על סיפון ספינת הדיג שלו, העוגנת בנמל היווני אירפטרה שבדרום-מערב האי כרתים, אלכסיס חרלמבקיס פוער את פיו של דג השייך למשפחת הנפוחיתיים (שמכונים "אבו נפחא"), שנלכד זה עתה, וחושף שתי שיניים גדולות בכל אחת מלסתותיו.
"אם אחד מהם ינשך אתכם, הוא פשוט יקטע לכם את האצבע", אמר הדייג בן ה-43 לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP. "הם הורסים את הים. הם לא משאירים אחריהם שום דבר". עדות לנזק נראית על סיפון סירה סמוכה: חתול ים, דניס מצוי ודג נוסף שנלכדו באותו היום מוטלים כשהם קרועים למחצה.
הדג שגרם את הנזק ומדאיג את הדייגים ביוון הוא הלגינון המוארך - ששמו מעיד על אורכו שעשוי להגיע למטר ויותר. הוא תועד בים התיכון לראשונה לפני שני עשורים. מאז, הוא התפשט לאזור המערבי שלו (מפרץ גיברלטר) ואף לים השחור. דג זה שייך למשפחת הנפוחיתיים (שמכונים "אבו נפחא") - יצורים שיכולים להתנפח במהירות בשעת סכנה וכך למנוע מטורפים לבלוע אותם. בנוסף, הלגינון מגן על עצמו בעזרת רעל שעלול להיות קטלני.
מול חופי האי כרתים, הגדול באיי יוון, דייגים מדווחים על ירידה בכמות השלל שלהם בשל איום הלגינון המוארך. "זהו דג אוכל-כול שניזון מכל דבר שבו הוא נתקל", אמר הדייג בן ה-65 יאניס גיאנקאקיס. "שום דבר לא באמת מאיים עליו, משום שאין לו טורפים טבעיים בקרב דגים אחרים".
מוקדם יותר השבוע ננשכה אישה יוונייה מבוגרת בידי הדג ונזקקה לתפרים. ב"טלגרף" פורסם כי היא נפגעה בעת ששחתה סמוך לחוף בעיירת הנופש וארקיזה (Varkiza), הסמוכה לאתונה.
הגיעו לים התיכון דרך תעלת סואץ
בכתבה של נינה סודין מזווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, דיברו מומחים על הדג המסוכן. הלגינון המוארך הוא מין לספסי, כלומר אחד מקבוצת היצורים הימיים (דגים, סרטנים, רכיכות ואצות) שהגיעו לים התיכון ב-150 השנה האחרונות - כשהיגרו מהים האדום דרך תעלת סואץ. ומכאן גם מגיע שמם: מינים אלו קרויים על שם המהנדס הצרפתי פרדיננד דה לספס, שהיה יזם התעלה. בעקבות המיזם האנושי הזה, נוצרו בים התיכון שתי חברות יצורים ימיים משמעותיות: החברה המקומית שהתגוררה שם עוד לפני פתיחת תעלת סואץ, והחברה הזרה שהגיעה עם הקמת התעלה ושמונה כבר מעל ל-100 מיני דגים, שכאמור, מכונים "פולשים" (בעלי חיים שבעקבות פעילות האדם הגיעו לאזור שמחוץ לתחום תפוצתם הטבעי, שרדו ואף שגשגו בו).
7 צפייה בגלריה
ביולוג ימי פותח את פיו של גינוך מוארך (Lagocephalus sceleratus), לפני איסוף דגימה לניתוח במרכז היווני לחקר ימי בכרתים
(צילום: Angelos Tzortzinis/AFP)
חוקר מאוניברסיטת תל-אביב אמר אז כי לאור מסוכנתו לדגים אחרים וגם בשל אורכו - הלגינון המוארך מוגדר כטורף-על בים התיכון. "נכון להיום, אין לנו עדויות לאף אחד שטורף את הפרטים הבוגרים שלו, ואת הצעירים הוא לעיתים טורף בעצמו", הוא הסביר.
ובאשר להעדפותיהם הקולינריות של הלגינונים: 97 אחוז מהפרטים שנמצאו בקיבותיהם היו של מינים פולשים; בעיקר חסרי חוליות, אך גם דגים, כמו חמת ים-סופי (Torquigener flavimaculosus) – חבר נוסף במשפחת הנפוחיתיים. ההסבר לתופעה הזאת לא התברר במחקר, אך החוקרים משערים שההיכרות המוקדמת של הלגינון עם דגים אלה – שנכחו בסביבתו הטבעית לפני שהגיע לים התיכון – הופכת אותם לארוחה בטוחה עבור הלגינון.
פולשים מהדרום
התפשטות הנפוחיתיים במימי יוון היא הדוגמה העדכנית ביותר לאופן שבו התחממות הימים משנה מערכות אקולוגיות ומערערת את הכלכלות התלויות בהן. מתוך קרוב ל-200 מיני הנפוחיתיים החיים במים החמים ברחבי העולם, שלושה מינים מצויים כיום במזרח הים התיכון.
