"יער פרא" (Wildwood), סרט הסטופ-מושן השאפתני של טראוויס נייט, הוא אחת הפסגות של צורת אומנות זו. בעוד אולפני האנימציה הגדולים התמכרו לאנימציית מחשב מלוטשת ונוסחאות עלילתיות מוכרות, אולפן לייקה, שבמסגרתו נוצר הסרט, מפגין העזה בלתי-נתפסת: סטופ-מושן של 132 דק', המתרחש בעולם פנטסטי עם מאות דמויות, צבאות של בעלי חיים מדברים, יערות מסתוריים, ערים, ארמונות ושדות קרב. ההישג אינו מסתכם בהיקף ההפקה וביכולת הטכנית המופגנת. "יער פרא" הוא גם סרט מורכב מבחינה רעיונית בכך שאינו מציג עולם פשוט, נטול סתירות וסכנות.
"יער פרא" - טריילר
(קרדיט: באדיבות בתי קולנוע לב)
אולפן לייקה, שממוקם בעיר פורטלנד במדינת אורגון, הפיק את סרטו הראשון ב-2009. "קורליין ודלת הקסמים" היה עיבוד לספר של ניל גיימן ועסק בילדה שפוגשת כפילים מעוותים של הוריה. גם בסרטים הבאים "פארנורמן" (2012), "הקופסונים" (2014) ו"קובו: אגדה של סמוראי" (2016) הופגנה משיכה לעולמות שבהם היופי כרוך באיום, הילדות אינה מוגנת מפני אכזריות, והפנטסטי אינו משמש מפלט מן המציאות אלא דרך להתבונן בה. החריג בקבוצה זו הוא "מיסטר לינק" (2019) הקליל והזניח מבין סרטי האולפן. "יער פרא" תואם את האפיון של מרבית סרטי האולפן, אך מהווה קפיצת מדרגה טכנית ותמטית ביחס אליהם.
הבמאי טראוויס נייט הוא מי שעומד בראש לייקה. כבנו של פיל נייט (המייסד של חברת נייקי) הוא מגיע מרקע כלכלי שמאפשר לא רק את קיומו של האולפן, אלא גם את הנכונות להעז במקום שבו אולפנים אחרים מהססים. נייט קרא את Wildwood, ספרו של קולין מלוי, עוד לפני פרסומו ב-2011. הוא החליט לעבד את הספר, אך גם הבין שהאולפן שלו עדיין לא מסוגל להפיק יצירה בסדר הגודל הנדרש. ב-16 השנים האחרונות, כל סרטי האולפן שימשו לפיתוח המיומנויות שנדרשו להגשמת החזון.
"יער הפרא" הוא סרט הסטופ-מושן הארוך והיקר אי פעם. 49 אנימטורים יצרו כ-2,700 שוטים, ב-132 מרחבי תפאורה פיזיים, עם למעלה מ-220 בובות משוכללות (כולל מנגנונים מכניים שמאפשרים להן "לנשום" או "למתוח שריר"), וכ-142 אלף פנים מתחלפות שהודפסו כדי לאפשר לדמויות מגוון עצום של הבעות. זהו סרט פנטזיה שמבוסס על חפצים מוקטנים, על מרקמים מוחשיים, ועל תאורה שמכוונת לדברים האמיתיים מול המצלמה. הצלם קיילב דשאנל (מועמד שש פעמים לאוסקר על צילום) אינו מצלם בובות כאילו הן ממוקמות בחלון ראווה, אלא יוצר תחושה שהן יצורים חיים, הנעים בתוך מרחב שיש לו עומק, משקל, מזג אוויר ואור משלו.
אלה בובות, אלה? מתוך "יער פרא"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
העלילה נשענת על תבנית מוכרת של ספרות הפנטזיה לילדים: ילדה יוצאת למסע בעולם זר ומסוכן כדי להציל אדם אהוב. הגיבורה היא פרו מק'קיל (פייטון אליזבת לי), נערה בת 12 המתגוררת בפורטלנד עם הוריה ואחיה התינוק מאק. האבא (ג'ייק ג'ונסון) חושש מכוחות אפלים ולא טבעיים שעשויים לסכן את מאק, ולכן אוסר על פרו לטייל איתו מחוץ לבית. במהלך טיול "לא מורשה" של פרו עם אחיה הקטן מתרחש אסון: להקת עורבים חוטפת את התינוק ונושאת אותו ליער הסמוך לעיר. זהו "היער הבלתי עביר" שמונע את כניסת בני האדם באמצעות כוחות מסתוריים. פרו, שנחושה להציל את אחיה, מצליחה ליער. אליה נלווה קרטיס (ג'ייקוב טרמבלי), חנון שלומד יחד איתה ושאליו היא מתייחסת בזלזול.
בתוך היער יש ציוויליזציה שלמה עם היסטוריה, מוסדות, מעמדות, כלכלה, מאבקי כוח ויחסים פוליטיים, אך כל העולם הזה גם מצוי על סף מלחמה. בראש אחד הכוחות עומדת אלכסנדרה (קארי מאליגן), "המושלת האלמנה", שאיבדה את בנה בתאונת ציד ושאינה מסוגלת להשלים עם מותו. ניסיונותיה להחזיר את הבן לחיים הובילו אותה לעיסוק בכשפים אפלים. במהלך מסעה פרו פוגשת דמויות שעשויות לסייע לה להתמודד עם אלכסנדרה: ברנדן (מהרשלה עלי), מלך השודדים, הגנרל (אנג'לה באסט) - עיטת זהב אדירת-ממדים שמנהיגה את נסיכות העופות, עכברושה אמיצה ששמה ספטימה (אקוופינה), וינשוף זקן וחכם בשם רקס (ריצ'רד אי. גרנט).
