הטירנוזאורוס רקס, אחד הדינוזאורים הטורפים הגדולים ביותר שחיו אי פעם, התאפיין בשיניים חדות, זרועות קצרות וביכולות טרף אימתניות. כל אלה, הינם נתונים מבוססי רמזים שהותירו בעלי החיים הללו, שחיו לפני כ-68 מיליון עד 66 מיליון שנים ברחבי צפון אמריקה, בסוף תקופת הקרטיקון. נוכחותם של מאובנים באלסקה כבר העלתה את האפשרות שאב קדמון פרהיסטורי זה של העופות היה מצוי במסלול האבולוציוני שהוביל מזוחלים בעלי "דם קר" לעופות בעלי "דם חם", אך עד כה לא הייתה דרך למדוד את טמפרטורת גופו - עד עכשיו.
חוקרי אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס פיתחו שיטה למדידת טמפרטורת הגוף של דינוזאורים באמצעות שיניהם, וגילו כי לטי-רקס הייתה טמפרטורת גוף של 36 מעלות צלזיוס – כמעט זהה לזו של בני אדם או פילים. הממצא, שהתבסס על מאובנים מהמוזיאון להיסטוריה של הטבע של מחוז לוס אנג'לס, מאשר כי לא מדובר בזוחל איטי שנזקק להתחמם בשמש – אלא כזה שיכול היה לשרוד באקלים קר שהיה קטלני עבור זוחלים אחרים. כמו כן, מדובר היה בבעל חיים פעיל, שרדף אחר טרף או אכל נבלות כדי לספק את האנרגיה הדרושה לחילוף החומרים המהיר שלו. הממצא גם מסייע לתאר את השלב האבולוציוני שבו כבר התרחק אב קדמון זה של העופות המודרניים, בעלי הדם החם מאוד, מהדינוזאורים בעלי הדם הקר.
שיטת ה"מדחום הפרהיסטורי" פותחה למעשה לפני כעשור, תוך התבססות על עצמות של בעלי חיים שנכחדו. אולם קביעה האם לטי-רקס היה דם חם או קר בשיטה הזו דרשה כמות עצם גדולה מכפי שמוזיאון כלשהו היה מוכן לוותר עליה. במהלך העשור שחלף מאז, שכללו החוקרים את התהליך והצליחו להפחית בכ־90% את כמות החומר הנדרשת לבדיקה של שיניים עתיקות. הכמות הזו כבר הספיקה כדי לשכנע את המוזיאון להיסטוריה של הטבע בלוס אנג'לס לספק חלקים משתי שיניים של תומאס, הטי-רקס השלם ביותר מבין שלדי הטירנוזאוריים הענקיים המוצגים באולם הדינוזאורים של המוזיאון.
אחת משיני הטי-רקס ששימשו למדידת טמפרטורת הגוף של טורף-העל הפרהיסטורי
(צילום: UCLA)
הדמיית מפגש בין טירנוזאורוס רקס לטריצרטופס
(איור: Denis---S/Shutterstock)
אף שבשנים האחרונות הצטברו עדויות רבות יותר לכך שהטי-רקס היה בעל דם חם, המחקר, שפורסם בכתב העת Science Advances, הוא הראשון שבו הצליחו החוקרים לקבוע את טמפרטורת הגוף שלו במדויק. "אף אחד לא הצליח לבצע מדידת טמפרטורה כזו בעבר", אמר ד"ר רוברט איגל, גאוביולוג מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, שעמד בראש צוות המחקר. "טמפרטורת הגוף של הטי-רקס, הדומה להפליא לזו של בני האדם, היא בערך מה שהייתי מצפה לו – גבוהה מזו של זוחל או של יונק איטי כמו עצלן, אך נמוכה מזו של עוף".
דגימות נלקחו משיניו של תומאס, הטירונוזאורוס רקס, הממוקם באולם הדינוזאורים במוזיאון להיסטוריה של הטבע של מחוז לוס אנג'לס
(צילום: Dinosaur Institute, Natural History Museum of Los Angeles County)
טירנוזאורוס רקס
(איור: Shutterstock AI)
למרות שהיה זוחל עטוי קשקשים המטיל ביצים, טמפרטורת הגוף של הטי-רקס דומה לזו של יונק פרוותי בעל דם חם. זוחלים מודרניים בעלי דם קר חיים בטמפרטורה של בין 28 ל-30 מעלות צלזיוס, בעוד שרוב העופות – צאצאיו האבולוציוניים – מאופיינים בטמפרטורה גבוהה בהרבה, 40-43 מעלות צלזיוס. המפתח למדידת טמפרטורת הגוף של הטי־רקס טמון בקשר כימי, הסביר ד"ר איגל. בתוך אמייל השן נוצרים קשרים בין איזוטופים נדירים של פחמן וחמצן. מספר הקשרים הללו עולה בטמפרטורות נמוכות ויורד בטמפרטורות גבוהות. לכן, בעל חיים בעל דם חם יכיל בשיניו פחות קשרים כימיים כאלה בהשוואה לבעל חיים בעל דם קר. "זה הבסיס לשימוש באיזוטופים כמדחום", אמר ד"ר איגל. "באופן תיאורטי, אנחנו יכולים לבצע את המדידות באמצעות כל חלק של השלד, אבל העצמות בגופנו עוברות כל הזמן תהליכים של פירוק, בנייה מחדש והחלפה. לאמייל השן יש מבנים גבישיים גדולים ועמידים במיוחד, ולכן זהו החלק בשלד שהכי עמיד בפני שינויים כימיים שמתרחשים בסביבה לאורך עידנים".
לדבריו של ד"ר אלסנדרו קיארנצה, פלאונטולוג מאוניברסיטת קולג' לונדון, שנמנה עם מחברי המחקר, טמפרטורת הגוף הגבוהה של הטי-רקס אפשרה לו לשרוד בטווח אקלימי קר יותר, ולהגיע לאזורים שבהם בעלי חיים בעלי דם קר היו מתקשים לשרוד. הזוחל בעל הדם החם הסתגל במשך מיליוני שנים לאקלים בתקופתו, שהייתה אחת החמות בתולדות כדור הארץ. על כן, לא נמצאו מאובני לטאות, צבים, תנינים או זוחלים אחרים באלסקה, בעוד שמאובני טי-רקס התגלו שם. "באמצעות מודלים של האקלים הקדום, הצלחנו לשחזר טווח באמריקה הצפונית, לפני 66 מיליון שנים, ממקסיקו ועד אלסקה, שבו הטי-רקס היה מסוגל לשרוד, בהתבסס על טמפרטורת הגוף שלו", אמר ד"ר קיארנצה.
