אומרים לנו כל הזמן שצריך לאכול בריא, ואפילו לכמה עשרות שנים הצליחו לשכנע אותנו להתרחק מהשומן, במיוחד מבשר בקר. אחר כך הגיע ניסיון ההפיכה הטבעוני שלדעתי כשל כישלון חרוץ - ועל זה נאמר בקול רם: הללויה. עכשיו מתברר שבאמת עדיף, אם כבר, כן לאכול בשר בקר, אפילו אם זה רק לפעמים.
אי אפשר להגיד שאני לא חובב מאפים, מקצועי אפילו. אני באמת מנסה רק לטעום וברוב הפעמים אני נשבר, אבל אם יש מאכל אחד שאני לא יכול לוותר עליו – זה קבב לעניין. עדיין לא מצאתי, ואני ממש לא מנסה לחפש לעצמי, תחליף מצפוני לבשר בקר. הקבב תמיד יהיה אצלי בעדיפות ראשונה.
אבל באמת רק לפעמים אני מרשה לעצמי לקפוץ מעל הפופיק של הארנק שלי. אני לא יכול לעבור יותר משבוע בלי בשר בקר. יש מצבים, אפשר להגיד, שכשאני מרגיש קצת חלש בלי סיבה, שומן מהחי עושה לי את זה ומאושש אותי די מהר. לפעמים אני חושב שמגיע לעצמי.
על הכביש לכיוון השכונות של רעננה צפון, יש מצד שמאל מסעדה ליד סופרמרקט. פתאום באמצע אזור מגורים, על כביש כמעט בין-עירוני, המונית כאילו עצרה את עצמה ואליה הצטרפה החולשה שלי לקבב. נכנסתי ל"עידו בשרים" עם מטרה אחת: לאכול קבב בפיתה. פשוט ניגשתי ישר לקופה ואמרתי: "קבב בפיתה בבקשה", ככה פשוט.
דקה אחרי ההזמנה הניחו על האש שיפוד קבב מדושן ושמן, טיפה יותר מהרגיל. אני לא הבעתי שום התנגדות, אפילו התלהבתי עם חיוך פנימי, מציץ כל רגע לכיוון האש ועליה הקבב - רק שלי. אחרי שתי דקות להבה קלילה התחילה ללחך את הבשר. הבחור שלקח ממני את ההזמנה בדיוק זז למטבח מאחורי המנגל, אז קראתי לו בשם המקום - ואז התברר לי שזה אפילו עידו בעצמו. הוא ניגש, הרחיק לרגע את הקבב מהאש והסתכל לכיווני. הוא חשב לרגע שאני דואג מדי, אבל אני בכלל לא דאגתי באותו רגע.
ועכשיו לחלק החינוכי: קבב אמור להדליק להבה מתחתיו. השומן אמור להיות לפחות טיפה "יותר מדי" בתוך הקבב, ואז הוא נוזל אל הגחלים ומדליק להבה קטנטונת. בגלל זה קראתי לבחור להגיע אל מול הלהבות הקלילות ולא לדאוג. בסיכומו של דבר, אני כבר הייתי מרוצה מכמות השומן שאני הולך לאכול.
הקבב כבר היה מוכן והייתי בטוח שאקבל את הפיתה ויאללה הלאה, אבל לא - וזה לטובה. הבחור השני מאחורי הדלפק לקח עליי פיקוד ומשך אותי לכיוון הסלטים. הוא לקח פיתה טרייה ואליה הכניס את הסלטים לבחירתי, עוד לפני הקבב עצמו: סלט כרוב כמובן, קצת חריף כמובן (הייתי רעב באמת), קצת חצילים מטוגנים בקוביות וגם בצל מטוגן.
הקבב החם מאוד הוכנס לפיתה, ועל המגש הניחו לי יותר מדי צ׳יפס בקערה לא קטנה, ליד עוד קופסאות קטנות עם מלפפונים חמוצים וטחינה. תוך כמה נגיסות ירדתי על הפיתה כאילו היא לא הייתה, תוך כדי נשנוש של צ'יפס.
עוד אוכל רחוב:
לעידו יש כאן קבב טרי ומעולה – גדול ומתובל כמו שצריך, אפילו לא מלוח בטעות. הבשר עצמו פשוט נמס בפה עם כל נגיסה. אז נכון שזה לא הקבב הכי זול, אבל בשביל 45 שקל קיבלתי מנה מעולה עם סלטים מצוינים ותוספות, אפילו שלא צריך להוסיף על המושלם הקיים. כל זה הגיע יחד עם שירות מעולה ומהיר והקפדה יתרה על כל הפרטים.
