סופו של טלסקופ חלל
טלסקופ החלל האמריקני סוויפט (Swift) התרסק השבוע לכדור הארץ אחרי 22 שנים בחלל, וכמה חודשים אחרי שהמשימה להצלתו נכשלה. הטלסקופ נכנס לאטמוספרה ביום רביעי בשעות הצהריים שעון ישראל מעל סומטרה שבאינדונזיה, ולפי שעה לא התקבלו דיווחים על פגיעת חלקים שלו. בסוכנות החלל של ארצות הברית, נאס”א, העריכו מראש שרוב חלקי הטלסקופ יישרפו בחיכוך עם האטמוספרה, ויש רק סיכוי קלוש שחלקים שלו יגיעו לפני כדור הארץ.
טלסקופ החלל האמריקני שוגר ב-2004 לחקור התפרצויות של קרני גמא, והיה אמור לפעול כשנתיים, אך החזיק מעמד הרבה מעבר לכך. עם זאת, בשל כוחות הגרר של האטמוספרה, שגברו בשנים האחרונות עקב הפעילות הרבה של השמש, ובהעדר מערכת הנעה משלו, הוא איבד גובה עם השנים. הוא הוצב במקור בגובה של כ-600 קילומטרים, אבל ירד בהדרגה לפחות מ-300 קילומטרים.
סרטון קצר של נאס"א על משימת הארכת החיים של טלסקופ החלל סוויפט, משימה שנכשלה
(צילום: NASA)
כדי למנוע את שריפתו באטמוספרה, החליטו בנאס”א בשנה שעברה לנסות להציל אותו. הם הטילו את המשימה על חברת קטליסט (Katalyst), חסרת הניסיון המעשי בחלל, שפיתחה חללית חילוץ בזמן שיא, כתשעה חודשים בלבד, ובעלות נמוכה מאוד – 30 מיליון דולר. החללית לינק (Link) שוגרה ב-3 ביולי השנה והייתה אמורה להיצמד לטלסקופ בעזרת זרועות מיוחדות, ולדחוף אותו למסלול גבוה יותר. אבל שבועות אחדים אחרי השיגור החלה החללית להסתחרר סביב עצמה עקב תקלה, ואחרי כמה שבועות של ניסיונות לתקנה מרחוק ולהציל את המשימה הודיעו נאס”א וקטליסט על כשלונה.
חללית ההצלה לא יכלה לחבור לטלסקופ, והוא המשיך לאבד גובה במהירות גוברת והולכת. מפעיליו כיבו אותו ב-20 באוקטובר, והשבוע כאמור הוא נשרף בכניסה לאטמוספרה. ב-22 שנות פעילותו אסף הטלסקופ מידע על יותר מ-2,000 התפרצויות קרני גמא, חקר כ-1,400 סופרנובות, ותיעד תופעות רבות נוספות כמו קריעת כוכבים בכבידה של חורים שחורים. הממצאים שנאספו באמצעותו היו בסיס ליותר מ-7,000 מאמרים מדעיים.
“טלסקופ סוויפט מילא תפקיד מפתח בהבנתנו את היקום המשתנה, והיה חלק מהמהפכה באסטרופיזיקה שהראתה עד כמה תצפיות בתגובה מהירה חיוניות לקהילה כולה”, אמר מנהל תחום האסטרופיזיקה בנאס”א, שון דומגל-גולדמן (Domagal-Goldman). “[…] סוויפט מותיר לנו מאגר יוצא דופן של תצפיות באורכי גל רבים, שיהיו מקור לתגליות חדשות במשך עשרות שנים”.
להציל את האבל
סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס”א, הזמינה חברות מסחריות להגיש הצעות לתוכניות להארכת פעילותו של טלסקופ החלל הוותיק האבל (Hubble).
הטלסקופ שוגר ב-1990 באמצעות מעבורת חלל, ובהמשך פקדו אותו אסטרונאוטים בחמש משימות של מעבורות חלל לתיקון ולשדרוג של מערכותיו, האחרונה הייתה ב-2009. מסלולו המקורי של הטלסקופ היה בערך בגובה 540 קילומטרים, אבל כוחות הגרר באטמוספרה מעטים אותו בהדרגה וגורמים להנמכת מסלולו, עד שבימים אלה הוא מקיף את כדור הארץ בגובה כ-470 קילומטרים. לטלסקופ אין מערכת הנעה משלו או יכולת לתקן את מסלולו, ואם לא ייעשה דבר הוא צפוי להמשיך להנמיך בהדרגה ולהישרף בכניסה לאטמוספרה ב-2034 ואולי אפילו קודם, כפי שקרה לטלסקופ סוויפט.
