ההצגות "הנשיקה", בביצועו של רסאן אשקר, ו"אשמה", בביצועה של יעל וקשטיין, זכו בפרס הראשון בפסטיבל הצגות היחיד, התיאטרונטו, שהסתיים אתמול ביפו העתיקה.
על ההצגה "הנשיקה", שכתבה המחזאית טובה רוגל וביימה שרה אגמון, ציינו השופטים כי "אשקר מצליח לגלם דמות של משורר אסיר, חריג ומוקצה, ברוך, רגישות, עדינות ועוצמה, ומתוך הזדהות עמוקה עם האיש וסבלו". על "אשמה", של המחזאי כריסטופר חביב, שביימה מירב לחמן, אמרו השופטים כי "יעל וקשטיין, בביצוע מרגש, משרטטת דמות של אם שהתנתקה למעשה מבנה, באופן שמאפשר לצופה להזדהות איתה ולאהוב אותה".
בציון לשבח זכתה ההצגה "גבר", יצירתם של אמיתי יעיש בן אוזיליו ויוסי צברי. "יעיש בן אוזיליו מעלה את זיכרונות ילדותו והתבגרותו בסצנות חיות, מלאות הומור ומרגשות", כתבו השופטים, "ומתמקד באומץ לב נדיר בתהליך התמודדותו עם המיתוס של הגבריות הפטריארכלית שעליו גדל". "גבר" קטפה גם את פרס בחירת הקהל על שם תרין שלפי.
את פרס ההצגה הטובה ביותר במסלול ה"קצרנטו", תכנית ההצגות הקצרות של הפסטיבל, קטפה "ציצים" שכתבה וביצעה רוני שטקלר וביימה ליאור זכאי. "ציצים" זכתה גם בפרס בחירת הקהל. בציון לשבח במסלול הקצרנטו זכו "שפיץ פלייר" מאת ליאור גלציאנו בביצוע יואב בר לב, ו"ארטיסט" מאת ובביצוע עמרי ליבוביץ, שאותו ביימה לוטוס אתרוג.
חמישה ימים קודם, פחות מ-24 שעות לפתיחת הפסטיבל, התרחש בטיילת תל אביב - לא הרחק מיפו העתיקה - פיגוע דריסה שבו נהרג תייר איטלקי ושבעה נפצעו. הייתה זאת תזכורת מכאיבה, בלתי נמנעת, לחיבור בין התרבות למציאות המדממת והשסועה שלנו. התרבות ממשיכה להתקיים, אבל קשיי המציאות לא מרפים ממנה. הפיגוע ההוא אולי הבריח אנשים מלהגיע לטקס הפתיחה שנערך בשבת אחר הצהריים בתיאטרון יפו, אבל התרבות ניצחה בסופו של דבר.
9 צפייה בגלריה
"מאחלת לכולנו שהימים האלה יחלפו ושהארץ הזאת תהיה דמוקרטית". גילה אלמגור בטקס הפתיחה של פסטיבל תיאטרונטו
(צילום: איציק בירן)
טקס הפתיחה, שהתקיים תחת הכותרת "מחאנטו", הפך לאירוע מחאה אמנותי נגד המציאות הישראלית ונגד המהפכה החוקתית. שחקני ההפקה החדשה של "מלכת אמבטיה", שכתב חנוך לוין ועולה בתיאטרון יפו, ביצעו קטעים מהמחזה שנכתב כתגובת נגד למה שלוין ראה כזחיחות דעת שאפיינה את הימים שלאחר הניצחון במלחמת ששת הימים; קטעים שמציגים את המצב הפוליטי והמדיניות של אותם ימים כחסרי כיוון, ואת הגאווה הישראלית כנפיחות. "בלילה בלילה, באין רואה / לאור ירח חיוור / יוצאים אנשי בסדר לגן / לתקוע נודות כחלחלים של סיפוק עצמי/ לגביעי הפרחים", נכתב בטקסט של לוין. ההפקה החדשה מבוצעת בעברית על ידי הבמאי רביע חורי וארבעה שחקנים-זמרים ערבים, מה שמעניק מבט אירוני חדש לטקסטים המוכרים.
כתבות נוספות במדור במה:
האמנים אלדד פריבס וקאסיאן ריבקין העלו קטע מ"נפוליאון בונפרטה", מייצג מחאה שבו הזמינו את הקהל "להצטלם עם דיקטטור", כשאחריהם הציג המופע "אינסטינקט בסיסי" שעליו חתומות יעל טל, ענת דרימר ונעמה רדלר. "על רקע הימים הנוראים האלה, אני אסירת תודה לכל אחד ואחת מכם שהגעתם למרות הכול", אמרה מנהלת הפסטיבל גילה אלמגור אגמון, אלמנתו של מייסד תיאטרונטו יעקב אגמון, בדברי הפתיחה שלה. "אני מאחלת לכולנו שהימים האלה יחלפו ושהארץ הזאת תהיה דמוקרטית, תהיה חופשיה לחשוב, ליצור ולעשות כדי שהנכדים והנינים שלנו יוכלו לחיות פה".