מסוכמות הפנטזיה מוכרות. מה שעושים איתם פה, לעומת זאת, הוא כבר סיפור אחר. מתוך "יער פרא"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
הסרט משתמש במוסכמות הפנטזיה כדי לדון בנושאים מאתגרים. במרכזו עומד האבל, ובמיוחד חוסר-היכולת לקבל את סופיותו של המוות. אלכסנדרה אינה מכשפה מרושעת במובן המקובל. היא אישה שאיבדה את בנה, והכאב שלה הפך לאובססיה והצדקה לכל מעשה. היא מבקשת להשיב את מה שאבד, גם במחיר חייהם של אחרים. במובן הזה היא משמשת תמונת מראה אפלה לפרו: שתיהן מוכנות להסתכן בכל דבר כדי להציל ילד שהן אוהבות. ההבדל ביניהן אינו בעוצמת האהבה אלא באופן שבו הן מתמודדות עם אובדן ועם האחריות הנובעת ממנו. פרו לומדת בהדרגה שאהבה אינה בעלות, ושניסיון להיאחז באדם אהוב בכל מחיר עלול להפוך להרסני. אלכסנדרה, לעומתה, מאפשרת לאבל להשתלט על זהותה ועל הממלכה כולה.
הסרט גם עוסק בהתבגרות כוויתור על אשליות, וזאת מבלי לוותר על הדמיון. פרו מבקשת להתרחק מעולם הילדות - היא הפסיקה להאמין לסיפורי הפנטזיה שאביה מספר לה. במסע שתעבור היא תלמד שבגרות אינה נמדדת ביכולת להסתדר לבד או להסתיר פחד. היא כרוכה דווקא בהכרה בתלות ההדדית בין בני אדם, ביכולת לקבל עזרה, ובהבנה שגם מבוגרים אינם יודעים תמיד מה לעשות. היחסים עם הוריה, שמצטיירים בתחילה כדמויות חמות אך מעט ילדותיות, מקבלים עומק נוסף ככל שמתברר שגם להם יש סודות, טעויות ומורכבויות.
בגרות איננה להסתיר פחד. מתוך "יער פרא"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
קרטיס מתחיל את הסרט כילד שמעדיף לקרוא על הרפתקאות ולפנטז על גבורה וקרבות. כשהוא נקלע למציאות שבה האלימות אינה משחק, הוא נדרש לבחון מחדש את תפיסת הגבריות והגבורה שלו. באמצעותו נבחן הרעיון שאומץ ניכר בשמירה על אנושיות גם כאשר הסביבה מתגמלת כוחנות. החמלה והאמפתיה של קרטיס הן תכונות של גיבור, לא סימני חולשה. בכך הסרט מצליח להעניק לסיפור ההרפתקה ממד אנטי-מלחמתי שאינו מבטל את האקשן, אלא מעניק לו מחיר ומשמעות.
מבחינה חזותית, קשה לבחור רגע אחד שייצג את עושרו של הסרט. חטיפת התינוק בידי להקת העורבים היא פתיחה מבהילה המהדהדת את "הציפורים" של היצ'קוק, והופכת גן משחקים מוכר למרחב של אימה. בעלי החיים הלבושים בבגדים אנושיים משלבים מוזרות מאיימת והומור סאטירי. אחד משיאי הסרט הוא סיקוונס מרהיב שבו פרו נישאת על גבה של עיטה עצומה - והוא נותר זכור גם בזכות האופן שבו הוא מגיע לסיומו. ולבסוף, הקרב בחלקו האחרון של הסרט הוא מלאכת מחשבת של אנימציה: עשרות רבות של לוחמים אנושים מול זאבי ערבות בהתנגשות כוחות שהופכת את כל היער לזירת מלחמה. סצנה בלתי-נתפסת במורכבותה כסטופ-מושן, ושמצליחה לשמור על קוהרנטיות מרחבית מהסוג שמאתגר לא מעט סרטי לייב-אקשן ואנימציית מחשב.
מרהיב, גם מכיוון שאנג'לה באסט היא שמדבבת את העיטה הזו. מתוך "יער פרא"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
האלימות המוצגת ב"יער פרא" אינה רק אמצעי להעצמת המתח והגעה לפתרון עלילתי. דם, פציעות ומוות נוכחים כהמחשה למחיר המלחמה. דירוג PG-13 (מתחת לגיל 13 נדרש ליווי הורי) שניתן לסרט בארה"ב הוא מוצדק. ספק רב אם "יער הפרא" מתאים לילדים רגישים, שטרם חצו את קו האמצע של גילאי היסודי. הנכונות שלא לרכך כל רגע קשה היא חלק מכוחו: הוא מתייחס לצופים הצעירים כמי שמסוגלים להתמודד עם פחד, עצב ושאלות מוסריות, ולא כצרכנים נבובים שאותם יש להלעיט ברצף בלתי-פוסק של בדיחות וריפרורים.
"יער פרא" הוא הטוב שבסרטי לייקה, אבל יותר מכך - הוא המחשה של ערך המאמץ היצירתי האנושי. הוא האנטיתזה לאשליה העכשווית לפיה כל אחד יכול ליצור כל דימוי באמצעות פרומפט לתוכנת AI. הוא דורש מהצופה זמן, סבלנות ותשומת לב, ומתגמל בהכנסתו לעולם ייחודי שמפגין את גדולתה של אומנות הסטופ-מושן.
