כמה שבועות לפני יציאת סרטו זוכה האופיר של משה רוזנטל, "עצמאות", קיבלה אילנה אביטל שיחת טלפון מהפקת הסרט שעדכה אותה שהשיר "קלף חזק" - שכתבו לה אסתר שמיר ויזהר אשדות, והיה להיט ענק באמצע שנות ה-80 - הוא אחד מכוכבי הסרט. "ביקשו ממני לבוא לפרמיירה", היא מספרת בחיוך בריאיון למגזין הסופ"ש של ynet. "בסיום הסרט העמידו שולחן לא רחוק מהאולם עם 200 פוסטרים, וחתמתי כמעט על כולם. אפילו אסי כהן המתוק התגנב וביקש שאחתום לו על אחד. בהקרנה משה ואני התחברנו תוך שנייה. פשוט התאהבתי בו, במיוחד כשהוא סיפר מעל הבמה שגדל עליי, וכמובן בזכות הסרט הנפלא. גם האחיות שלו סיפרו לי שהן העריצו אותי בנעוריהן, ושהשירים שלי רצו אצלם בבית חופשי. הן היו שרות אותם, וכתוצאה מזה גם הוא".
הסרט, שמתרחש בחלקו ב-1987, נפתח כשבועז הצעיר, אחד מגיבוריו, מתאמן על הופעת ליפסינק לשיר לקראת חגיגת בר המצווה שלו, מגיש ביצוע שהתאמן עליו עשרות פעמים עם אחיותיו, כשגופו מצטרף בריקוד שכולל נענועי אגן מזדמנים. דמותה של אביטל נוכחת גם בעיצוב העולם התקופתי של הסרט: על קיר הארון בחדרם של שלושת ילדי המשפחה - שתי אחיות ואח - תלוי פוסטר ענק בן ארבעה חלקים שלה.
הצצה מתוך הסרט "עצמאות"
(באדיבות סרטי יונייטד קינג וגרין פרודקשנס )
הבנת כבר בשנות ה-80 שהיית אייקון פופ? ידעת כבר אז שיש ילדים - ובמיוחד אולי ילדים שקופים, שלא תמיד הרגישו שהם מתאימים לסביבה שלהם - שראו בך מודל להערצה?
"הגייז למשל אהבו אותי תמיד, גם בשנות ה-80, בגלל שהייתי זמרת עם קול גדול ולא דפקתי חשבון. הייתי לפעמים גדולה מהחיים. זמרת פופ אמיתית. מה שהרגיש לי נכון - עשיתי. זאת גם הגישה של הגייז: להעז, לא לפחד, להיות מי שהם ומה שהם מרגישים, בלי להתבייש. אנשים אמרו לי כבר אז שהבנים שלהם, לא רק הבנות, הרוסים עליי, ושהשירים שלי ואני היינו בשבילם שביל בריחה ומקום לנחמה ממה שהם עברו.
"עצוב לי על הילדים שפחדו לצאת אז מהארון ועל החיים הקשים שהיו להם. אם יש היום צעירים שעדיין חוששים לצאת, אני אומרת להם - אל תפחדו, תהיו מי שאתם בגאווה. לאף אחד אין שום זכות להגיד לכם במה לבחור. באותם ימים, כמה שזה עצוב, מגפת האיידס הייתה בכותרות והפחידה מיליונים כמו שהקורונה הפחידה אחר כך. אנשים פחדו לעשות סקס".
"הייתי לפעמים גדולה מהחיים. זמרת פופ אמיתית. מה שהרגיש לי נכון - עשיתי". אילנה אביטל
(צילום: שאול גולן)
כשאת צופה ב"עצמאות" ובעצם רואה את אילנה אביטל של התקופה ההיא דרך העיניים של מישהו אחר, מה את רואה?
"את מי שהייתי אז. הדימוי הזה - השיער, הבגדים, הדרמה, הביטחון - היה חלק גדול ממה שהייתי אז. האם הייתי מאושרת בשנים שבהן כולם חשבו שהייתי בשיא? בחלק מהזמן בהחלט - בעיקר כשהחיים חייכו אליי מאוד, ובחלק מהזמן לא. ככה זה אצל כולם, אין מי שמאושר עד הסוף. אבל אני אוהבת את אילנה ההיא בת ה-30-25. בא לי לחבק אותה".
מה חשבת על הסרט? הוא זכה ב-10 פרסי אופיר והולך לייצג את ישראל באוסקר.