מדענים תיעדו לראשונה את הדגים מהמין הזה ביוון ביוני 2005, סיפרה נוטה פריסטרקי מהמרכז המקומי לחקר הים (HCMR). לדבריה, הלגינון המוארך, שמקורו בים סוף ובאוקיינוסים ההודי והשקט, חדר לים התיכון דרך תעלת סואץ. כך עולה גם מנתוני אוניברסיטת קוט ד'אזור (Université Côte d’Azur), המתעדת מינים שאינם מקומיים בים התיכון. בתחילה תועד הדג באזור האי כרתים ובאיים הדודקאנסיים, אך מאז התפשט גם לאזורים נוספים, אמרה פריסטרקי.
מלבד הרעלן העוצמתי שהופך את אכילתו למסוכנת ואף קטלנית, לדגי משפחת הנפוחיתיים (Tetraodontidae) יש פה דמוי מקור, חזק מספיק כדי לנשוך ולחדור דרך עץ ומתכת. הם לא רק מכלים את שלל הדיג היומי של הדייגים, אלא גם מותירים את רשתותיהם קרועות לגזרים.
"אלמלא זו הייתה הסירה שלי, כבר מזמן הייתי עוזב את המקצוע", אמר חרלמבקיס. "המצב חמור... אי אפשר להתפרנס כך", הוא אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP. חרלמבקיס סיפר כי לאחר חמישה ימים בים, הרשתות שלו הופכות לבלתי שמישות וקשה מאוד לתקן אותן. "לקח לי יומיים לתקן את הרשתות האלה. הוצאתי אותן הבוקר מהים, וכבר נוספו עוד 20 חורים", הוא אמר.
לדברי פריסטרקי, ביולוגית ימית ב-HCMR, הדגים הפולשים הניזונים מדגים, סרטנים ודיונונים, גורמים לכל סירת דיג לנזק ולאובדן הכנסות בהיקף של כ-8,500 אירו בשנה.
הטורף הימי מכיל גם את הרעלן טטרודוטוקסין (Tetrodotoxin), "רעלן מסוכן ביותר אם הוא נבלע", הזהירה תקלה אנסטסיו, ביולוגית ימית ב-HCMR. "הוא גורם לכשל לבבי ומשבית את פעילות הריאות", הוסיפה החוקרת.
"המצב מחמיר משנה לשנה"
"חיוני לצמצם את אוכלוסיית הדגים האלה," אמרה פריסטרקי. אלא שלדברי הדייגים, קל יותר לומר זאת מאשר לבצע. "העבודה נעשית קשה יותר משנה לשנה", אמר הדייג קוסטיס זבלקקיס, בן 53.
"המדינה לא עושה מספיק כדי לסייע לנו להתמודד עם הדגים האלה. (...) אפשר לשלוט בגודל האוכלוסייה שלהם אם יינתן לנו המנגנון המתאים כדי לצוד אותם", הוסיף הדייג היווני.
ארגון ה-WWF (הקרן העולמית לשימור חיות הבר) פרסם באפריל מדריך לצריכת פירות ים ודגים באופן אחראי, הכולל יותר ממאה מינים הנמכרים בשוק היווני. בין המינים מופיעים גם 13 מינים פולשים שלא נכללו במהדורה הקודמת של המדריך, שפורסמה בשנת 2015.
בין המצטרפים החדשים נמצאים השרימפ האטלנטי (Penaeus aztecus) והסרטן הכחול (Callinectes sapidus) בצפון הים האגאי, וכן דג הזהרון (Pterois miles) במים הדרומיים יותר. הדייגים דורשים מהמדינה לסבסד את ציד הדגים ממשפחת הנפוחיתיים - תוכנית שכבר פועלת בקפריסין השכנה
"המדינה צריכה לתת לנו תמריץ לאסוף וללכוד אותם," אמר באביס דוריאקיס, דייג בן 25. "לקחתי את סירת הדיג של אבי, אבל לא אוכל להמשיך בלי סיוע", הוא אמר. סגן שר החקלאות היווני לשעבר, כריסטוס קלס, אמר בפברואר בפרלמנט כי הרשויות בוחנות תוכנית סיוע לדייגים.
להפוך את הפסולת למשאב
בינתיים, מדענים מנסים למצוא דרך לנטרל את הרעלן הקטלני של הדג – שעלול לגרום לשיתוק, לכשל נשימתי ואף למוות – כדי שניתן יהיה להפוך אותו למוצר בעל ערך מסחרי.
7 צפייה בגלריה
המבנה הכימי של הטטרודוטוקסין, רעלן המצוי בבשרו של דג גינון מוארך
(צילום: Angelos Tzortzinis/AFP)
"כיום הדגים האלה מוגדרים כפסולת בדרגה 1", הסביר הכימאי מנוליס מנדלאקיס ממכון המחקר ELKETHE, "סיווג המקביל לפסולת תעשייתית בעלת פוטנציאל מסוכן". לדבריו, בהתאם לתקנות האיחוד האירופי, הדרך המקובלת לטיפול בפסולת מסוג זה היא שריפה במתקן ייעודי. "אנחנו מנסים למצוא חלופות שידרשו פחות אנרגיה", אמר מנדלאקיס. לדבריו, שימושים אפשריים בדגים לאחר הטיפול כוללים הפיכתם לדשן או למזון לדגים.