טלסקופ החלל האבל
(צילום: NASA, AP)
הפנייה של נאס”א פתוחה עד סוף נובמבר, והחברות מוזמנות להציע מתווים למשימת חלל שתעלה את הטלסקופ למסלול גבוה יותר ותאפשר את המשך פעילותו, לצד משימות לשדרוג הטלסקופ ושיפור יכולותיו, וכן רעיונות למשימות שיבטיחו כניסה מבוקרת ונשלטת שלו לאטמוספרה בסוף חייו, כדי למזער את הסיכון לפגיעה שלו בבני אדם או ברכוש.
“להאבל יש עוד הרבה מדע חשוב לעשות, ואנו צריכים לבחון כל אפשרות סבירה להמשיך את פעילותו כל עוד זה אפשרי”, אמר ראש נאס”א, ג’ארד אייזקמן (Isaacman). “אם יש דרכים חדשניות להאריך בעלות סבירה את חייו של טלסקופ שכבר נמצא במסלול, עלינו לבחון אותן במסגרת המחויבות שלנו למשלמי המיסים האמריקנים ולקהילה המדעית. הארכת חייו של האבל פירושה עוד תגליות, עוד מדע, ועוד הזדמנויות להרחיב את הידע שלנו על היקום”. ואכן מדובר בכמות משמעותית של ידע. מעבר לתמונות המרהיבות שהטלסקופ סיפק – וממשיך לספק – בנאס”א מעריכים כי נתוני הטלסקופ סיפקו בסיס לפחות ל-23,000 מאמרים מדעיים במשך השנים.
הרעיון של משימות שירות מסחריות לטלסקופ החלל אינו חדש, ועלה כמה פעמים מאז משימת השירות האחרונה. ב-2022 היה זה אייזקמן עצמו – אז מיליארדר ואסטרונאוט פרטי – שהציע לנאס”א לבצע משימת טיפול לטלסקופ בחללית של ספייס אקס. הסוכנות דחתה את ההצעה מחשש שייגרם נזק לטלסקופ פעיל ומתפקד. כעת, עם אייזקמן בראש הסוכנות, השעון של האבל מתחיל לתקתק מהר יותר. משימה לדחיפת הטלסקופ תהיה אתגר הנדסי לא פשוט כשמדובר בטלסקופ בגודל של אוטובוס ובמסה של כ-11 טונות, שלא תוכנן מראש לחבירה לחללית אחרת. בנאס”א מתכננים להוציא אותה לפועל ב-2032, לפני שהטלסקופ יתקרב לנקודת האל חזור, ובלוחות הזמנים של היום, 6-5 שנים אינן זמן רב לתכנון ולביצוע של משימת חלל מורכבת.
האם מאדים עדיין פעיל געשית?
כוכב הלכת מאדים נחשב לרוב “מת” מבחינה גיאולוגית, אבל ממצאים חדשים מרמזים כי ייתכן שמתחת לפני השטח הוא עדיין פעיל געשית. מדידות של הלוויין האירופי TGO, שמקיף את מאדים כבר עשר שנות ארץ וחוקר את הרכב האטמוספרה שלו, גילו ריכוז של מימן כלורי (HCl) מעל הר הגעש הגדול אלבה (Alba Mons). בכדור הארץ זהו אחד הגזים שנפלטים ממגמה דרך סדקים געשיים או לועות של הרי געש פעילים.
רמות המימן הכלורי באטמוספרה של כוכב הלכת השכן בדרך כלל עולות בזמן החורף המאדימי, וצונחות בקיץ. אבל החוקרים הבחינו בעלייה דווקא בקיץ באזורים שמעל הר הגעש, מה שמרמז לדבריהם על אפשרות שהוא עדיין פעיל. החוקרים מעריכים כי קרח בתוך הר הגעש חוסם באופן רגיל את שחרור הגז, אבל בקיץ הוא מתנדף עם עליית הטמפרטורה ומאפשר את פליטת הגז לאטמוספרה. במאמר שפורסם השבוע הם מציינים כי פליטת הגז עשויה להיות ראיה לכך שמאדים עדיין פעיל געשית, ואינו מת אלא רק רדום.
“הממצאים שלנו מרמזים כי מאדים שימר עד לאחרונה מספיק חום פנימי כדי לקיים פעילות געשית, וייתכן שהוא עדיין פעיל”, אמר דניאל מגה (Mège) מהמרכז לחקר החלל באקדמיה למדעים של פולין, אחד ממובילי המחקר. “לוויין TGO מצא את ‘האקדח המעשן’ שמעיד על כך”.
