השם שניתן בישראל למבצע הצבאי באיראן, "שאגת הארי", מתכתב גם עם ההיסטוריה היהודית וגם עם ההיסטוריה הפרסית. בשתי התרבויות היה לאריות מקום של כבוד, ודגלים עם סמל האריה והשמש, המזוהים עם איראן שלפני המהפכה האסלאמית, מונפים בימים אלה בהפגנות של גולים איראנים ומתנגדי משטר האייתוללות.
בימינו לא תמצאו אריות בישראל או באיראן מחוץ לגני חיות, אבל בעבר הם היו חלק מהטבע המקומי בארץ ישראל ובפרס. בשני המקומות הם נכחדו בגלל צירוף נסיבות שקשור לאדם: ציד, צמצום שטחי המחיה ותחרות על הטרף. האריה שהיה מצוי באזור הוא האריה האסייתי, המתאפיין ברעמה קצרה יותר מהאריה האפריקני ופועל בלהקות קטנות יותר.
6 צפייה בגלריה
אריה אסייתי. רק מאות פרטים שרדו בטבע, בפארק הלאומי יער גיר במדינת גוג'ראט בהודו
(צילום: Lubos Chlubny / Shutterstock)
"בעוד יש כ-20 אלף אריות באפריקה, מהאריה האסייתי שרדו בטבע רק כמה מאות פרטים, בשמורה אחת בהודו", אומר הביוארכיאולוג פרופ' גיא בר-עוז מבית הספר לארכיאולוגיה ולתרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה. לדבריו, "השפה העברית נולדה והתפתחה במקום שבו הכירו אריות וראו מסביב לא מעט אריות. במחצבת נשר רמלה אפילו מצאו עצמות אריה מלפני 250 אלף שנה".
משבט יהודה ועד טרומפלדור
במקרא יש שלל שמות לאריה – לצד אַרְיֵה ואֲרִי, אפשר למצוא גם לָבִיא, לַיִשׁ, שַׁחַל, שַׁחַץ וגם כְּפִיר, שהוא גור אריות. בברכת יעקב לבנו יהודה בספר בראשית נאמר: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ". לא במקרה, סמלה של ירושלים – עיר הבירה של ישראל, שהייתה פעם בירת ממלכת יהודה – הוא אריה.
גורי אריות בגן החיות התנ"כי ב-2022
(צילום: משה זינגר)
בברכת משה בספר דברים, גם שבט דן מושווה לאריה: "דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן". בנבואת בלעם מופיע הפסוק שנתן למבצע הקודם באיראן את שמו: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (במדבר כ"ג, כ"ד). בנבואת עמוס נכתב "אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא" – פסוק שנתן השראה לשירו הידוע של אביהו מדינה, "יעקב התמים" ("אל תירא ישראל"). אריות מופיעים במספר סיפורים זכורים מהתנ"ך – בספר שופטים מתואר איך שמשון שיסע אריה בידיו, כדוגמה לכוחו הרב, ובספר דניאל מסופר איך גיבור הסיפור מושלך לגוב האריות, אך באורח נס האריות אינם טורפים אותו. לפי אחת המסורות, דניאל נקבר בשושן העתיקה (כיום שוש) באיראן.
עם השנים, אוכלוסיית האריות באזורנו הצטמצמה. "השכיחות של האריות הלכה וירדה עם הופעת החקלאות, שיצרה את הקונפליקט בין האדם לטבע", מנתח פרופ' בר-עוז, "אז התחילה תחרות עם הרועים, שלא רצו שאריה יטרוף להם את הצאן. אנחנו מבינים מהסיפורים שהיו אריות בעולם המקראי, וגם במחקר הארכיאולוגי מצאו עצמות של אריות. לפעמים מוצאים שן של אריה, שהיה לה כנראה תפקיד פולחני, ולפעמים קצת יותר מזה".
מתי האריות נכחדו לגמרי מארץ ישראל?