9 צפייה בגלריה
מתוך "נפוליאון בונפרטה", מייצג מחאה נבו הזמינו את הקהל "להצטלם עם דיקטטור"
(צילום: איציק בירן)
כל ההצגות שהועלו בפסטיבל השנה, ה-32 במספר, הוכיחו איזה כוח יש לשחקן יחיד, מוכשר, על במה חשופה כמעט לגמרי, כשלרשותו עומדים מחזות ראויים. ב"גבר", מוציא משפט אחד סתמי שאמרה לו בת זוגו את אמיתי למסע מטלטל, אמיץ, מצחיק, וכואב אחרי השאלה איך הופכים להיות גבר? במהלך החיפוש אחרי תשובות, הוא מישיר מבט לכפר שבו גדל, לחברים הקרובים ולמשפחתו, שניסו ליצור אותו בדמותם - ומתעמת עם הגברים בחייו במטרה להיות הגבר שהוא, "אחד שלא יודע להרכיב, יותר יודע לפרק, לא יודע לתקן, יותר יודע לשבור". כמה משמח שהגיע המחזה הזה והזכיר עד כמה אמיתי יעיש בן אוזיליו הוא שחקן מוכשר ומלא קסם, במיוחד כשהוא פורט על נימי הגבריות השבירה שלו.
יעל וקשטיין ראויה לשבחים ולפרס הראשון על משחקה המרגש ב"אשמה", סיפורה של אם, שיום לפני יום הולדתו ה-18 נעלם בנה, והיא מחליטה לצאת למסע להשיב אותו. במהלך המסע, בו מתגלה האהבה הנעדרת של האם לבנה, היא נאלצת להתעמת עם טלטלות החיים שהדחיקה. אמנם לא ברור על מה רבו האם והבן, ולמה לא חיפשה אותו במשך חצי שנה, אבל אין בכך כדי לפגום בהצגה החזקה.
9 צפייה בגלריה
פורט על נימי הגבריות השבירה שלו. אמיתי יעיש בן אוזיליו מתוך "תהיה גבר", תיאטרונטו 2023
(צילום: ז'ראר אלון)
"איכן שפועם ליבך", שכתב ירון אדלשטיין, שגם ביים את המחזה לצד טל ברנר, אפשר לדניאל סבג לדלג בקלילות נוגעת ללב, כמעט וירטואוזית, בין הדמויות שמאכלסות את הפאב בו הוא מבלה. לבו הפועם של המחזה הוא סיפורו של חייל צעיר שמקבל חופשה מיוחדת מהצבא לאחר שאביו לקה בהתקף לב ונקבע לו ניתוח מעקפים גדול. את הלילה שלפני הניתוח הוא בוחר לבלות בפאב שכונתי קטן ברחוב לילינבלום, שם הוא נאחז במילים ובסיפורים של צוות הפאב ויושביו, בניסיון להפיג את רגעי החרדה. רווי אלכוהול, אפוף בפסקול האנושי של הפאב, הוא סופג לתוכו את מבול הפנטזיות, השריטות, הסטיות וההתנפצויות של יושבי ה-Root's Bar ופוגש מחדש את עצמו.
9 צפייה בגלריה
וירטואוז נוגע ללב. דניאל סבג מתוך "איכן שפועם לבך", תיאטרונטו 2023
(צילום: ז'ראר אלון)
"כל אחד והמים שלו", שכתב וביים רובי קסוס, מעניק את הבמה ליולי סקר, שחקן מוכשר שפצע את הלב בדמותו של מורה לתיאטרון בן 40, נשוי ואב לבן בכור, שבבקרים אחראי על אירועי התרבות בבית הספר ובלילות מתמודד עם סיוטים חוזרים ונשנים מעברו. הוא זוכה לתשבחות מהממונים עליו, אבל חייו מתהפכים כשהוא בוחר ללהק נער קצת מופנם לתפקיד שכתב לאחד מטקסי הזיכרון. תפקיד של מת החוזר לביתו אחרי שנים. המפגש בין המציאות לדמיון זורק אותנו אל הצורך הקמאי שלנו לקדש את הגבריות עם עלה של זית ואת המתים שלנו.
