בנקודה מסוימת בחייו, אורי גלר החליט להקים מדינה עם המנון ואפילו עם קבוצת כדורגל,. הוא רכש אי לא מיושב בסקוטלנד בתמורה ל-30 אלף פאונד – והציע לאנשים להפוך לאזרחי המדינה החדשה שלו בתמורה לדולר אחד בלבד. כל הכסף נועד לתרומה לבית החולים וולפסון.
הוא לא הסתפק בכך, ואפילו מינה לדבריו את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לנשיא האי שבבעלותו. החלטה שבדיעבד הוא מצטער עליה. "הוא בלתי צפוי", אומר גלר בריאיון למגזין סוף השבוע של ynet, "אפילו אני לא מצליח לקרוא את המחשבות שלו".
את המשא ומתן על האי, כך הוא מספר, הוא ניהל בקשיחות. "ראיתי מודעה בעיתון שהאי הזה מוצע למכירה. המחיר היה בסביבות 70-60 אלף פאונד. הצעתי 30 אלף, ואמרתי 'טייק איט אור ליב איט'. אמרו לי לא. רצו יותר. ניתקתי את השיחה ואמרתי שאם הם ישנו את דעתם, הם יודעים איך למצוא אותי".
ומצאו?
"כן, אחרי כמה חודשים הם חזרו אליי ואמרו שהמוכר הסכים. בעל האי, תאמין או לא, הוא ישראלי-ברזילאי יהודי".
העלילה רק הסתעפה: "התברר שיש בשטח האי אוצר שנקבר מתחת לאדמה על ידי המצרים. קראתי כמה ספרים שאימתו את עניין האוצר, אבל הממשלה הסקוטית לא אישרה לי לבצע חפירות שם".
"אני מלך יחסי הציבור"
גלר יחגוג בדצמבר יום הולדת 80, והוא לא נח לרגע. בתקופה הקרובה תוכלו להיחשף לצד אחר שלו, שאינו קשור בכיפוף כפיות – החל מ-25 ביוני הוא יעביר סיורים בתערוכת הציורים שלו המוצגת במוזיאון רמלה בשיתוף העירייה ובהובלת האוצר ד"ר ליאור אלון.
"התחלתי לצייר בגיל מאוד צעיר", הוא מספר על התחביב האהוב עליו, "כשאני מצייר אני מפנטז, אני חושב על דברים כמו טיסה לתוך החלל – ושם אותם על הנייר. בגיל 11-10 הציור הראשון שלי, ואני יודע שאני משוויץ, זכה בפרס. בהמשך כשהתחלתי עם כיפוף הכפיות, הכרתי כמה מהציירים המפורסמים בעולם כמו אנדי וורהול וסלבדור דאלי".
איך היו היחסים שלך עם דאלי?
"הכרנו באמצע שנות ה-70. הוא לא האמין שיש איזה בחור צעיר מישראל שיכול לכופף כפית בכוח המחשבה. הוא יצר איתי קשר, נפגשנו במלון בניו יורק ונכנסתי לחדר. כופפתי כפית והוא היה בהלם. שם התחילה החברות שלנו. את מה שהוא מצייר בסוריאליזם, אני הוכחתי לו על אמת".
הראית לו את היצירות שלך?
"ברור! ציירנו ביחד. דלת הכניסה של המוזיאון שלי זה ציור שלי ושלו ביחד".
גם אחרי עשרות שנים בתעשיית הבידור, גלר נותר עם אותה תשוקה עזה ויכולת לספר סיפורים על אירועים שקרו, או לא קרו, בצורה מבדרת. "היום אין לי סוכנים או אמרגנים, אני עושה הכול לבד", הוא אומר, "אני נשאר רלוונטי כי אני מלך יחסי הציבור".
גלר אכן מיומן במלאכת השיווק. בעבר המריא במיוחד לרומא בשביל תמונה עם סופיה לורן שיוכל להפיץ בתקשורת. "סופיה חיכתה לי בווילה שלה, היא רצתה לראות איך אני מכופף כפית", הוא נזכר, "בעלה ישב לידה ואמר 'לא לצלם!'. ואני חשבתי 'מה לא לצלם? בשביל זה באתי לרומא'. היחצ"ן שלי מיקי פלד הציע שנעשה פוטו מונטאז'. שנצלם את סופיה בנפרד, אותי בנפרד ונדביק את התמונה ביחד. אחרי שעשינו את זה, ירדתי לקיוסק בתל אביב ומה אני רואה? על השאר של 'ידיעות אחרונות' – אורי גלר זייף תצלום מפגישה עם סופיה לורן".
מה עשית באותו הרגע?
"התקשרתי לאמרגן שלי ואמרתי לו 'הקריירה שלי נגמרה'. הייתי אמור להופיע באותו הערב בקולנוע שביט בחיפה ואמרתי לו שיבטל. הוא אמר לי שהוא לא יכול, גם אם זה אומר שאופיע בפני עשרה אנשים. הגעתי לחיפה ולא האמנתי למה שאני רואה – 500 איש עמדו בחוץ כי לא הצליחו להשיג כרטיסים. אז הבנתי שאין דבר כזה פרסום רע. אני מודד את הפרסומים עליי עם מטר, אם כתבו עליי נגיד בגודל של סנטימטר, אז מבחינתי פרסומת בגודל כזה ב'ניו יורק טיימס' הייתה עולה לי 10,000 דולר. הרווחתי. המחלוקות סביבי תמיד הרימו אותי".
