אישה נכנסת לחדרה במלון, ומגלה שהדלת הפנימית, זו המחברת לחדר הסמוך ואמורה להיות נעולה, קצת רופפת. יצר הסקרנות גובר עליה והיא בודקת מה נמצא בחדר השני. גבר עירום יוצא מהמקלחת, מגבת לחלציו. היא זועקת, הוא צועק, הם מובכים.
"הכל אודות אווה" - טריילר
(באדיבות בתי קולנוע לב)
כל מי שראה בחייו קומדיה רומנטית, דרמה רומנטית, סדרת טלוויזיה, סדרת נוער, סדרת רשת - יודע לאן סצנת הפתיחה הזו מובילה. התקרית ה"משעשעת" היא נקודת ההתחלה בסאגת יחסים "חמודה" שבה תעלה השאלה האם הזרים יהפכו לזוג עד סוף הסרט, ובהשלכה שאינה נאמרת - אם העירום המשותף בחדר במלון ישתכפל בפעם הבאה במערכת יחסים אמיתית. "הכל אודות אווה", שנפתח באופן המאוד לא מקורי הזה, הוא לא קומדיה רומנטית במובן הצר - הוא הרי מספרד! אנשים שם שותים יין ואוכלים טאפאס! ובעיקר הוא עוסק באנשים בוגרים, באיזור גיל ה-50, וגם מיועד לקהל הזה. אבל חוץ מהארומה האירופית, בגדול אכן מדובר בדרמה קומית רומנטית, לא בדיוק "קומדיה רומנטית", וגם הנתיבים לאיחוד המתבקש של בני הזוג הפוטנציאליים קצת פחות מכניים ממה שרואים בקולנוע המקביל מהוליווד.
3 צפייה בגלריה
מה עם הפינצ'וס שהזמנו? והחמון איבריקו? מתוך "הכל אודות אווה"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
"הכל אודות אווה" עוסק, ובכן, באווה (נורה נאבאס, מהשחקניות החביבות והעסוקות בחצי האי האיברי, שגם קפצה לביקור ב"כאב ותהילה" של אלמודובר לפני כמה שנים). אישה נשואה, מופנמת, מכונסת בעצמה, חיה בשגרת בעל-ילדים-קריירה בינונית. בנסיעת עבודה לרומא היא נתקלת במלון באלכס (רודריגו דה לה סרנה, "דרום אמריקה באופנוע"), ארגנטינאי שחי בספרד. במשך 20 דקות מתישות הם מפלרטטים בכבדות שאולי "ריאליסטית" ומזכירה את החיים האמיתיים יותר ממה שתמצאו בסדרות אמריקאיות, אבל גם לא מאוד מעניינת: הוא ממליץ לה על מסעדה, היא אומרת שתלך, היא לא הולכת, היא תוהה אם התכוון שיבוא איתה, לא, הוא רק התכוון להמליץ לה על המקום, טוב הוא כן יבוא איתה, טוב יש לחבר שלו מסיבה, היא רוצה לבוא, אבל לא כדייט, אבל אולי זה כן דייט? כן, כולנו היינו שם בתהליך התגבשות הדייטים המסורבלים האלה, וחפרנו על זה לחברים שלנו, זה לא אומר שנורא מעניין לשמוע על זה כשברור ששני הצדדים רוצים שזה יקרה. יש סיבה שבהוליווד הבינו, שאם כבר לראות אנשים מתאהבים, אז כדאי שיהיו מגה-חתיכים בצורה לא ריאליסטית - ובעיקר, שכותבי הדיאלוגים שלהם יהיו התסריטאים היהודים החכמים בעולם, כך שכל השנינויות והעקיצות שלהם יגרמו לנו להתאהב בהם גם כן. כאן הרגשת ה"נו כבר" חורכת כל חלקה טובה.
החלק השני של "אווה" קצת יותר מעניין וכאמור מצדיק את קפיצת הז'אנר לאירופה. כשהגיבורה חוזרת לביתה בברצלונה, לחייה המשעממים ולבעלה החצי-שמוק (חואן דייגו בוטו, המצטיין בקאסט), לאט לאט ואז מהר מהר מתבשלת בה ההחלטה לעזוב ולהתחיל בפרק ב'. אווה לא רק רוצה לצאת מהקשר, היא רוצה להתאהב מחדש. ואת הכל השחקנית המיומנת נאבאס אומרת בטון לא מתלהם ולא מתנחמד. פשוט אומרת.