"זה סרט נהדר שכל פרס בעולם מגיע לו. אנשים מתלהבים ממנו ואומרים לי את זה. כולם שם נהדרים, אבל אהבתי במיוחד את הילד (יאיר מזור, י"ב) וגם את אסי כהן, שהוא שחקן מאלוהים. אלוהים פשוט בירך אותו בהמון מתנות. ואת קרן צור המצוינת. משה רוזנטל הוא במאי גדול".
"פתאום אסי כהן ביקש ממני חתימה. לא קיבלתי אהבה כזאת כבר 45 שנה". אילנה אביטל עם אסי כהן בפרימיירת "עצמאות"
(צילום: רפי דלויה)
אז צפוי לנו עוד קאמבק שלך?
"אתה רוצה להאמין שזה 'עוד קאמבק', אבל התרגלתי כבר להיות מלכת הקאמבקים. הקריירה שלי רצופה בקאמבקים - מוצלחים יותר, מוצלחים פחות - כשעם הטלנובלה 'לגעת באושר' היה הגדול מכולם, ואני גאה בה. אני מסתפקת בזה שאוהבים אותי".
מה שהכין את הקרקע לקאמבק להמריא הוא הצלחת סדרת הרשת "אושר צרוף", של יוצרי התוכן דונקי (עמרי הכהן ואור בוטבול), שבה הם צופים מחדש בטלנובלה "לגעת באושר" בכיכובה, ומגיבים עליה בצורה הומוריסטית. הם מתייחסים לעלילה, למשחק, ובעיקר לכשלים ההפקתיים והמצחיקים של הסדרה הישנה. הסדרה זכתה להצלחה אדירה, הפכה לתופעת רשת, ואף הגיעה להופעת ענק בהיכל התרבות בתל אביב. "התרגשתי מאוד במופע", אומרת אביטל. "בהופעות [רגילות] אני כבר לא מתרגשת, אבל שם ממש התרגשתי. לא קיבלתי צרחות כאלה מהקהל כבר 45 שנה.
"לא קיבלתי צרחות כאלה מהקהל כבר 45 שנה". איחוד "לגעת באושר" מתוך אירוע הלייב של "אושר צרוף"
(צילום: אושרית זינגר)
"זה פשוט היסטריה שהסדרה מצליחה כל כך. נכון שהם גם צוחקים עליה לפעמים, אבל זה חלק מהעניין. גם אני צוחקת ממנה לפעמים. היה לי כיף גדול לראות את כל אנשי הסדרה, את חלקם לא ראיתי הרבה שנים. תוך שלוש שעות מכרו 3,000 כרטיסים להיכל התרבות. הם רק פתחו - ובום. חבר'ה צעירים בני 12 ומעלה הגיעו".
"תמיד יודעת ליפול על ארבע"
אביטל, בת 66, נולדה בפריז בשם בריז'יט אביטבול, ובגיל 10 עלתה עם משפחתה לארץ והשתקעה בנתניה. כישרון השירה ליווה אותה מגיל צעיר, וכשהייתה בת 16 וחצי פרצה לתודעה בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "אותך", שכתב לה שייקה פייקוב, והתרווח במקום השלישי בפסטיבל. מאז היא זכתה להצלחה עם להיטים כמו "שובי לים", "בוא אל החגיגה" ו"אבא, אמא וארץ ישראל".
התרגשת כשהופעת בפסטיבל הזמר?
"לא הרגשתי שום אקסייטמנט כמו שכולם הרגישו. הייתי ילדה בת 16 שמעלים אותה על במה, אומרים לה 'תשירי' - והיא שרה. התרגשתי ממחיאות הכפיים הסוערות. לא יותר".
"התרגשתי ממחיאות הכפיים הסוערות. לא יותר". אילנה אביטל ויזהר כהן
(צילום: שאול גולן)
בשנות ה-90 המשיכה אביטל להופיע ולהוציא שירים, אבל לא הצליחה לשחזר את ההצלחה שלה זכתה בעשור הקודם. הקאמבק הגדול הראשון התרחש ב-2001 עם "לגעת באושר" - הטלנובלה הישראלית הראשונה, שם כיכבה לצד דן תורג'מן, אלי דנקר ושרון דוראני. תפקידה כלבנה החזיר אותה לאור הזרקורים. באותה שנה גם כיכבה בפסטיגל, ושנה אחרי השתתפה במחזמר "מרי לו" עם שיריו של צביקה פיק, לצד יעל בר זוהר ואמיר פרישר גוטמן, שזכה להצלחה ענקית. "אני כל הזמן קיימת, אני כל הזמן בתודעה. לא למטה, לא למעלה, אבל נמצאת", אומרת אביטל. "ככה זה המקצוע שלנו - היום הם מעריצים שלך, ומחר הם זורקים אותך והם של מישהו אחר. זה השואו ביז. אני ברוך השם מצליחה כל פעם להמציא את עצמי מחדש. היו לי להיטים, אבל היו גם תקופות פחות טובות. גם היום אני מופיעה המון, תודה לאל, ויש לי יותר מ-800 תלמידים למשחק ופיתוח קול".
