לוויין ריגול אמריקני, ששוגר בסוף תקופת המלחמה הקרה, התפוצץ מעל כדור הארץ ללא התראה מוקדמת - ועד כה, לא נמצאה התשובה לשאלה מדוע זה קרה. ב-Live Science דווח שמומחים מזהירים כי פיזור מאות או אלפי השברים בעקבות התפרקות פתאומית זו עלול להוות "איום ממשי" על לוויינים אחרים באזור צפוף ביותר במסלול לווייני נמוך (Low Earth Orbit), מסלול סביב כדור הארץ בגובה של עד 2,000 קילומטרים.
גלריה
לוויין הריגול האמריקני מתקופת המלחמה הקרה, המכונה USA 32 (או "פארה 3"), שהתפרק לפתע ב-13 בספטמבר ויצר פיזור שברים במסלולו. מומחים עדיין אינם יודעים בוודאות מדוע הדבר קרה או כמה שברים נוצרו כתוצאה מכך
(הדמיה: janiecbros/Getty Images/NRO)
פסולת חלל מקיפה את כדור הארץ
(הדמיה: ESA/Reuters)
הלוויין ששמו USA 32 (או "פארה 3", על שמה של שחקנית הקולנוע והטלוויזיה האמריקנית פארה פוסט), שוגר על ידי משרד הסיור הלאומי (NRO) ב-5 בספטמבר 1988. משימתו – שנחשפה במלואה רק מוקדם יותר השנה – הייתה ליירט אותות מכ"ם ורדיו סובייטיים מהחלל. מוקדם יותר החודש הודיעה Space-Track – הזרוע של חיל החלל האמריקני, העוסקת במעקב אחר לוויינים – כי הלוויין USA 32 עבר אירוע התפרקות פתאומי ב-13 בספטמבר. הפיצוץ אירע בגובה של 775 קילומטרים מעל פני כדור הארץ.
התנגשויות עם לוויינים אחרים או עם שברים קטנים של פסולת חלל הן אחת הסיבות הנפוצות ביותר להתפרקות לוויינים – לאור העומס הרב במסלול הנמוך סביב כדור הארץ. עם זאת, לא דווח על התנגשות כלשהי, וחוקרים מסוגלים לחזות התנגשויות אפשריות עם פסולת חלל ימים או שבועות מראש, מה שהופך תרחישים אלו לבלתי-סבירים. על כן, ייתכן שדווקא סלע חלל שלא התגלה פגע בלוויין במהירות גבוהה. תיאוריה מובילה נוספת גורסת כי הלוויין חדל לפעול בשל התיישנות, שכן הוא לא תוכנן לשהות כה ממושכת בחלל, כך שבחלוף השנים מאז שיגורו, ייתכן שחלקיו של הלוויין USA 32 פשוט התבקעו.
פסולת חלל
(הדמיה: Frame Stock Footage/Shutterstock)
מסלולים סביב כדור הארץ
(איור: TarikVision/Shutterstock)
יחד עם זאת, על פי האתר Spaceweather.com, אין לשלול על הסף את האפשרות שהלוויין נפגע על ידי סוג כלשהו של נשק נגד לוויינים. מוקדם יותר החודש חשף מזכיר חיל האוויר של ארצות הברית, טרוי אדוארד מינק, כי מדינתו שיגרה למסלול סביב כדור הארץ אמצעי לחימה שלא פורטו. מומחים חושדים זה מכבר שמדינות אחרות, בהן סין ורוסיה, מחזיקות בטכנולוגיות דומות.
סביר להניח שחוקרים יוכלו לקבוע את הסיבה להתפרקות הלוויין באמצעות ניתוח לאחור של האירוע – תחילה על ידי זיהוי השברים שנוצרו, ולאחר מכן על ידי שחזור מסלוליהם עד לנקודת הפיצוץ המקורית. עם זאת, תהליך זה עלול להימשך חודשים, ואף שנים. עד שזה יקרה, החשש מפגיעתם קיים – נוכח מאות לוויינים נוספים הנעים באזור.
לוויינים נעים במסלול נמוך סביב כדור הארץ
(הדמיה: Paopano/Shutterstock)
תחנת החלל הבינלאומית במסלול נמוך סביב כדור הארץ
(הדמיה: Paopano/Shutterstock)
עד כה, התקרית לא גרמה לבעיות כלשהן ולא השפיעה על שיגורים חדשים. כך למשל, רוסיה הוציאה לפועל ב-16 בספטמבר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית (ISS), המקיפה את כדור הארץ בגובה של כ-400 קילומטרים – גובה המהווה בערך מחצית מהגובה שבו שהה הלוויין שהתפוצץ. כמו כן, חברת SpaceX שיגרה משימות מסווגות עבור חיל החלל של ארצות הברית ב-16 וב-26 בספטמבר, וביצעה את טיסת הניסוי ה-14 של החללית סטארשיפ ב-28 בספטמבר – טיסה שהוגדרה כמוצלחת ביותר הודות לכניסת החללית הענקית למסלול סביב כדור הארץ.
אף על פי שתחנת החלל הבינלאומית ותחנת החלל הסינית טיאנגונג ("הארמון השמיימי") נמצאות כרגע מחוץ לטווח הסכנה, השברים עלולים לשנות את מיקומם עם הזמן, ככל שכוח הכבידה של כדור הארץ והגרר האטמוספרי מושכים אותם קרוב יותר לכוכב הלכת שלנו. במקרה כזה, ייתכן שהתחנות ייאלצו לבצע תמרונים כדי לחמוק מהשברים, כפי שעשו כבר עשרות פעמים בעבר. עם זאת, ישנו "אפקט קסלר" (על שמו של מדען נאס"א דונלד קסלר) – תרחיש שבו צפיפות פסולת החלל במסלול סביב כדור הארץ הופכת כה גבוהה, עד שהתנגשות בין עצמים יוצרת תגובת שרשרת בלתי נשלטת של התנגשויות נוספות. תרחיש כזה עלול להפוך אזורים שלמים במסלול הנמוך סביב כדור הארץ למסוכנים ביותר, ולמנוע שימוש עתידי בלוויינים או שיגור חלליות.