תגיד אורי, עם יד על הלב, יכול להיות שאתה ממציא דברים?
"לא, אני לוקח מקרים ומשפץ אותם. לדוגמה, עשיתי פעילות בטוויטר סביב האי שלי בסקוטלנד – ואמרתי לעוקבים שלי שאם הם יעשו אותה, אז נבחרת סקוטלנד תנצח – והיא ניצחה!".
ואם היא לא הייתה מנצחת?
"אז אחרי יומיים הם היו שוכחים מזה. אנשים שוכחים דברים מהר. למה? כי מפציצים אותנו בחדשות נונסטופ במיוחד עכשיו שיש את הרשתות החברתיות, אינסטגרם, טיקטוק. אבל שתדע, רוב הזמן אני לא טועה. אני גם גאון בשיווק וגם יש לי משהו, כמה שהסקפטיים ניסו להמציא כל מיני תשובות לכוחות שלי".
אז למה לא מילאת לוטו אף פעם?
"כי תמיד הרגשתי שאם אמלא לוטו וארוויח - אני אאבד את הכוחות שלי. בשנות ה-70 הייתי פעם בקזינו בלונדון. ישבתי ברולטה וידעתי כל הזמן היכן כדור ייפול. באותו לילה הרווחתי 17 אלף פאונד. מיד אחרי הקזינו הייתה לי הופעה בניוקאסל - ונסעתי אליה בלימוזינה גדולה. פתאום שמעתי קולות בראש. חשבתי שאני משתגע. הקול שאל אותי למה עשית את זה, אני כל כך נבהלתי. אמרתי לנהג שיעצור, פתחתי את החלון, זרקתי 17 אלף פאונד החוצה ואמרתי לו שימשיך לנסוע. מאז הדבר המוזר הזה שקרה לי - אני לא מהמר עם הכוחות שלי".
איך אני אדע אם הסיפור אמיתי או שהמצאת?
"אתה אף פעם לא תדע".
אני מקווה למות מהתקף לב. אני רוצה למות מהר, בלי לסבול, אבל אני לא יודע לצפות איך אמות – והאמת היא שאני גם לא רוצה לדעת
לגלר הייתה ידידות ארוכת שנים עם מלך הפופ מייקל ג'קסון. אף על פי שג'קסון הלך לעולמו ב-2009, הוא נמצא בשנים האחרונות במוקד של סערה ציבורית בעקבות סרטים דוקומנטריים שהציפו מחדש את הטענות לעבירות מין ופדופיליה מצדו.
הכרת את הצד האפל של מייקל ג'קסון?
"קראתי עליו".
בזמן שהייתם חברים?
"כן".
זה לא הפריע לך?
"אני אספר לך מה קרה. מייקל עבד על תקליט והיינו בסטודיו שלו בניו יורק. ירדנו למטה איפה שהיו מכונות ההקלטה ופתאום הוא שאל אותי 'אתה יכול לעשות לי היפנוזה?' אמרתי לו שכן, אבל שאלתי למה הוא רוצה. הוא אמר לי: 'אני אוכל הרבה ג'אנק פוד. אני רוצה להפסיק'. לקחתי שרוך והיפנטתי אותו. הכנסתי אותו לטראנס עמוק, ושאלתי אותו, ממש עברתי על החוק האתי, 'מייקל, האם אתה נוגע בילדים בצורה לא הולמת?'. הוא אמר 'לא'. שאלתי אותו: 'למה שילמת דמי שתיקה?'. הוא אמר לי 'כי לא יכולתי לשאת את זה יותר'".
והאמנת לו?
"כן. זה אימת לי שמייקל ג'קסון חף מפשע, הוא תמים וכולם רוצים את הכסף שלו. אני אף פעם לא האמנתי לשמועות. למרות הכול אני עדיין מאמין לו. הסרט עליו הכי מצליח בעולם. אנשים לא מאמינים לדיבורים האלה".
יש עדויות קשות.
"אני לא מאמין לזה".
אף על פי שהוא טוען שהוא מחזיק בכוחות על טבעיים ולמרות ההיכרות האישית עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, גלר מסרב להתנבא על נושאים פוליטיים. גם על עברו, לכאורה, במוסד, הוא ממעט לדבר. "אני לא יכול לגלות מה עשיתי שם", הוא אומר, "אני כן יכול להגיד לך שזה נכון שהייתי סוכן מוסד. בגלל זה אני גם לא יכול להגיד מה עשיתי".
אמרת שאין לך עוד חלומות לעתיד.
"תשמע, אני אוהב מאוד את מה שאני עושה ורק רוצה להמשיך. מי שמגיע לגיל 80 וחי - צריך להגיד תודה לאלוהים. אני את שלי עשיתי. הכי חשוב לי עכשיו זה אשתי, הנכדות והדברים הרוחניים. אני לא יודע למה לצפות. אני כן יודע להגיד שאני מקווה למות מהתקף לב. אני רוצה למות מהר, בלי לסבול, אבל אני לא יודע לצפות איך אמות – והאמת היא שאני גם לא רוצה לדעת".