זה לא מאכזב אותך? מבאס?
"אותי תמיד זוכרים ומזהים, ברוך השם. מה תגיד על שלמה ארצי? גם לו היו תקופות שהוא היה ממש בתחתית. בתקופה האחרונה אני מרגישה סוג של עדנה לגוורדיה המבוגרת. יש את הגעגוע למוזיקה של פעם, שעשתה טוב על הנשמה. לא שאני מזלזלת חס וחלילה במה שעושים היום. היום זה הרבה יותר קליל, פחות אמוציונלי. 8,000 מילים במשפט, יותר דיבור מאשר שירה, ולכן יש את הגעגוע לדור שלנו.
"אתה יודע כמה שירים הוצאתי? אנשים אמרו לי לפעמים 'למה הפסקת לשיר?'. חבר'ה, אני לא הפסקתי לשיר. אני כל הזמן מוציאה עוד שירים, אבל מה לעשות, לא נכנסתי לפלייליסט אז לא משדרים אותי. אני תמיד יודעת ליפול על ארבע, לא משנה מאיזו קומה יזרקו אותי. אני גאה בכל הדרך שעשיתי ב-40 שנות קריירה".
"חבר'ה, אני לא הפסקתי לשיר. לא הכניסו אותי לפלייליסט אז לא משדרים אותי". אילנה אביטל וצביקה פיק, על שער "פנאי פלוס"
(צילום: שמואל יערי)
איזו מין ילדה היית?
"ילדה חמודה. הילדים בנתניה קראו לי ברזנט ובירגיט, כי לא ידעו איך לבטא את השם בריז'יט. לכן גם החלפתי נורא מהר את השם. הרגשתי מושפלת. היום, כשהמשפחה שלי קוראת לי בריז'יט, אני לא עונה להם. אני שונאת את השם הזה, ממש שונאת, אולי בגלל שצחקו עליי".
אחרי הגירושים השניים הבנתי שמספיק עם נישואים. כשטוב לי אני נשארת, לא רוצה להיות כבולה לאף אחד. מוכנה שוב להתאהב במישהו, אבל לא להתחתן
בגיל 17 וחצי נישאה אביטל לשלמה צח, האמרגן שגילה אותה, ושנה אחר כך הפכו להורים לבנם עמית, מוזיקאי מצליח שחי כבר 20 שנה בארצות הברית ומלחין מוזיקה למחזות זמר. "ידענו שהוא כישרון גדול מאז שהוא היה קטן", היא אומרת. "הוא היה יושב ליד הפסנתר, מנגן ומלחין מנגינות נהדרות. שני מחזות זמר שלו התקבלו לברודוויי. משהו מטורף, אקסטרה-אורדינר".
לאחר תשע שנות נישואים, השניים יצאו בהודעה משותפת לתקשורת שהם מתגרשים, אבל ימשיכו לשתף פעולה בכל מה שקשור לחייה המקצועיים של אביטל. כמה שנים אחר כך נישאה אביטל לאיש העסקים שי טוכמאייר וב-1992 ילדה את בנה השני ברק, היום בלש משטרתי שחזר בתשובה, אבל השניים התגרשו.
התאהבת בשלמה מהרגע הראשון?
"קודם כל הערצתי אותו, ואחרי זה התאהבתי בו. בעיניי הוא היה וואו, המפיק הכי גדול בארץ. אני זוכרת שבמשך חצי שנה הוא הגיע כמעט כל יום לנתניה, לבית שלנו, כדי לראות אותי, וישבנו מול הטלוויזיה עם ההורים שלי. לא היה מצב שהוא נגע בי. הוא לא הניח עליי את היד, כי הייתי ילדה צעירה מבית טוב. רק אחרי שהתחתנו הוא נגע בי. נראה לך שאבא שלי היה מרשה לו? אם הוא היה נוגע בי, אבא שלי היה מוריד לו את הראש תוך שנייה. כשהוא הציע לי להתחתן, אמרתי ישר כן".
"קודם כל הערצתי אותו, ואחרי זה התאהבתי בו". אילנה אביטל עם שלמה צח ובנם, עמית צח
(צילום: ענת מוסברג)
הפרשי הגילאים ביניכם - 18 שנים - לא הפריעו לך?
