מבקרי קולנוע לא אמורים להתלונן על אורכם של סרטים. אנחנו הנודניקים ששולחים אתכם לארבע השעות של "הברוטליסט" ואומרים: "בטח, זה עובר ממש מהר", שלא לדבר על סרטים פיליפיניים בפסטיבלים שיחסית אליהם מדובר בסרט קצר. בין הקולגות למקצוע השוויצ האולטימטיבי הוא "סנוב, את תשע השעות של 'שואה' של לנצמן כבר ראית ברצף? ומה עם האפוס התיעודי 'יומן' של פרלוב?". למען ההגינות, יש גם מלא סרטים הוליוודיים מיינסטרימים שהמבקרים והקהל כאחד מסכימים שהשלוש שעות פלוס שלהם לגמרי מוצדקות. נניח "הנוקמים: סוף המשחק" של מארוול, עמוס ההתרחשויות והלגמרי-אפי, "הסנדק", "הזאב מוול סטריט", "אופנהיימר" או "רשימת שינדלר", שאין בהם רגע משעמם אחד. ואפשר גם להוסיף סרט קטן בשם "טיטניק" שב-195 דקותיו מאפשר לנו להתאהב בדמויות ג'ק ורוז, ולהאמין באמת שהם חוו את אהבת חייהם בימים הספורים שהיו על הספינה ששקעה במצולות.
אווטאר: אש ואפר
(באדיבות פורום פילם)
מה שמזכיר לנו: במאי "טיטניק", ברנש בשם ג'יימס קמרון - לא בחור חדש בתעשייה, בלשון המעטה - מגיש לכם בפרק ג' של "אווטאר" שעולה היום לאקרנים סאגה בת 194 דקות, קצרה בדקה מ"טיטניק". הסיפור? אינדיאנים נגד לבנים. שזה אותו סיפור בדיוק כמו שני החלקים הקודמים: כוכב פנדורה רב-הנופים הממוחשבים והמשאבים (בחלק הזה כבר לא טורחים ממש להסביר אילו ולמה הם חשובים כל כך), מיושב בשבטי אנשים כחולים - הנא'בי, בעלי היכולת להתחבר קוסמית לטבע, לכוכב, לאמא אדמה שלו, וואטאבר - שממש, ממש לא רוצים להיכבש על ידי בני האדם הרעים. זה עבד בחלק א' ב-2009, שנהנה מהבום של התלת-מימד בשעתו וזינק לעמדת הסרט המצליח בכל הזמנים עם כמעט 3 מיליארד דולר הכנסות. זה עבד בחלק ב' ב-2022, "אווטאר: דרכם של המים" שהיה ארוך יותר ויקר יותר והכניס 2.3 מיליארד דולר - ואין לי מושג אם זה יעבוד בחלק ג' שארוך משניהם. קמרון מבין בקהל יותר ממני.
אבל בחיי, הסרט הזה ממוחזר, ונמתח, ומאתגר שלפוחיות וישבנים. הסיפור חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב, והפיתוי להציץ בשעון ולראות כמה זמן עבר מרתק יותר מכל מה שעל המסך. אני מבין אנשים שבאים למותג "אווטאר" לא מתוך ציפייה לאיזו עלילה חדשנית, אלא כדי לראות עולמות, קרבות אפיים ואפקטים שהם תופסים כמרהיבים. ובכל זאת, גם אם ממסגרים את סרטי "אווטאר" קודם כל כ"חוויה" - מין סרט הרפתקאות בלתי נגמר, כמעט משחק מחשב על מסך ענק, בלי התחלה וסוף ורק יופי אינסופי מול העיניים, כמעט אוונגרדי במובן הזה - הסרט הזה גם יאתגר את הסלחניים שבצופיו בשאלה: "רגע, לא ראינו בדיוק אותו דבר בפעם הקודמת?".