החוקרים לא מצאו ראיות להתפרצות בת-זמננו של הרי געש במאדים, ומדובר רק בראיות עקיפות לאפשרות של פעילות כזו, אך היא מצטרפת ליותר ויותר ראיות מהשנים האחרונות שמרמזות כי מאדים פעיל גיאולוגית יותר ממה שחשבנו, בהן מדידות של רעידות אדמה בכוכב הלכת.
סטודנטים ישראלים בדרך לחלל
כ-400 סטודנטים, אנשי אקדמיה ונציגי תעשייה השתתפו בתחילת השבוע בהשקת שנת הפעילות השלישית של SpaceCampusIL, התוכנית שמובילה חברת “משימת רקיע” לקידום השילוב של סטודנטים בתעשיות העוסקות בתחום החלל בישראל. האירוע במוזיאון תל אביב כלל יריד גדול שבו הציגו 28 חברות – מגופים גדולים כמו התעשייה האווירית ואלביט ועד חברות הזנק קטנות – את פעילותן בתחום החלל ואת ההזדמנויות לסטודנטים להשתלב בהן.
“ספייס קמפוס היא קהילת סטודנטים שצמחה מהשטח, מהרצון והצורך של סטודנטים להשתלב בתעשייה”, אמרה למכון דוידסון הדר ורניק-שלו, מנכ”לית משימת רקיע. “המטרה שלה היא לפתח את דור העתיד של תעשיית החלל, גם במוסדות האקדמיים וגם בתעשייה עצמה, בישראל ובעולם. אנו מנגישים לסטודנטים מידע על תעשיות החלל, מביאים נציגים של התעשייה לאוניברסיטאות, מוציאים סטודנטים לסיורים בתעשייה, ועוד. החודש למשל תהיה נציגות ישראלית נרחבת בכינוס האירופי לטכנולוגיות חלל בברמן שבגרמניה, וצירפנו לביתן הישראלי חמישה סטודנטים שקיבלו מאיתנו מלגה להשתתף באירוע. בנוסף אנו מפעילים תוכנית מנטורים שבמסגרתה בכירים בתעשייה חונכים סטודנטים שנבחרו בקפידה”.
במסגרת הפעילות סייעה רקיע להקים תאי חלל או מועדוני חלל לסטודנטים ב-15 אוניברסיטאות ומכללות בישראל, וכ-3,000 סטודנטים משתתפים בהם. מתוכם 37 אחוז נשים, נתון שרקיע שואפת להגדיל, סיפרה יובל מלול, מרכזת קהילות הסטודנטים ברקיע. היא הוסיפה כי הפעילות פתוחה לא רק לסטודנטים למדעים והנדסה, אלא גם למי שבאים ממגוון תחומים אחרים, ממשפטים ומנהל עסקים ועד אמנות. “קהילת Space Campus משלבת סטודנטים וסטודנטיות מכל תחומי הלימוד, מתוך התפיסה שחלל הוא לכולם, ושהסטודנטים והסטודנטיות של היום הם דור העתיד שיוביל ויעצב את תעשיית החלל של מחר”, ציינה מלול.
“המטרה שלנו היא לייצר גשר בין הסטודנטים לתעשייה”, סיכמה ורניק-שלו, “וקיבלנו על האירוע ביום ראשון משוב טוב מאוד גם מהחברות וגם מסטודנטים, בזכות החיבורים שאירועים כאלה יוצרים”.
בדרך לירח עוברים בפנמה
עמותת SpaceIL ששיגרה את החללית הישראלית “בראשית” לירח ב-2019 מרחיבה את הפעילות החינוכית שלה, ותפעיל מהשנה את תוכנית SpaceUP גם בבתי ספר בפנמה. התוכנית, המיועדת לתלמידי תיכון וחטיבות ביניים, עוסקת בלימוד נושאי חלל ומאפשר לתלמידים גם לנתח נתונים אמיתיים מהמשימה לירח. היא הושקה לפני שלוש שנים ב-16 כיתות, והשנה כבר התרחבה ל-36 כיתות בישראל, כשליש מהן במגזר הערבי.
“התוכנית בפנמה תפעל בשפה האנגלית, במסגרת הרצון של הרשויות שם לחשוף את התלמידים שלהן לפעילות הבינלאומית. אנו נכשיר את המורים מרחוק, כמו שאנו עושים בפעילות בארץ, ונספק להם תמיכה במשך הפעלת התוכנית”, הסבירה המנהלת הפדגוגית של SpaceIL, שרון משאל, לאתר מכון דוידסון. “נתחיל כנראה עם שתי קבוצות בפנמה, ואנו מקווים להרחיב את הפעילות שם”.