"ככה היה מקובל אז - שהגברים יהיו הרבה יותר מבוגרים מהאישה שהם מתחתנים איתה. זה מה שאהבתי. שלמה היום בגיל של אמא שלי. אמא שלי התחתנה, ובגיל 15 כבר ילדה. אבא שלי היה אז בן 25, והיו להם חיים טובים".
למה התגרשתם?
"כנראה שרציתי לחוות את החיים. התחתנתי וילדתי ולא נהניתי מהנעורים שלי. הרגשתי תחושת פספוס, ואמרתי שאני רוצה לצאת לעולם ולבלות ולא להיות נשואה מגיל 16 עד סוף החיים".
אחרי הגירושים התחלת לחיות כמו שרצית? יצאת למועדונים?
"ועוד איך יצאתי. ואז הבנתי שמה שאני באמת רוצה זה שקט ושלווה בפינה שלי. הבנתי שהחיים הם לא דיסקוטקים ומועדונים, אלא להיות במקום שטוב לך בו. לא היה לי טוב במועדונים ולא בנישואים. אחרי הגירושים השניים הבנתי שמספיק עם נישואים. כשטוב לי אני נשארת, וכשלא טוב לי אני עוזבת. לא רוצה להיות כבולה לאף אחד. אני רוצה ליהנות ממה שעושה לי טוב. אני מוכנה שוב להתאהב במישהו, אבל לא להתחתן.
"הבנתי שהחיים הם לא דיסקוטקים ומועדונים, אלא להיות במקום שטוב לך בו". אילנה אביטל
(צילום: סרג'יו סטאר)
"הבן הקטן שלי, שחזר בתשובה, הביא לי נכדה מתוקה - אריה. אני שרופה עליה. הבאתי לה ספר ששומעים איתו מוזיקה, שמתי לה אותו, והיא אמרה לי, 'לא בשבת'. כמעט אכלתי אותה מרוב מתיקות באותו רגע. נכדים זאת אהבה אחרת מאשר לגדל ילדים. זאת אהבה ללא גבולות".
מי שינה את השם שלך לאילנה אביטל?
"שלמה אמר לי שהשם הזה לא יילך כאן. אמרתי לו, 'יש אילן ואילנית, אז תהיה גם אילנה', והוא אמר, 'אחלה רעיון'. ההחלטה להחליף את שם המשפחה לאביטל היא שלי, וכל המשפחה שלי החליפה גם. שיניתי את השם חצי שנה לפני הפסטיבל, והתחלתי ללמוד דיקציה נכונה. הייתה לי דיקציה צרפתית כבדה מדי. זה היה יכול להיות מצחיק לשיר ככה. אני חושבת שהגיע לי לזכות במקום הראשון, אבל רוחמה זכתה עם השיר 'רקפת'".
איך קרה המעבר למשחק? למדת בכלל?
"לא, ועובדה שהצלחתי. ב'מרי לו' צביקה פיק רצה שאשחק והזמין אותי לאודישן. דיברו על זה שאני שחקנית טלנובלה, ושזה לא מתאים לקלאסה כמו הבימה, אבל יעקב אגמון אמר, 'לא מעניין כן 'לגעת באושר' או 'לגעת באושר' - אני רוצה אותך בהצגה. וזה היה היסטריה, זה רץ חמש שנים. אמרו לי שאני מדהימה".
"אם אני אתעסק עם העבר אני אפספס את ההווה והעתיד". אילנה אביטל עם ספי ריבלין, אדם ואפי בן ישראל
(צילום: מיכאל קרמר)
יש משהו בקריירה שלך שהיית מגדירה כטעות?
"מלא. תגיד, יש אחד שלא עשה טעויות? לאורך כל הדרך לא הייתה לי הכוונה נכונה מבחינת מנהל, אמרגן, משרד, לוגיסטיקה. יחד עם זאת, אני לא מצטערת לרגע, כי נלחמתי בכל הכוח על כל תקליט ותקליט. באמת שאני לא מתעסקת עם העבר. אין לי זמן לזה. כל יום שעובר - אני עושה לו Delete. אלה אנרגיות שאני לא רוצה. אני רוצה להספיק כמה שיותר, ואם אני אתעסק עם העבר אני אפספס את ההווה והעתיד".