"מבחינה ארכיאוזואולוגית, העצם המאוחרת ביותר של אריות שהתגלתה בארץ היא מאתר צלבני במאה ה-12 לספירה. אריות נעשו נדירים, וזה מבטא את עוצמת הפעילות החקלאית, הפיתוח וההתיישבות של בני האדם, שגרמה לתחרות עם חיות הבר – והאריה נחשב באופן סמלי למלך חיות הבר. גם דובים, למשל, נהפכו לנדירים בשלב הזה. היו דיווחים היסטוריים שראו אריות באזורים מסוימים בגולן גם במאה ה-16. באנטוליה, בטורקיה, היו אריות עד המאה ה-19".
כבר מאות שנים שאין אריות בטבע הארץ-ישראלי, אבל הם המשיכו להיות נוכחים מאוד בתרבות המקומית, ולא רק בספר הילדים הידוע של תרצה אתר, "האריה שאהב תות". אריה היה ונותר סמל לגבורה, כפי שמתבטא בין השאר בפסל "האריה השואג" בבית הקברות כפר גלעדי – תל חי, שעלה לכותרות לאחרונה בהקשר של מבצע "שאגת הארי". המבצע באיראן החל בי"א באדר, יום תל חי – התאריך שבו התנהל הקרב בחצר תל חי באצבע הגליל, בין היהודים שישבו שם לפורעים ערבים. בקרב נפלו שמונה חלוצים, בהם יוסף טרומפלדור, ולזכרם הוצב פסל האריה השואג שנוצר בידי אברהם מלניקוב.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכינה את אזרחי ישראל "עם של אריות" בהצהרה מצולמת עם פרוץ המבצע, התייחס באותו יום גם לקרב הזכור: "יש סמליות רבה בכך שהיום י"א באדר – התאריך שבו לפני 106 שנים נפל גיבור האומה יוסף טרומפלדור בקרב תל חי. מורשתו וגבורתו מפעמות בנו. באנדרטה לזכרו באצבע הגליל, שם נפל עם שבעת חבריו, הוקם פסל 'האריה השואג'. פעמים רבות במהלך חיי ביקרתי שם. כשהסתכלתי על הפסל, כך תמיד ראיתי אותנו, את עם ישראל. בעזרת השם, שאגת הארי של חיילינו, של טייסינו ושל אזרחינו נשמעת עכשיו בעולם כולו".
6 צפייה בגלריה
פסל האריה השואג ב-1953
(צילום: בנו רותנברג. מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)
ראש הממשלה נתניהו מדבר על קרב תל חי והאריה השואג בתחילת המבצע
(צילום: לע"מ)
לדברי בר-עוז, האריה היה נוכח מאוד בתקופה המקראית גם בתרבויות מקבילות לזו שלנו, כמו אשור: "בארמונות בנינוה יש בין השאר סצנות שמתארות את המלך נלחם באריה. זה מזכיר את בני שבט המסאי באפריקה, שם באחד מטקסי החניכה המתבגרים היו יוצאים לצוד אריה, ומזכיר את הגלדיאטורים שנלחמו באריות בקולוסיאום ברומא".
לא רק היהודים ראו באריות סמל לאומץ לב ולעוצמה, אלא גם אחרים ששלטו בתקופות שונות בארץ. דוגמה אחת היא שער האריות בירושלים, שדרכו פרצו הצנחנים אל העיר העתיקה במלחמת ששת הימים, אף שיש הטוענים כי מדובר שם בתבליטים של ברדלסים שזוהו בטעות כאריות. לפי הידוע לנו, אריה היה סמלו של הסולטאן הממלוכּי בּייבּרס בן המאה ה-13 (גם במקרה הזה, יש הטוענים שמדובר למעשה בברדלס).
סמל שמבטא געגוע לימים אחרים
במרחב הפרסי, האריות שרדו עד לשנות ה-40 של המאה ה-20. "האריה האחרון באזור ניצוד בשנות ה-40 באיראן", אומר בר-עוז.
