משהו קורה בתל אביב, ושוב זה קשור לאוכל. תור אינסופי משתרך ברחובות פלורנטין, ואנשים עומדים בסבלנות מפתיעה – לא להופעה, לא להשקה, אלא בשביל קערת ראמן. אז האם ההייפ סביב קוקו נקו מוצדק, או שמדובר בעוד טרנד תל-אביבי חולף?
הראמן של קוקו נקו
(צילום ועריכה: ספיר גורדו)
אם פעם הראמן היה שמור למסעדות אסייתיות נישתיות, הרי שבשנים האחרונות הוא הפך להיות אחד המאכלים המדוברים ביותר בארץ, ויותר ויותר ראמניות נפתחות בתל אביב (וגם מחוצה לה). נראה שהישראלים מאוהבים במנה היפנית הזו – קערה אחת שמכילה הכול: חלבון, פחמימה, ירקות ומרק עשיר.
מה אוכלים שם?
קוקו נקו היא אחת מאותן ראמניות. היא נפתחה לפני חודש וחצי, ובתוך רגע כבר השתרך תור מחוץ לדלת. המקום התחיל עם צוות מינימלי ו-20 מקומות ישיבה, והיום כבר מונה 38 מקומות ועדיין מתמודד עם ביקוש מטורף.
המקום מבוסס על ראמן בר יפני – שולחנות צפופים, דלפקים שמאפשרים חוויית אכילה אישית יותר, ואווירה של ראמנייה מסורתית. אם בחרתם לשבת בפנים, הצוות יקבל את פניכם בברכת "אירהשימאסה" שהיא ברכת קבלת פנים נהוגה ביפן.
התפריט בקוקו נקו מצומצם וממוקד – שלושה סוגי ראמן, שלושה סוגי גיוזה, שתי מנות פתיחה, מנת אטריות אחת ושלושה סוגי פנקייק יפני לקינוח. המחירים של הראמן דומים לאלו של רוב הראמניות בעיר – משמע הוא לא זול במיוחד: בין 68 ל-74 שקל לראמן. מצד אחד, מדובר בהקפדה על איכות – הגיוזות מיוצרות בעבודת יד והפנקייקים מוקצפים במקום. מצד שני, המחירים לא תמיד נגישים לכל כיס, והתפריט המצומצם עשוי להרגיש מגביל למי שמחפש יותר מגוון.
איך הטעם?
הראמן הצמחוני (68 שקל) והראמן עוף (72 שקל) הן מנות איכותיות, כל חומר גלם טופל כמו שצריך – וזה מורגש. המנה טעימה ומשביעה להפליא – לא מדובר בטעמים מפתיעים שמפילים אתכם מכיסא העץ, אלא בקערה פשוטה ומדויקת.
הגיוזה עוף (34 שקל) הוא הפתעה של ממש. היא עשויה בעבודת יד, טרייה וחמה, עם תחרה יפה וקריספית שמקשטת אותה, והיא בהחלט טעימה. סלט צ'וקה (36 שקל) מרענן את הכבדות של הראמן ומביא איזון מצוין למנה, אבל מי שגנב בסוף את ההצגה הוא הפנקייק. הצוות המליץ על פנקייק מאצ'ה (52 שקל) והתברר ששווה לעמוד בתור רק בשבילו. צריך להזמין אותו בתחילת הארוחה, כי מכינים אותו במקום בסבב שמתקיים כל 15 דקות, והוא אוורירי ומוגש חמים.
שווה את הבאזז?
התור, כאמור, ארוך מהרגע שהמקום נפתח. ראמן היא מנה אהובה, אבל פה הפופולריות ממש יוצאת דופן. סיבה אחת היא הטעם, סיבה שנייה היא כנראה המיקום בלב פלורנטין וסיבה שלישית היא, כמובן, ההייפ. "אנחנו מחכים בתור בערך רבע שעה, אמרנו כמה זמן שאנחנו צריכים לאכול ראמן", מספרים שני לקוחות שמתתינים במקום בסבלנות."זה אחד מהמקומות בטיקטוק שקפצו כהמלצות ואמרנו שנבחן למה יש הייפ, ואם כבר, אז נבחן מקום שנחשב טוב".
לקוחה אחרת, שכבר הגיעה לשלב הסופי, מרוצה מהתוצאה: "חיכינו בערך 20 דקות, היה שווה את זה, לא היה כזה ארוך כמו שחשבנו והיה ממש טעים, והמחיר גם שווה את זה".
לסיכום: האוכל בהחלט טעים והשירות מעולה. המחיר לא נמוך, אבל נראה שהלקוחות מרוצים. שווה לשקול את ההמתנה.
