וויליאם ארנולד ניוטון הלך לעולמו בסתיו 1990 בלוס אנג'לס. זונת רחוב ממין זכר מצאה את הראש הערוף שלו, כרוך עם כפות רגליו הכרותות בשקית זבל בשדרות הוליווד המושחתות של אותם הימים. שוטרים הוזעקו למקום, וכך גם עוברים ושבים מהסביבה שתהו על נסיבות המוות המזוויע של הבחור הבלונדיני תכול העיניים שסיים את חייו בגיל צעיר כל כך. אבל זמן לא רב לאחר מכן, חוקרי המשטרה המקומית לא מצאו כל קצה חוט לפענוח הרצח, וגם די איבדו עניין. הרי ניוטון בן ה-24 היה הומוסקסואל, ורבים כמוהו מצאו את מותם על בסיס יומיומי בגלל מגפת האיידס שהשתוללה באותם הזמנים. יתרה על כך, הצעיר יפה התואר הגיע להוליווד מעיירת ספר נידחת בוויסקונסין, ועסק למחייתו כשחקן בסרטי פורנו לקהילת הגייז תחת שם הבמה המפוברק בילי לונדון. בארצות הברית ההומופובית של הניינטיז, עוד גופת הומוסקסואל אנונימי לא דחפה אף אחד לחקור לעומק, אפילו לא בנסיבות המזוויעות הללו.
32 שנים עברו מאז גילוי הגופה שהתקררה מאז בקבר, וגם תיק החקירה הוקפא. אולם איכשהו, משום מקום צצה לה במאית הדוקו רייצ'ל מייסון, ובהשראת הפודקאסט The Dinner Party Show של כריסטופר רייס ואריק שואו קווין, יצאה לבדוק מה באמת על בגורלו של ניוטון. סרטה התיעודי My Brother's Killer שהוקרן השבוע בבכורה בפסטיבל הקולנוע של כנס SXSW עשה מה שיצירות פשע אמיתי רבות אחרות שואפות לנסות ולרוב נכשלות: לקחת את מקומם של חוקרי המשטרה נטולי המוטיבציה, ולמצוא ראיות חדשות שיביאו לפתרון תעלומת פשע. וזה בדיוק מה שהקולנוענית היהודייה הצליחה לעשות כשחקירתה האלטרנטיבית, התשתיתית והמאומצת הביאה לאיתור הרוצח של ניוטון בצירוף ראיון מטלטל ובצדו וידוי על המעשה.
5 צפייה בגלריה
וויליאם ארנולד ניוטון. למרות הרצח המזוויע, החקירה התמסמסה די מהר
(צילום: באדיבות פסטיבל SXSW)
למורת לבם של הקולנוענים התיעודיים, ולשמחתם של מנויי נטפליקס, HBO ושאר ערוצי הסטרימינג, הסצנה הדוקומנטרית הנוכחית נשלטת כולה על ידי סרטים וסדרות מסוגת פשע-אמיתי וביוגרפיות של סלבריטיז (ואם אפשר לשלב בין רצח לרכילות אז בכלל טוב). ברוב המקרים, מה שאנחנו מכירים כפשע אמיתי הוא בסך הכל עיבוד למסך של עבודת המשטרה. שחזור של עדויות באמצעות ראיונות מול המצלמה, שיחות מוקלטות וחומרי ארכיון. הכל נשזר יחדיו לכדי סיפור שהתשתית שלו נמצאת בתיקי החקירה. לשרטט קו הגיוני, מבדר ככל האפשר, בין הנקודות שאיתרו רשויות החוק על סמך ממצאים וראיות בשטח. סרטה של מייסון לעומת זאת הולך כמה צעדים קדימה לפני משטרת לוס אנג'לס שנתקעה מאחור בשנות ה-90 והדעות הקדומות המקובלות של התקופה. עם חשיבה מקורית, תחקיר מפורט, ומוטיבציה אין קץ, הבמאית ואנשים טובים וסקרנים שסייעו לה, הצליחו לפצח תיק רצח שנותר לא מפוענח במשך יותר מ-30 שנה.