6 צפייה בגלריה
דגל האריה והשמש בהפגנת תמיכה בעם האיראני בניקוסיה, קפריסין
(צילום: Yiannis Kourtoglou / רויטרס)
בהפגנות נגד המשטר האיראני ברחבי העולם מונף שוב ושוב דגל האריה והשמש – דגל איראן מהימים שלפני המהפכה. סמל האריה והשמש היה מזוהה עם השאה. הוא נקשר לשושלות של שליטים בממלכה הפרסית, וחלו בו שינויים קלים במהלך השנים ועם התחלפות השליטים. בסמל המזוהה עם שושלת פהלווי – שושלת המלוכה האחרונה באיראן עד כה, ששלטה במדינה לפני מהפכת 1979 – נראה אריה האוחז בסיף (חרב מעוקלת) כשמאחוריו שמש זורחת.
"אריה מאז ומתמיד היה סמל לעוצמה, לאומץ ולמלכות. אריות נחקקו באיראן על קירות קברות המלכים ועל קירות חלק מהארמונות, כסמל לעוצמה, למלכות ולניצחון האור על החושך", אומרת חוקרת איראן, ד"ר תמר עילם גינדין. "אצלנו האריה הוא מלך החיות, ובפרסית הוא סולטאן החיות. בשאה-נאמה (ספר המלכים, אפוס פואטי פרסי מרכזי מראשית המאה ה-11 לספירה – ש"מ) של פירדוסי, 'שיר' (אריה) הוא אחד משמות התואר של הגיבורים הגדולים כמו רוסתם. עד היום מתארים לוחמים אמיצים, כולל המהפכנים ב-1979 והיום, כ"שיר-מרד" ו"שיר-זן" (איש אריה ואישה לביאה), או ביטויים נוספים עם המילה אריה, כולם בהקשרי כוח ואומץ".
6 צפייה בגלריה
תבליט עתיק של אריה טורף שור בחורבות פרספוליס
(צילום: בנו רותנברג. מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)
ייתכן שמקורו הקדום של הסמל הוא בדת הזורואסטרית העתיקה, שהייתה הדת הרשמית של האימפריה הפרסית לפני הכיבוש המוסלמי. בר-עוז קושר זאת גם לנורוז, ראש השנה וחג האביב הפרסי, המסמל את המעבר מהעונה הקרה לעונה החמה. "החורף מיוצג בתרבות הזורואסטרית בידי השור והירח, והקיץ מיוצג בידי האריה והשמש", הוא מעיר.
לדברי עילם גינדין, "האריה והשמש על דגל השאה מסמלים את העוצמה ואת האור, שהוא חשוב מאוד בדת הזורואסטרית, הדת של פרס הטרום-אסלאמית. למחאה שהחלה בדצמבר, ודעכה ברחובות אבל עדיין חיה במרפסות ובלבבות, האיראנים קוראים 'מהפכת האריה והשמש', על שם אותו סמל".
6 צפייה בגלריה
דגל עם סמל האריה והשמש בהפגנת תמיכה בעם האיראני במינכן, גרמניה
(צילום: Thilo Schmuelgen / רויטרס)
דגל איראן הנוכחי, שאומץ לאחר המהפכה האסלאמית, כולל במרכזו צורת חרב המוקפת בארבעה סהרונים, באופן שיוצר יחד את המילה "אללה". בשולי הפסים בדגל נוסף התַּכְּבִּיר, הביטוי "אַללָּהֻ אַכְּבַּר" (האל הוא הגדול ביותר), 22 פעמים – 11 בחלקו העליון של הדגל ו-11 בחלקו התחתון. המעבר לדגל הזה סימל את הפיכתה של איראן לתאוקרטיה אסלאמית שיעית. הגעגוע לסמל האריה והשמש הוא געגוע לאיראן אחרת, כזו שלא נשלטת בידי משטר פונדמנטליסטי קיצוני שמאיים ללא הרף על שכנותיו.
