טלוויזיה לא מספיק טובה? גם וגם?
"בכנות, אני לא במקום הכי טוב לענות על זה, כי אני לא רואה מספיק ואני מקבל תרגומים לפעמים כי אני לא דובר עברית. כמו שאמרתי, הסיפור הוא החדשות, אבל החדשות בסביבה מסחרית. אתה חייב להכניס מספיק כסף כערוץ כדי לשלם עליו, אחרת אתה ארגון צדקה וזה לא מה שהיה אמור להיות וזה לא מה שקורה".
העברתם את המניות למנכ"ל אבל לא הייתה מכירה. האם יש משא ומתן עם שותפים אחרים שייכנסו לעסק או יקנו אותו?
"זאת שאלה מאוד מתבקשת ואני לא מתפלא שאתה שואל אותה. אני לא מתכוון להגיב".