לכאורה הפרופיל של רוצח ההמונים דאהמר היה מבטיח כהומוסקסואל תושב וויסקונסין, אבל הרצח אירע בשדרות הוליווד, והאפשרות שהשניים נפגשו שם התבררה כאפסית. זה היה טוב מדי מכדי להיות אמיתי: פתרון תעלומת הרצח המשתלב בסיפורו של אחד מהרוצחים הסדרתיים הנוראיים בתולדות ארצות הברית
ככל שמדובר בחוקרי משטרת לוס אנג'לס, הפרשה התחילה ב-29 באוקטובר 1990 לפנות בוקר בפינת רחוב על שדרת הוליווד, שנודעה כאזור הבילויים המושחת של הקהילה הגאה. בכל לילה נתון היה אפשר לאתר שם סמים, זנות, ואלכוהול, וגם קטטות שיכורים כפועל יוצא של הקוקטייל הזה. אולם אף אחד לא הכין את השוטרים להפתעה הלא נעימה שציפתה להם בפח זבל תמים למראה ובו נמצא ראש ערוף וכפות רגליים כרותות. חקירת רצח נפתחה באופן מיידי, אבל לא הובילה לשום מקום. לאחר שאומתה זהותו של הקורבן האלמוני, שאריות גופתו של ניוטון נבחנו בניתוח שלאחר המוות שהעלה כי הוא סיים את חייו כתוצאה מחניקה.
מי חנק? החשוד המיידי היה בן הזוג, גם הוא שחקן גיי-פורנו. אולם למעט כמה תרגילי חקירה מגושמים שניסו להפיל אותו בפח לצורך פענוח מהיר של התיק, לא נמצאו ראיות מפלילות נגדו. גם לא נגד גברים אחרים שיצאו ונכנסו לחייו ולגופו במהלך אותה תקופה פרועה של הוללות נטולת רסן. אחרי שבועות של תשאולים ופעולות חקירה שונות, ללא פריצת דרך, השוטרים הפכו דף על הפרשה והמשיכו בשלהם. זה לא שחסרים תיקי רצח אחרים בלוס אנג'לס, כולל בתוך תעשיית הפורנו עצמה, הנודעת לשמצה. "היו שם הרבה קריפים", מספר אחד הדוברים למייסון שמתאר מציאות יומיומית של מנות יתר, אירועי אלימות ואפילו הרג בין חברי הקהילה. בסופו של דבר, לא היה שום דבר יוצא מן הכלל במוות של וויליאם ניוטון, למעט המצב המזוויע של גופתו כפי שהתגלתה ועוררה את עניין הציבור. כל זאת, כשמסביב נגיף האיידס שגובה את חייהם של עוד ועוד ועוד בני אדם.
למרות אוזלת ידה של המשטרה, מייסון נמנעת מהטחת ביקורת ישירה על החוקרים. יש להם נסיבות מקלות ואלו מובאות כהסבר מתקבל על הדעת. באותם הימים הפקת סרטי פורנו הומוסקסואלים הייתה בניגוד לחוק, כך שאלו שעסקו בתחום המחתרתי הזה ואולי הכירו את הקורבן, כוויליאם ניוטון או ביל לונדון, נמנעו מלשתף פעולה עם השוטרים כדי להימנע מסיבוכים מיותרים עם הרשויות. אלו שכן מסרו עדות בנוגע לתיק, דיברו על כך שבליל מותו ניוטון בילה במועדון גייז בשם רייג', ועזב עם גבר אחר לא מזוהה. א"ב של חקירה משטרתית היא להצליב עדויות, אולם זה הפך להיות יותר ויותר קשה כשבכל יום נודע על לכתו של עוד חבר קהילה, או עד פוטנציאלי, שלקה במחלה הסופנית. זוהי גם הנחת עבודה לא בלתי מתקבלת על הדעת שגם הרוצח, יהא אשר יהא, נמנה על קורבנות המגפה. עכשיו, כשאנחנו יודעים את זהות הרוצח האמיתי בזכות הסרט, אפשר לדווח שהוא שרד את האתגר הפיזיולוגי, לא את זה המנטלי.
כמעט שלושה עשורים לאחר שנפתח תיק הרצח של וויליאם ניוטון, שנותר פתוח לאורך התקופה כדי לדחוק ביקורת ציבורית, כריסטופר רייס ואריק שואו קווין פתחו בחקירה משל עצמם. השניים פיתחו מעין אובססיה למקרה הבלתי מפוענח, ובעוד שמשפחת הקורבן נאלצה להשלים עם חוסר הוודאות, הסקרנות של שני הפודקאסטרים הניעה יוזמה חדשה למציאת האמת. מייסון שערכה תחקיר משלה לצורך הסרט, חברה אליהם. קריאה פומבית לציבור הרחב ברשתות החברתיות הביאה לתגובות רבות, ואחת משמעותית מהומוסקסואל מזדקן בשם קלארק וויליאמס שנולד בעיירה הנידחת או קלייר במדינת וויסקונסין, בה גדל ניוטון לאם חד הורית שדחתה אותו על רקע הדעות הקדומות והמאוד שמרניות של תושבי האזור. וויליאמס שחווה על בשרו את יחס הקהילה המקומית לבני אדם חריגים שיצאו מתוכה, היה נחוש למצוא קצה חוט משלו לצורך פענוח הרצח שאירע יותר מ-3,000 קילומטרים משם בהוליווד.
