עיתונות חופרת
פרק 21- השבוע עם מראדונה המסומם
50:15
מחקר מדעי לגיטימי או תוכנית ריאליטי קיצונית במיוחד? גברים ונשים צעירים וזרים לחלוטין, סגורים יחד על רפסודה קטנה בלב האוקיינוס האטלנטי למשך יותר ממאה ימים. בלי מנוע, בלי ספינות הצלה, בלי טיפת פרטיות בסיסית, אבל עם מצלמות טלוויזיה שמתעדות כל רגע ועם מטרה אחת בלתי רשמית אך ברורה שניסח יוזם המסע – לתעד חבורת צעירים מאבדת שליטה. הפודקאסט ״עיתונות חופרת״ חוזר לפרשה שהסעירה את העולם.
מאחורי הניסוי הקיצוני, שיצא לדרך במאי 1973, עמד האנתרופולוג המקסיקני סנטיאגו ג'נובס, חוקר בעל שאיפות גרנדיוזיות שניסה למצוא את המקור לאלימות ולמלחמות בעולם. לאחר שהבחין שמרבית הסכסוכים בין קופים נובעים ממאבקים על גישה מינית לנקבות, הוא החליט לבחון אם בני אדם יגיבו באופן דומה תחת לחץ. לשם כך, הוא יצר מיקרוקוסמוס אנושי על רפסודה קטנה בשם "אקאלי" ואסף נציגים מדתות ולאומים שונים.
"עיתונות חופרת": בחזרה לרפסודת המין
למרות שג'נובס התיימר לערוך מחקר אנתרופולוגי רציני, שום מוסד אקדמי מכובד לא הסכים לתמוך או לממן פרויקט כה בעייתי מבחינה אתית ומדעית. מי שכן זיהתה את הפוטנציאל המציצני והדרמטי הטמון בבידוד של קבוצת צעירים אטרקטיביים בלב ים הייתה רשת טלוויזיה מקסיקנית, שהסכימה לממן חלק ניכר מההרפתקה. התכנון המקורי היה להפוך את המסע לסדרת טלוויזיה מדעית-תיעודית, ולשם כך גויס הצלם היפני איסוקה ימאקי, שצילם לא פחות מ-150 שעות של חומר גלם על הסיפון. התקשורת העולמית מיהרה לקפוץ על המציאה והדביקה למסע את הכינוי הסנסציוני והצהוב "רפסודת המין" (The Sex Raft), מתוך ציפייה עסיסית לדם, בגידות, אורגיות סוערות ותשוקה יצרית בין הגלים.
הרפסודה נבנתה באנגליה במיוחד עבור הניסוי הזה, והייתה חלק משמעותי ממנו. השטח הפיזי המצומצם, 12 על 7 מטרים, שעליו תא מגורים בגודל 4 על 4 מטרים, לא היה מקרי. ג'נובס, תכנן את הרפסודה בכוונה תחילה כך שלא תאפשר כמעט שום פרטיות. המטרה היתה לייצר סביבה דחוסה שתעורר קונפליקטים, חיכוכים ומתחים מיניים, שאותם הוא קיווה לחקור כחלק מהניסוי.
כדי לעורר מתיחות מגדרית ומינית, ג'נובס קיבל החלטה פרובוקטיבית: הוא הציב את הנשים בעמדות הכוח והפיקוד – קפטנית, רופאה וצוללנית – מתוך מטרה לייצר תסכול בקרב הגברים. בנוסף, הוא העלה לסיפון שש נשים לעומת ארבעה גברים בלבד (ואת עצמו) כדי להתסיס את התחרות.
הנציגה הישראלית על הסיפון היתה ד"ר עדנה יונס (כיום רבס), אישה בעלת סיפור חיים מרתק. ילידת צ'רנוביץ וניצולת שואה ששירתה בצה"ל כמ"כית ומ"מית, ובהמשך הפכה לרופאה מרדימה. כשיצאה למסע, עדנה היתה בת 32, גרושה ואם לשתי בנות קטנות. ג'נובס הגיע אליה דרך שגרירת מקסיקו בישראל שחיפשה עבורו רופאה ישראלית. הוריה של עדנה נחרדו מהרעיון הקיצוני וסירבו לשמור על בנותיה כדי למנוע ממנה לנסוע, אך היא, כאישה אינדיבידואליסטית והרפתקנית שחיפשה לבחון את עמידותה במצבי לחץ וחירום, לא ויתרה. היא השאירה את הבנות אצל בן זוגה דאז (שהפך בהמשך לבעלה השני) ועלתה לסיפון.