9 צפייה בגלריה
שחקן מוכשר שפוצע את הלב. יולי סקר מתוך "כל אחד והמים שלו", תיאטרונטו 2023
(צילום: ז'ראר אלון)
לנעמי יואלי - בובנאית, במאית ומחזאית - יש שפה בימתית מיוחדת ורבת קסם, לפעמים מכשפת, שיש למעט יוצרים בארץ, אם בכלל. "מלאך היא קוראת לך", שכתבה לה צרויה להב, מתרחש במושב בעמק יזרעאל בשנות ה-50 ובמרכזו מעשה פוגרום. מרים המבוגרת חוזרת אל ילדותה, לחבורה של ילדי כיתה א' שפורצת לביתה של משוגעת הכפר, ניצולת השואה, וזורעת בו הרס. הם שופכים בוץ על הרצפה, מורחים את הקירות בפירות מרוסקים ומיידים אבנים בחתולים של הזקנה. מי שמובילה את החבורה היא מרים, שמונעת על ידי החשד שמשוגעת הכפר גנבה את החתולה האהובה שלה. יש בהצגה קסם רב - הוא זורק את ילדי המושבים של שנות ה-50 וה-60, ואותי בתוכם, למציאות שבה גדלנו, שהייתה לא רק חלומית אלא גם פצועה מסיוטים. אבל הסיפור היפהפה שכתבה להב הולך לפעמים לאיבוד בין רגעי הקסם, עד שנדרש זמן ללכוד אותו ולחבר בין כל רסיסי הדמויות לאחר סיום ההצגה.
9 צפייה בגלריה
שפה בימתית מיוחדת, רבת קסם ואף מכשפת. נעמי יואלי מתוך "מלאך היא קוראת לך", תיאטרונטו 2023
(צילום: ז'ראר אלון)
חוה אורטמן תמיד התעניינה בבנאליות של הרוע. הבחירה שלה במחזה "מזכירה" של כריסטופר המפטון, שמבוסס על עדותה של ברונהילדה פומזל, מזכירתו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס, ברורה לנוכח המציאות הישראלית. המחזה, שביימה רותי אוסטרמן, מדגיש עד כמה אנחנו נוהגים להדחיק ולהתעלם מהרוע ומהאכזריות גם כשהם מתרחשים ממש מתחת לאף שלנו. ההגשה הפשוטה והנקייה של אורטמן רק מדגישה באופן מצמרר את השקר שעושה אותה מזכירה בנפשה, כשהיא אומרת: "האמת היא שלא רצינו לדעת. למרות שישבתי ליד השולחן שלי במשרד התעמולה, ידעתי לא פחות ולא יותר מהירקן השכונתי".
9 צפייה בגלריה
המחזה מדגיש כמה אנחנו נוהגים להתעלם מהרוע גם כשהוא ממש מתחת לאף שלנו. חוה אורטמן מתוך "מזכירה", תיאטרונטו 2023
(צילום: נופר בלכנר)
ב"קצרנטו", מקצרונים של ארבע הצגות בנות רבע שעה שיזם השחקן ניר שטראוס, בלטו ארבע הצגות: "ציצים", "אם קריאה", "שפיץ פלייר ו"ארטיסט". ב"ציצים", שבמרכזו ביקור בקליניקה של מר "הרופא הכי טוב לתיקון ציצים" שמתגלה כביקור חודרני, משפיל ובודד, מפגינה רוני שטקלר משחק חשוף, אמיץ ונוגע ללב. ב"שפיץ פלייר", שמטפל ברבדי הנפש של הגבריות החדשה והשבירה מגלם יואב בר-לב באופן כובש את עולמו הפנימי של גבר פצוע נפשית שמקבל מאביו בירושה את ארגז הכלים שלו.
"אם קריאה", שכתב השחקן פאולו א. מואורה וביימה ספיר יוסף, חוזר אל סיפור ילדותו בברזיל של שנות ה-80 כבנן של שתי אמהות. היכולת של מואורה להלך בין העצב לצחוק מרגשת, לעתים עד דמעות, וההקשר של המחזה הקצרצר הזה למציאות הישראלית העכשווית שבה מנסים "לנרמל" להט"בים ובכירים בשלטון הישראלי מתחרים ביניהם בהתבטאויות מלאות שנאה לקהילה, אינו מקרי.
גם ההצגה "ארטיסט", שכתבו לוטוס אתרוג (שגם ביימה), ועמרי לייבוביץ', צעיר אוטיסט, עוסקת בצורך שלנו "לנרמל" אנשים שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי. לייבוביץ' צובט את הלב בסיפור האישי, כשהוא מפרק לגורמים את המונח "אוטיסט", ומספר על הדרך באמצעותה החברה בוחרת להתמודד עם מי ששונה ממנה.