העלילה, אם תהיתם: משפחת סאלי הכחולה, המונהגת בידי ג'ייק (סם וורת'ינגטון) - לוחם המארינס שחצה את הקווים והפך לבן שבט הנא'בי אי שם בחלק א' - ממש עצובה. זה מה שקורה כשאחד הבנים מת בסוף החלק הקודם בקרבות נגד בני האדם הרשעים שרצו להשתלט על משאבי הכוכב. חלק מהילדים מרדנים ורוצים לבלוט בזכות עצמם. אשתו נייטירי (זואי סלדנה) שקועה באבל על בנה, וג'ייק רוצה להשכיח אותו באמצעות הכנה לסבב הבא. יש לו מזל: במקרה בני האדם הרשעים עדיין בסביבה ורוצים להשתלט על משאבי הכוכב! שוק ותדהמה. אוקיי, נתניע קודם את העלילה סביב נוכחותו של ספיידי (ג'ק צ'מפיון), הילד הבלונדיני עם הראסטות, בן האנוש שהחליט לחיות עם מסיכת חמצן בקרב בני הנא'בי - ממש מוגלי קטן - ולא ברור למי הוא שייך. גם זה היה בסרט הקודם.
4 צפייה בגלריה
סרט הרפתקאות בלתי נגמר. כאילו, מילולית. מתוך "אווטאר: אש ואפר"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
הסרט מתחיל בשעה לא רעה בכלל, שבה בני המשפחה מנסים ללוות את ספיידי חזרה לבסיס בני האדם - ההשפעות מ"ספר הג'ונגל" של קיפלינג מורגשות - בתקווה ששם יהיה בטוח יותר. בשעה הזו קמרון לכאורה עובד כדי להצדיק את מחיר הכרטיס, עם גילוי של שני נדבכים חדשים על כוכב פנדורה שלא הכרנו: מסע עם "סוחרי הרוח", יעני צי של ספינות מפרשים שעפות באוויר בפיקודו של מנהיג השיירה (דייויד ת'יוליס) שנותן להם טרמפ. וגם שבט חדש של "יושבי הר הגעש", בני נא'בי עם אתוס לחימה אלים בהרבה שאוהבים לתקוף ולשדוד שיירות תמימות כאלו. הם מונהגים בידי נא'בית כחולה ועצבנית בשם ואראנג (אונה צ'פלין, הנכדה של), שרושפת תמיד מבטים אכזריים. כמו במערבונים, גם הליברליים והמתקדמים שבהם, חשוב לקמרון הפעם להבהיר שלצד "אינדיאנים טובים" ופציפיסטיים יש גם שבט של "אינדיאנים רעים" שבאמת ראוי להילחם בהם. שלא יגידו שאנחנו שמאלנים ששונאים רק לבנים.
עד כאן ההשקעה של קמרון ב"עולמות חדשים". אחר כך מגיעות עוד שעתיים ורבע שפשוט בלתי-ניתנות לזיהוי והפרדה מהחלק הקודם. באמת שאפשר לקחת בדיוק כל סיקוונס משם ולשתול אותו כאן ולהפך, מבלי שמישהו ישים לב להבדל: בני האדם שואפים לצוד יצורים דמויי-לווייתנים והנא'בי מנסים למנוע זאת? צ'ק. בני המשפחה הכחולה מקפצים בין סלעים והרים עם יצורים דמויי-דרקונים בקרבות אוויריים אינסופיים? צ'ק. אחד מבני המשפחה נחטף לבסיס בני האדם וצריך לחטוף אותו חזרה? צ'ק. אידי פאלקו כגנרלית בראש הכוח האנושי מסתובבת בבסיס ונובחת שממש צריך לכבוש את הנא'בי? גם כאן זה נמצא. כמה מדענים מצפוניים מקרב בני האדם מרגישים רע עם זה? ראינו כבר. הסוף פותח פתח לשובם של הנבלים ובני האדם לעוד סדרת קרבות "אפיים" בפעם הבאה? ברור. כמובן שכל הסיסמאות הקלושות מהחלקים הקודמים - "אנשי השמיים מגיעים", "בני משפחת סאלי נשארים ביחד", "בני משפחת סאלי לא נוטשים" - מושמעות שוב ושוב ושוב, ועכשיו הזעקה של הבודדת של דיקפריו "אני מלך העולם!" ב"טיטניק" נשמעת כמו שייקספיר.