3 צפייה בגלריה
שלום. אני נוסעת. אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה. מתוך "הכל אודות אווה"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
אלא שזה לא כזה פשוט. קודם כל המאהב הפוטנציאלי אלכס די נעלם, מה שהופך את הסרט כאמור לפחות קומדיה רומנטית ויותר לדרמה על חייה של אישה. בעלה המעצבן דווקא מצהיר שהוא עדיין מאוהב בה, יש ילדים שגם אם הם בוגרים הם עדיין נפגעים, ובעיקר יש שרשרת חברים שלכולם יש דעה על המהלך של הגיבורה, לכאורה ה"משעממת" בחבורה שאיש לא ציפה שתהיה הטיפוס שיפרק חבילה בגלל אינסטינקט של רגע.
אלה המקומות שבהם הסרט מתאחד קלות עם "זרים מושלמים" האיטלקי - אולי ה-סרט (ואז ההצגה, ואז הסרט הישראלי של ליאור אשכנזי) שהכי סיפקו את יצר המציצנות של זוגות בורגנים ישראלים כלפי חבריהם עם נישואיהם השבורים. כמו בסרט ההוא, סדרה של ארוחות ערב ומפגשים בין חברים חושפים מהר מאוד שכל הזוגות הוותיקים מתקשים לשמור על יחסים מונוגמיים מספקים לאורך זמן, ושגם אם יש אהבה יש גם לא מעט טינה ביניהם. היתרון לעומת "זרים מושלמים" - סרט שבאופן אישי לא סבלתי - הוא שב"הכל אודות אווה" אין רוע. החיסרון הוא שגם אין הרבה עניין, בטח לא בדמויות המשנה, שאולי מצקצקות בלי סוף אבל לא למדתי להכיר עד סוף הסרט. לשחקנית הראשית נאבאס, מנגד, יש כמה סצנות יפות שבהן ניכר שהיא באמת מתייסרת סביב השאלה כמה היא עשתה את ההחלטה הנכונה.
3 צפייה בגלריה
חברים יש לי משחק מגניב, תוציאו את הטלפונים שלכם. מתוך "הכל אודות אווה"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
את "אווה" כתב וביים הבמאי הספרדי-קטלאני ססק גאי, יליד ברצלונה, שבהחלט אוהב את עירו ואת הדמויות בסרטו. אבל משהו בסרט החדש שלו משדר פלגמטיות ולאות. אהבתי הרבה יותר את סרטו מ-2015, "טרומן", שגם הוא עסק באנשים בוגרים במשבר - ובמקרה ההוא באדם שגסס מסרטן וכל מה שנותר לו הוא חברו הטוב ביותר, כלב, ועוד ידיד אחד שהופך למשמעותי בחייו. לסרט ההוא היה הרבה יותר פאנץ', מבלי לאבד את הפאסון העירוני-אליטיסטי שלו.
אם יש נקודת אור לשבחו של "אווה", שנעוצה עמוק באירופאיות שלו, היא העובדה שמדובר בסוף בסרט על נשים בוגרות, ואנשים בוגרים בכלל. כמה סרטים אמריקאים אתם מכירים על אוכלוסיית הפרודים והפרודות, עם הקמטים וחיי המין והרומנטיקה שעדיין קיימים אך מצריכים לא פעם פשרות? בהוליווד כוכבים בני 50-60 מצדיקים את קיומם רק אם הם מגלמים סוכני-על כמו קרוז, נהגי מירוצים כמו פיט, כוכבי קולנוע כמו קלוני או עורכי מגזיני אופנה כמו סטריפ. הדיבור על כישלון בחיי הנישואים יצומצם לסצנת משנה יפה במקרה הטוב, או יטואטא לחלוטין מהסרט במקרה הרע. כאן זה הלב. זה עדיין לא הופך את "אווה" לסרט חד-פעמי או מעניין במיוחד. הוא חביב ומתאים לצפייה בקולנוע לב עם החברה הטובה שבדיוק נפרדה מבעלה. הוא לא בהכרח סרט שתזכרו עוד שנה, או עוד שבוע.