שיתוף הפעולה בין הבמאית מייסון לתחקירן המאולתר שלה וויליאמס הביא לגילוי מדהים בהשראת עדות של גבר מזדמן שזיהה לטענתו את הגבר איתו בילה ניוטון במועדון הרייג' בליל מותו, והוא לא אחר מאשר ג'פרי דאהמר, הרוצח הסדרתי שנהג לפתות גברים הומוסקסואלים לביתו כדי לסמם ולרצוח אותם, ואז לבתרם לחתיכות בשר. הגילוי המפתיע הזה נראה מבטיח במיוחד בהתחשב בכך שדאהמר עצמו היה תושב מילווקי שבוויסקונסין, מדינת המוצא של ניוטון. בעקבות המידע החדש הזה, משטרת לוס אנג'לס חזרה להביע עניין, אך חיש מהר ירדה ממנו. לכאורה הפרופיל של רוצח ההמונים דאהמר היה מבטיח כהומוסקסואל תושב וויסקונסין, אבל הרצח נזכיר, אירע בשדרות הוליווד, והאפשרות שהשניים נפגשו שם התבררה כאפסית. זה היה טוב מדי מכדי להיות אמיתי: פתרון תעלומת הרצח המשתלב בסיפורו של אחד מהרוצחים הסדרתיים הנוראיים בתולדות ארצות הברית.
הפתעה בכלא באוקלהומה
למרות שקצה החוט הזה התברר כמופרך, מייסון ובן בריתה החדש והנלהב קלארק וויליאמס המשיכו לעבוד על התחקיר וזה הביא אותם לממצא חדש המתואר בסרט כשתגלית מפתיעה באה לפתחם בדמות במאי סרטי הפורנו ריצ'רד לורנס, שהראה עניין רב בתיק הרצח של ניוטון ואף הציע את שירותיו לחוקרי המשטרה כריק פסקי, בלש פרטי שעובד עם הקהילה הגאה. לורנס הלך לעולמו ב-2019 אולם בדיעבד הסתבר שיתכן כי שחקן הבית החביב עליו, דארל לין מאדן, שנודע בכינויו בילי יוסטון, היה מעורב במקרה. כמו ניוטון, גם מאדן גדל במדינת אוקלהומה כהומוסקסואל בארון, בחשש מהקהילה השמרנית סביבו. הוא חווה התעללות כילד, נדחה על ידי משפחתו ונדד בנעוריו ללוס אנג'לס. בלית ברירה ניסה לשרוד כזונה ממין זכר וכשחקן בסרטי פורנו. דווקא שם, בתעשיית הקולנוע המחתרתית של הוליווד, הוא זכה להצלחה ואף גרף פרסים על הופעותיו. לא שזה עזר לשיקום הטראומה שחווה בילדותו והבלבול הזהות שבעקבותיה.
על רקע הגילויים החדשים, העמיקו מייסון והבלש החובב וויליאמס את חקירתם בכיוונו של מאדן. להפתעתם הסתבר, כי הוא חזר לאוקלהומה שם הוא מרצה עונש של מאסר עולם על רצח של גבר בן 62 כחלק מטקס חניכה של כנופיה ניאו-נאצית מקומית. הוא נמצא אשם גם בהרג שותפו ליוזמה בניסיון להעלים ראיות. מאדן היה ללא ספק אדם מעורער בנפשו, והוא מצא במה לחלוק את מעלליו והחרטות שבצידם במכתבים שחלק עם כותב פשע-אמיתי שפרסם את סיפורו. במהלך התכתבויותיהם של השניים, אף סיפר כי התנסה במקרי רצח בעבר בטקסס וקליפורניה. הרמזים הללו היו בגדר אקדח מעשן עבור מייסון. בדרך להצלבת הממצאים החדשים היא פונה לדראג קווין מזדקן שהותקף באלימות ונחתך בצווארו על ידי גבר שאסף לביתו לצורך מין מזדמן. כשהבמאית מציגה בפניו את תצלומיו של מאדן הצעיר, הוא מזהה אותו בוודאות כמי שתקף אותו.