4 צפייה בגלריה
אמא, אני יכול לעשות בארטר עם סוחרי הרוח? מתוך "אווטאר: אש ואפר"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
הכל מוכר ומאוס כל כך, אם כי יש דמות אחת באמת מוצלחת, שכאן מגיעה לידי מיצוי: זו של הקולונל מיילס, מי שהיה מפקד הכוחות האנושיים בחלק א', וכבר בחלק ב' עבר הסבה לנא'בי כחול ועצבני שהקריב את חזותו האנושית כדי להיטמע בקרב ילידי המקום. סטיבן לאנג מגלם אותו בהרבה חן עם חיתוך הדיבור של המארינס, מעטה אפקטים דיגיטליים, וגם תחושה שהוא באמת היחיד שיש לו דילמה בסרט הזה על מי הוא ומה הוא. בחלק הנוכחי, קמרון מעצים את הדרמה סביבו, כשהקולונל הפנאט והרצחני צריך להתעמת עם העובדה שדווקא הוא כן חלוק בין העולמות, קצת כמו סוכן כפול שמתבלבל לפעמים בשביל מי הוא עובד. תורמת לכך העובדה שהוא אביו של ספיידר, עוד בן אנוש שחי בין כאן לשם.
כרגיל אצל קמרון, הדמויות הכי מעניינות אצלו הן אלו שעוברות צד, שחיות חיים כפולים, שחוצות את הקווים לעולם בני האדם (מטאפורית וממשית) למרות הקודים הקשיחים שבהם הן תוכנתו: שוורצנגר ב"שליחות קטלנית 2" וגם ב"שקרים אמיתיים", קייט ווינסלט ב"טיטניק" (שם בני המעמד העליון הם בעצם רובוטים, סמלית לפחות, והעניים הם בני האדם), סיגורני וויבר ב"הנוסע השמיני 2", ג'ייק סאלי ב"אווטאר" הראשון. יש לי חשד שקמרון בעצם רצה לעשות סרט "אווטאר" שיתמקד בנקודת מבטו הטרגית של "האדם הרע" - זה שמגלה שיש בו קצת טוב, וגם עדיין הרבה רוע - אבל בשלב מסויים אמר לעצמו: "אבל הילדים וההורים שלהם רוצים סרט הרפתקאות על משפחת סאלי הלא-מעניינת עם כל ה'סאלי לא נוטשים' שלהם והקפיצות בין הסלעים, אז בוא נבנה סביבם את אותו תסריט כמו בחלק הקודם".
מנקודת מבטי הצרה, "אווטאר 3" מוצלח מ"אווטאר 2" בפרומיל, אולי כי חלק מהסצנות באמת מבויימות עם מעוף, ובעיקר תחושה שקמרון ממש אוהב את העולם הזה שהוא שבוי בו כבר כמעט 20 שנה. ובאותה מידה, פנדורה ממשיכה להיות הטרגדיה של הקריירה של קמרון ואיתו של הוליווד כולה. במאי שפעם היה שם נרדף ליצירתיות וחדשנות, עושה שוב ושוב ושוב את אותו דבר, מספר בפעם השלישית את אותו סיפור, ומסרב לשחרר. שחרר ג'יימס, שחרר, אותנו ובעיקר את עצמך. אתה כבר בן 71, וממשיך לעבוד במרץ על "אווטאר 4", ו"אווטאר 5", שלפי התכנון ייצאו ב-2029 ו-2035, כשתתקרב כבר לקידומת 8. מגיעות לנו חוויות חדשות ממך.