שיתוף הפעולה עם פנמה מתבצע באמצעות חברת Shakn Minds, שהקימה מליסה בן טולילה, מתנדבת ותיקה בפעילות החינוכית של SpaceIL. היא תוביל עם שותפתה, שלומית צדיקריו, את הפעלת התוכנית שם בשנה הקרובה. “במקביל אנו מנהלים מגעים להפעלת התוכנית במקומות נוספים, וכרגע במגעים מתקדמים עם אזרבייג’ן להפעיל אותה שם במסגרת שיתוף הפעולה בין סוכנות החלל הישראלית לסוכנות החלל שלה”, הוסיפה משאל.
עמותת SpaceIL שיגרה ב-2019 את החללית הישראלית “בראשית” אל הירח. היא היתה אמורה להיות החללית הראשונה שנוחתת שם שאינה של סוכנות חלל לאומית, והגיעה קרוב לכך, אך התרסקה בשלב הסופי של הנחיתה. לאחר מכן החלה העמותה לקדם את משימת בראשית 2, שכללה שתי נחתות ירח ולוויין שימשיך לחוג סביבו, אך התוכנית נקלעה לקשיים כלכליים עקב פרישה של תורמים, ובסופו של דבר הוקפאה בקיץ 2025. העמותה קיימה פעילות חינוכית סביב משימות החלל לכל אורך פעילותה, ולפי שעה ממשיכה לפעול כעמותה חינוכית בלבד.
האפוד הישראלי במוזיאון היוקרתי
אפוד המגן שפיתחה החברה הישראלית-אמריקאית סטמראד (StemRad) להגנה על אסטרונאוטים בחלל מפני סערות שמש, מוצג מעתה בתצוגת קבע של מוזיאון התעופה והחלל של מכון סמית’סוניאן בוושינגטון – אחד המוזיאונים החשובים בעולם לנושאים אלה. מדובר באפוד ששוגר לתחנת החלל הבינלאומית בסיוע סוכנות החלל הישראלית וחברת לוקהיד מרטין, והיה בה מ-2019 עד 2022. בתחנת החלל אין חשיפה רבה לקרינה בזכות ההגנה הטבעית שמספק השדה המגנטי של כדור הארץ, אבל במהלך הניסויים לבשו אותו חמישה אנשי צוות, כדי להתנסות בנוחות הלבישה והתפקוד עם האפוד, ולהפיק לקחים לקראת שימוש עתידי בו במשימות לעומק החלל, לירח ואפילו למאדים. בסך הכל ניסו אותו ארבע אסטרונאוטיות של נאס”א, והאסטרונאוט הפרטי הישראלי איתן סטיבה, שהיה בתחנת החלל ב-2022 במסגרת משימת רקיע.
גרסה נוספת של האפוד שוגרה ב-2022 במשימה הלא מאוישת ארטמיס 1, שבחנה את חללית אוריון בטיסתה הראשונה סביב הירח. במסגרת ניסוי מבוקר שבוצע עם סוכנות החלל הישראלית, סוכנות החלל הגרמנית, נאס”א ולוקהיד מרטין, נשלחו בחללית שתי בובות דמויות אדם שבתוכן ועליהן הותקנו חיישני קרינה רבים. סיכום הניסוי, שפורסם לאחרונה במאמר מדעי, העלה כי האפוד הפחית מאוד את רמות הקרינה, ובמקרה של סערת שמש חזקה הוא יכול לספק הגנה של 60 אחוז ויותר לאסטרונאוטים שילבשו אותו.
האפוד “אסטרוראד” שולב בתצוגת “בבית בחלל” במוזיאון, “והוא יעזור לספר שני סיפורים”, אמרה אוצרת התצוגה, ג’ניפר לבסור (Levasseur). “הוא מציג את המאמצים להגן על אסטרונאוטים מחשיפה מוגברת לקרינה במהלך משימות חלל ארוכות, וזו גם דוגמה לאיך טכנולוגיות שנבחנו בתחנת החלל הבינלאומית יספקו מידע לחקר עתידי של החלל העמוק”.
“הצגת האפוד שלנו במוזיאון הסמית’סוניאן היא כבוד עצום, ואבן דרך חשובה עבור הצוות שלנו”, אמר ד”ר אורן מילשטיין, מנכ”ל סטמראד ומייסד-שותף של החברה לאתר מכון דוידסון. “זה מצטרף לתצוגות אחרות של האפודים שלנו בישראל ובעולם. אני גאה במיוחד שהאפוד נושא בגאון את דגל ישראל ומוקיר תודה עצומה לכל אלה ששיתפו איתנו פעולה כדי להגיע למעמד הזה, לרבות התמיכה המרכזית של סוכנות החלל הישראלית”.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
