אחרי סערת "קאקדילה", אפשר היה לחשוב שעומר אדם ייזהר מעט יותר בבחירת הנושאים עליהם הוא שר. בכל זאת, לא כל בדיחת מילואים רבע-מוצלחת שמישהו זורק באולפן ואחרי זה כותב בעברית במשלב נמוך, עוברת היום, או בכלל. אלא שלא בטוח בכלל שאדם למד את הלקח. הדברים נכונים לא פחות גם עבור סטטיק ובן אל תבורי, שלמרות שקהל היעד שלהם מורכב בעיקר מילדים בגילאי הגן והכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי, מאלה שגוררים את הוריהם בכל חנוכה מחדש לפסטיגל - משתמשים בנשים כאקססוריז בשיריהם. עכשיו הם עושים את זה גם בקליפים שלהם, במסגרת האי.פי החדש והמשותף שלהם עם עומר אדם, המכיל שלושה שירים. אגב, בתזמון חסר רגישות במיוחד - הוא יוצא בשבוע בו מציינים את יום האישה הבינלאומי.
לכאורה, מדובר במפגש פסגה של הפופ הישראלי העכשווי. כזה המחבר בין הזמר הכי חם (למרות כל השערוריות) לבין הצמד הכי משפיע, הן מבחינת סגנון והן מבחינת הפקה בשנים האחרונות, לטוב וגם לרע. אלא שהתוצאה העולה משלושת הילדים המשותפים שלהם – כפי שהיא משתקפת בשירים "לכאורה", "אל תדליק אותי סתם" ו-"אהבתי לך", רחוקה מאוד מלעשות רושם. למעשה, במקום שכל אחד מהצדדים יחלוק עם האחר את יתרונו היחסי – הרעננות ההפקתית שאפיינה את סטטיק ותבורי, לפחות בתחילת דרכם; וההומור הכובש והחן הטבעי שהיה מנת חלקו של אדם בשירים כמו "שדות של תירוצים" - יחד, הם רק הולכים לאיבוד.
ב"לכאורה" שסטטיק כתב עם ירדן "ג'ורדי" פלג הם שרים: "לא עשינו משהו רע זה דווקא טוב / את חצי אוניברסיטה חצי רחוב / גם מרחוק אני מרגיש כל כך קרוב / ויש לי הרגשה שזה לילה בלי סוף", והוא רחוק מלהיות הברקה, אבל האיש כבר שיחרר טקסטים מביכים יותר. לעומת תבורי, שהיתרון היחסי שלו הולך קצת לאיבוד, אדם עושה את מה שמצופה ממנו ומסלסל פה ושם. הביטים הרפטטיביים דופקים כרגיל, אבל היצירה הזאת לא באמת מתפתחת לשום מקום. כנראה שגם הם קלטו את זה, שכן אדם שולף פתאום יציאה חמודה ואומר לצמד ולמפיקם: "שמע סטט קונספטואלית זה אינפורמטיבי ומתכתב עם האינסטרומנטל בז'אנר. אבל משהו חסר". בגלל שאדם רק שואל, ולא מציע כיוון, החבורה מחליטה לקרוא לג'ורדי שיוסיף דרבוקות. החבורה כנראה מרוצה מהתוצאה, ואפילו מזכה את מפיק העל שלהם ב"קולולולו" מתבקש. אבל את התוצאה אפשר להגדיר באמצעות מילות הפזמון החוזר – "אוי זה רע אוי זה אוי זה רע".
גם השיר השלישי, "אל תדליק אותי סתם", רחוק מלהיות הברקת פופ ששווה לעצור בשבילה את סדר היום, או לשרוד במחצית השיר יותר משתי האזנות רצופות. לא הלחן, לא ההפקה המנג'סת ובטח שלא המילים ("כל הצרות נעלמות כמו ההוא מעלי באבא, (ביי) / כל הבנות אומרות שעומר על הראפ סבבה, (די) / אם הדלקתי אותך סתם ואם את רוצה לרקוד / אז תתני לזה לצאת, זה לא סוד ש").
דווקא השיר השני "אהבתי לך", מוכיח את יכולותיהם של הצמד ושעם קצת רצון - הם גם מסוגלים לצאת מדי פעם מאזור הנוחות שלהם. השיר מתחיל כבלדת סול עם גרוב איטי שהופך לדיסקו מוצלח, ובהמשך אפילו מצטרפת הגיטרה הפ'אנקית של יוחאי פורטל שמוסיפה צבע נכון לחגיגה. אפילו למילים כאן יש סיכוי לקבל ציון "עובר" מכל מורה ללשון ("בתוך ליבך שוכן הגן הנעלם / חיוך אחד שלך עוצר את העולם / והמבט שלך אדיב כמו הגשם לאביב / כולך פועמת בעיגול אחד מושלם"), כמו הבית הבא, שמתהדר ביתר קיטשיות ("בלב גנך אני מוצא אלפי תקוות / ומטאטא את רסיסי האכזבות / ובשבילך אני מסכים, לצלול למים עמוקים / כדי לתקן את שתי עינייך הטובות"). "אהבתי לך" הוא שיר שבהחלט יכול היה למצוא את מקומו אצל אדם של לפני שלוש-ארבע שנים, כשהזמר יצר כאן פופ כובש וחוצה ז'אנרים, אבל הפסיק להיות כזה.
"אהבתי לך" הוא פשוט שיר כיפי. אתה מאזין לו פעם אחת, ואז פעם נוספת ואפילו מוצא את עצמך נהנה. לפתע הרגל מתחילה לקפץ בטבעיות כפי שקורה כשמתנגן שיר טוב ברקע. אבל אז אתה עושה את הטעות וצופה בקליפ שהחבורה בחרה לשדך לו. המחזה קשה לצפייה: שלושה גברים בחליפות טרנינג לבנות, במה שנדמה כמו פרסומת חצי סמויה (או חצי גלויה) לאיזו מותג אופנה. בהמשך מגיעות צמד הקלישאות של כל קליפ היפ הופ בשלושים השנה האחרונות: בחורות יפות בלבוש מינימלי שלא עושות כלום חוץ מלשבת בג'קוזי לצד מכוניות יוקרה נוצצות, המוצגות באותו אופן – סחורה משובחת המחכה לכל אחד מהגברים המצליחים שכאן שיבואו לקטוף. אגב, יש אחת (מכונית ואישה) לכל אחד מהגברים, כדי שהם לא יריבו.
אחרי הצפייה בקליפ של "אהבתי לך", לא ברור מה עצוב יותר: העובדה שעדיין מצלמים קליפים כאלה, גם בשנת 2022, או שאלה שחתומים על המופע הסקסיסטי הזה מבינים את הביקוש העצום של תוכן כזה, גם בקרב ילדים. הדבר העצוב ביותר הוא שמפגש הפסגה הזו הוא בסופו של דבר החמצה גדולה: הצמד שעדיין רוצה לכבוש את אמריקה - לא באמת מתפתח לשום מקום, וגם הזמר שיכל לגשר בין הז'אנרים - רחוק מלהמציא את עצמו מחדש. באסים וסלסולים הם הציעו כבר ב-2016 ומאז עברו שש שנים. הגיע הזמן להתקדם – ולא רק מבחינת השפה המוזיקלית.