על הרפסודה, ג'נובס עשה הכל כדי לייצר כאוס. הוא ביטל כל אפשרות לפרטיות, כשאפילו השירותים היו בסך הכל חור פתוח מעל הגלים לעיני כולם. הוא גם אסר על קריאת ספרים כדי להעצים את השעמום, ואף נהג להקריא בפומבי תשובות אינטימיות וסודיות שמילאו המשתתפים בשאלונים הפסיכולוגיים שלו. אולם, המציאות טפחה על פניו. למרות שיווקה כ"רפסודת המין", הסקס לא הפך לאירוע המרכזי. אמנם היו מתחים, ושניים מהגברים (איסוקה היפני וצ'רלס היווני) הציעו לנשים שוב ושוב לקיים יחסי מין, אך נדחו. עדנה, שהעידה על עצמה שהייתה כנה מאוד בשאלונים וסיפרה שהיו לה "עניינים" עם איסוקה וצ'רלס, הבהירה שאלו לא היו ממש רומנים אלא "יחסים של חברים מאוד טובים".
גם באשר לעימותים הלאומיים שג'נובס קיווה לעורר – הניסוי כשל כישלון חרוץ. למרות הסכסוך הישראלי-ערבי בעולם החיצון, על הסיפון נרקמה חברות נפש עמוקה בין עדנה הישראלית לבין רשידה, אלג'יראית מוסלמית. "רשידה היתה האדם שהכי חיבבתי על הרפסודה והסתדרנו נהדר", סיפרה רבס, והוכיחה שבבידוד אנושי, גבולות ופוליטיקה מאבדים משמעות.
ההתנהגות הדיקטטורית והשחצנות של ג'נובס הובילו למרד. בשלב מסוים, ג'נובס נפל למשכב וסבל מכאבי בטן עזים (שעדנה אבחנה כדלקת תוספתן) והפך ל"חולה הכי קשה על הרפסודה". בזמן שעדנה השגיחה עליו במסירות, החלו שאר המשתתפים לרקום תוכנית מצמררת: לרצוח אותו
הדרמות האמיתיות והמסוכנות על האקאלי לא הגיעו מיצרים רומנטיים, אלא מאיתני הטבע ומזעמו של הצוות על המארגן. הים הציב בפניהם סכנות של ממש: באחד הלילות, עקב חוסר תשומת לב של השומרים, כמעט והתנגשה בהם מכלית נפט ענקית. ברגע האחרון, לאחר שהצוות ירה רקטות לאוויר בפאניקה, המכלית נעצרה מטרים ספורים מהם כ"הר" מאיים. בפעם אחרת, סטייה מהמסלול המקורי הצילה אותם מסופת הוריקן אימתנית.
אך הסערה הגדולה ביותר התרחשה דווקא בתוך הקבוצה. ג'נובס, שהתהדר בניסוי ה"פמיניסטי" שלו, התקשה לשאת את מנהיגותה של הקפטנית השוודית מריה, וניסה להדיח אותה ולהשתלט על הספינה בשעת משבר. באירוע אחר התעקש לצלול ולתקן בעצמו את ההגה השבור במקום הצוללנית המקצועית הצרפתייה. הוא כמעט טבע לפני שהצוללנית תיקנה זאת בקלות למחרת בבוקר.
ההתנהגות הדיקטטורית והשחצנות שלו הובילו למרד. בשלב מסוים, ג'נובס נפל למשכב וסבל מכאבי בטן עזים (שעדנה אבחנה כדלקת תוספתן) והפך ל"חולה הכי קשה על הרפסודה". בזמן שעדנה השגיחה עליו במסירות, החלו שאר המשתתפים לרקום תוכנית מצמררת: לרצוח אותו. הרעיון היה שכולם ידקרו אותו יחד כדי לפזר את האשמה, ואז ישליכו את גופתו לים וידווחו על תאונה. למרות שהייתה אחת המתנגדות הבולטות שלו, עדנה סירבה בתוקף לחיסול, והתוכנית התפוגגה לאחר שג'נובס הבריא ונרגע.
אחרי 101 ימים מתישים, הרפסודה אקאלי עגנה בהצלחה במקסיקו. ג'נובס שניסה לחפש רוע ואלימות, מצא במקומם סולידריות, שיתוף פעולה וחברות אמיצה. החלק הטלוויזיוני היה מוצלח פחות. הפרויקט חרג משמעותית מהתקציב, וסכסוכים שפרצו בין ג'נובס לאנשי הטלוויזיה הובילו לגניזתו, כשחומרי הגלם נותרו ללא שימוש במשך עשרות שנים.
בדיעבד, הניסוי של ג'נובס הקדים את זמנו ונחשב לאב-טיפוס של תוכניות הריאליטי המודרניות כמו "האח הגדול" ו"אי האהבה". אף שג'נובס סלד מההשוואה וראה בעצמו מדען רציני, הניסוי שלו שימש לאחרונה השראה ישירה לתוכנית המציאות "Survive the Raft" (לשרוד את הרפסודה) בערוץ דיסקברי.
חומרי הגלם האבודים מהמסע המקורי ראו אור לבסוף רק בשנת 2018, כשהבמאי מרקוס לינדין השתמש בהם כדי ליצור את הסרט הדוקומנטרי המצליח "הרפסודה".