הממצאים הללו הם פריצת הדרך שהגיעה כ-32 שנים מאוחר מדי. חוקרי המשטרה יוצאים לכלא באוקלהומה כדי לדבר עם מאדן ומוציאים ממנו וידוי שמאושש את הטענה: דארל לין מאדן, שעבד בתעשיית הפורנו תחת שם הבמה בילי יוסטון, הוא הרוצח של וויליאם ניוטון. בדיעבד מסתבר, כי מאדן חי על התפר הבלתי אפשרי כמעט בין זהותו המינית כהומוסקסואל לבין זו האידיאולוגית כניאו-נאצית. טראומות הילדות, ואי הקבלה שלו כבן אדם שווה בין שווים דחקו אותו אל הקצה, שבא לידי ביטוי בדמות שנאה עצמית. במקביל לחיי השגרה שלו בלוס אנג'לס כזונת רחוב ושחקן פורנו גיי, הוא התחכך בפעילות מחתרית אחרת שנעשתה במחשכים כחלק מקבוצה של ניאו-נאצים. האישיות המעורערת והמיוסרת שלו הובילה אותו לתקוף מספר בני אדם ולרצוח אותם, בהם וויליאם ניוטון, אותו פגש במועדון הרייג' באל.איי. ב-29 באוקטובר 1990, ואשר סיים את חייו מאוחר יותר באותו הלילה.
לקראת סיומו של הסרט, אחרי שחוקרי משטרת לוס אנג'לס מכריזים על פענוח מקרה הרצח בעקבות החקירה של מייסון, הבמאית עצמה מגיעה ב-2025 לכלא באוקלהומה כדי לראיין את הרוצח כדי לקבל וידוי מול המצלמה שיביא לסגירת המעגל. הרגע הזה מפתיע ומטלטל במיוחד. במהלך השנים, דארל לין מאדן עבר ניתוח לשינוי מין ואימץ שם חדש: דארלין מאדן. הוא מופיע מול המצלמה של מייסון כאישה, ואם לא די בכך היא מתייצבת כשהיא עונדת לצווארה תליון מגן דוד. זוהי הדיפה מוצהרת של האידיאולוגיה הנאצית שעיצבה את אישיותה לאורך השנים. עתה, כטרנסית שהתגיירה לדת היהודית, היא אולי לא מקדמת את שאיפתה לחופש מחוץ לסורגים, אבל כן מביאה לעצמה ערוץ לגאולה כלשהי. בראיון לסרט, היא משחזרת כיצד ניוטון התלווה אליה לדירה בה שכנו חברי כנופיה ניאו-נאצית, בה התנסתה הקבוצה במעשה מין אלים. בסופו של לילה אינטנסיבי, ניוטון סיים את חייו כשהותקף על ידי המעורבים ונחנק למוות על ידי מאדן.
כך הגיעה התעלומה לפתרונה יותר משלושה עשורים לאחר מכן, וזו סגרה מעגל שהתחיל בתוך תעשיית הפורנו גיי ונחתם בה. המסקנה שמייסון ואחרים מנסים להציף מתוך הסרט היא ששנאה עצמית יכולה להניע אנשים לאלימות כלפי עצמם ואחרים, כמו חברי הקהילה הגאה, שהרקע האישי הטראומטי שלהם מביא אותם לקצה. האלימות לא באה רק מבחוץ, ויכולה לבעבע מתחת לפני השטח ומבפנים. זוהי תפיסה מתקבלת על הדעת ביחס לניינטיז הפרועים בארצות הברית אבל עלולה להתקבל כרדיקלית על רקע הפוליטיקלי קורקט האמריקני של התקופה הנוכחית. יתכן שבגלל זה הסרט לא התקבל לפסטיבל סאנדנס המזוהה עם התנועה הפרוגרסיבית ונאלץ להסתפק בהקרנת בכורה בכנס SXSW המתחולל בטקסס, אולם מדובר ביצירה תיעודית אפקטיבית במיוחד שלא רק חושפת את זהותו של הרוצח, אלא מציפה את האפשרות שגם באוכלוסיות מוחלשות כמו זו של הקהילה הלהט"בית יכולים להיות אנשים אפלים, זדוניים ומרושעים.