"עשיתי מה שכמעט אף זמרת לא עשתה"
עוד קאמבק שחתום על שמה של אביטל, חובבת תוכניות הריאליטי, הוא ההשתתפות בתוכנית "הישרדות VIP" בשנת 2020. "'הישרדות' הייתה קאמבק מטורף", היא אומרת. "אין אחד שלא ראה את זה מפני שכולם פחדו לצאת מהבית בגלל הקורונה. אני אוהבת אתגרים, אבל זאת הייתה גם חוויה מאוד קשה. קשה להיות חודשיים בלי אוכל, בלי שינה, ולישון על החול לבד. אבל הגעתי לגיל 60, ואמרתי יאללה, נלך לעוד הרפתקה.
"ידעתי שאני חזקה, אבל אחרי 'הישרדות' הבנתי כמה. ניצחתי כל משימה אפשרית. הייתי לבד כמו כלב בבקתה במשך 26 יום, בלי אוכל ובלי שתייה. הורדתי איזה 22 קילו ונראיתי פצצה. אנשים עפו עליי ברמות, וקראו לי תותחית. אמרו, 'אין מצב שאת בת 60 ונלחמת ככה'. היה לי לא קל. זה מוציא ממך דברים לא טובים, כאב ובכי ללא הפסקה. לא הפסקתי לבכות שם".
"ידעתי שאני חזקה, אבל אחרי 'הישרדות' הבנתי כמה". אילנה אביטל מתוך "הישרדות VIP"
(צילום: אור דנון)
לפני כן, ב-2011, היה לך גם את "היכל התהילה", מעין ניסיון קאמבק משותף ל-12 זמרים. למה השתתפת בזה?
"רציתי להזכיר לכולם כמה אני זמרת טובה, ואני חושבת שעשיתי את זה מצוין. השגתי המון בקריירה שלי. מה אני צריכה יותר? עשיתי מה שכמעט אף זמרת לא עשתה. מי נשאר כמוני בתודעה כל כך הרבה זמן? אם הייתי מגיעה להרבה יותר, הנפילה הייתה גדולה. כל אחד שהוא מטאור ומגיע לשיא לא יכול להישאר שם כך הרבה זמן. אני מופיעה עם מלא ועדי עובדים, הופעתי עם הפילהרמונית שש פעמים עם שאנסונים צרפתים. זה היה מטורף".
מי אוהב להזדקן? אבל אני שומרת על עצמי. מטפלת בעצמי פה ושם בבוטוקס. אמא שלי בת 85 ויש לה פנים חלקות, בטח לגילה
אביטל אומרת שמעולם לא חשבה לעזוב את הארץ. "אני שמחה שעלינו לארץ ואוהבת אותה מאוד. עכשיו התקופה פחות טובה - הייתה מלחמה והפילוג גדול - אבל אני עדיין מאוד אוהבת אותה. הבן שלי עזב לארצות הברית כי היה לו חלום להצליח בכל העולם, אבל אני אשאר כאן. אני פטריוטית בנשמה. כשהגעתי לארץ נישקתי את האדמה בהתרגשות. שום דבר לא ירתיע אותי. נורא בכל העולם, לא רק כאן. תראה איזו אנטישמיות מטורפת יש בכל העולם. פשוט פחד".
"רציתי להזכיר לכולם כמה אני זמרת טובה". מתוך "היכל התהילה"
(צילום: אוהד רומנו)
הוא יחזור מתישהו לארץ?
"אני לא מאמינה. שאלתי אותו והוא אמר לי, 'אמא, אל תשאלי אותי, אני לא אחזור'. לא התבאסתי. הוא עושה מה שטוב לו. הוא חי שם כבר 20 שנה, והאפשרויות בחו"ל הרבה יותר גדולות. להגיע לברודוויי זה החלום של כל זמר, כל שחקן, כל מפיק וכל מעבד. כשהוא פה אני משתדלת לראות אותו כמה שיותר. הוא חסר לי מאוד".
היום, בגיל 66, יוצא לך לחשוב על העתיד? הזקנה מפחידה אותך?
"כמו כל בן אדם. מי אוהב להזדקן? אבל אני שומרת על עצמי. מטפלת בעצמי פה ושם בבוטוקס. אמא שלי בת 85 ויש לה פנים חלקות, בטח לגילה".
איפה את רואה את עצמך בגיל 70?
"אני מקווה מאוד שעדיין אופיע ושהקהל יאהב אותי, ושאקח קצת זמן גם לשחק. אני מתגעגעת לזה. יש לי כל הזמן הצעות למשחק, אבל אני לא לוקחת אותן כי אין לי זמן. אני כל יום מלמדת בעיר אחרת. הגשמתי את החלום שלי כבר מזמן, ומה שיבוא - בכיף גדול".
