אחרי שעבד במשך 20 שנה בכמה מסעדות נחשבות בארץ (כפות תמרים, אורנה ואלה), לשף גיל רייזר היה חלום - לפתוח מסעדה משלו. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד, וההבנה שאין סיכוי שיצליח לפתוח מסעדה בישראל בסוף חלחלה אליו. לפני שש שנים עזב את ביתו בגלבוע ונסע עם אשתו ושני הכלבים לקוסטה ריקה.
והנה עכשיו החלום מתגשם דווקא שם. רייזר (49) וחברו הטוב רועי סיסו, שחי בקוסטה ריקה כבר 20 שנה ומחזיק שם בשתי מסעדות, פתחו יחד את מסעדת יפו. דווקא בימים כאלה, בתקופה שבה האנטישמיות בעולם בשיא, הם החליטו שהם מביאים את יפו לקצה השני של העולם, ואם לא די בזה - אז גם השלט של המסעדה כתוב בעברית.
"לא הייתה לנו בכלל התלבטות איך לקרוא למסעדה. לא רק שקראנו למסעדה יפו, גם בחרנו לכתוב יפו בעברית וגם באנגלית, וזה בגלל שאנחנו גאים במי שאנחנו וגאים שאנחנו ישראלים", מסביר רייזר. "במסעדה שלנו יש שני חוקים: לא מדברים על פוליטיקה ולא מדברים על דת. מי שכנס לכאן ומדבר על המצב בישראל או מנסה לפתח שיחה שלילית על ישראל, אנחנו אומרים לו שלכאן באים בשביל לאכול. לפני שבוע מישהו שאל אותי 'מה אתה חושב על מה שאתם עושים בעזה?' ועניתי שזה תוצר לוואי של מה שקרה בשבעה באוקטובר, ושכאן מדברים על דגים ולא על פוליטיקה".
ובאמת איך הדגים?
"הרעיון היה להביא את יפו לקוסטה ריקה עם דגש על דגה טרייה. כמו המסעדות ביפו על המזח. אנחנו עובדים עם דייג שמביא למסעדה כל יום דגים טריים. יש פה טונה מהממת וסי בס מטריף. זה חלומו של כל שף - להתקשר בבוקר לדייג ולשאול מה יש היום".
וכמה עולה מנה של דג? אצלנו המחירים משתוללים.
"מנה עיקרית של דג במשקל 220 גרם עולה בערך 80 שקל, וזה מגיע עם תוספת של מג'דרה או צ'יפס וסלט. המנות שלנו גדולות".
וכמה עולה לפתוח שם מסעדה?
"המקום שלנו קטן, יש בו 40 מקומות ישיבה, וזה עלה משהו כמו 15 אלף דולר. אבל זה תלוי גם בציוד שרוצים להביא לשם. מקסימום זה יכול להגיע ל-20 אלף דולר. גם השכירות משתנה ממקום למקום, על מסעדה שקרובה לחוף משלמים 2,000 דולר ועל מסעדה בהרים משלמים 800-500 דולר בחודש. הכול פה עולה חצי מישראל, ולפתוח פה מסעדה זה משהו ישים ומעשי. היה לי חלום לפתוח מסעדה בישראל אבל אני כבר יותר מ-20 שנה בעולם הזה ואני רואה כמה זה קשה לעשות את זה בישראל. לא בטוח שהייתי שורד את זה".
אפשר להתפרנס שם ממסעדה?
"כן בהחלט. אנחנו לא נהיה עשירים, אבל בהחלט אפשר לחיות בכבוד. זה לא שהכול נוצץ, המסעדות פה עונתיות, למשל באוקטובר ובנובמבר אין בכלל תיירים וכולם לוקחים חופש חודשיים".
מה אתה שומע מקולגות בארץ?
"שהמצב לא טוב. הבנתי שכל יום נסגרת מסעדה בארץ והלקוחות במצב רוח ירוד ולא רוצים לצאת מהבית, מפחדים להוציא כסף. אני עוקב אחרי זה הרבה. אנשים משקיעים את החיים שלהם ואת הכסף שלהם, ופתאום בוקר אחד סוגרים את העסק. אני לא מעודד ירידה מהארץ, אני אוהב את ישראל ואני גאה להיות ישראלי, אבל כאן החיים קלים יותר".
איך המקומיים מקבלים אתכם?
"המקומיים אוהבי ישראל, אף אחד לא קרא להחרים אותנו או משהו כזה. אנחנו מתרכזים באוכל טוב ובשירות טוב. אנחנו נמצאים בדרום בעיירה שנקראת אוביטה, יש כאן תיירים מכל העולם, הרוב אירופאים, אמריקנים וקנדים. יש פה גם מוסלמים בחופשה שכנסים למסעדה, יושבים ואוכלים. לא אמרו לנו שום דבר ולא חווינו אנטישמיות".