כשנכנסים לפרדס חנה אפשר לחלוף ברחוב המייסדים כמה פעמים הלוך ושוב, ולפספס את "קבב ואחיו". השלט של המקום לא מחפש יותר מדי תשומת לב, ולכן בקלות תוכלו לא לשים לב למקום הזה.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
המסעדה הקטנה הזאת עושה מאמץ גדול לא לבלוט לשום כיוון. לא מספיק שמדובר על חנות קטנה בצד הרחוב (רחוב שבחלקו אפילו בלי אספלט), היא פשוט נראית כמו המשך של מגרש חנייה חופשי. אז כן, לפחות החנייה כאן בחינם.
בכניסה יש כמה שולחנות, אבל לא היה לי זמן מספיק בשביל להתיישב לאכול.אחרי הפיאסקו שלי בפרדס חנה עם מנת פלאפל קרה (שאותה, כזכור, לא סיימתי וממנה גם לא שבעתי), נכנסתי לקבב ואחיו בלי ציפיות בכלל - הגעתי הכי נמוך שאפשר. מודה מראש, הדעה שלי הייתה ריקה לגמרי.
חיוך של טחינה אומר למישהו משהו? איזו טחינה חלום יש לקבב ואחיו. אם כבר בדקת את הסלטים שאתה רוצה אז אתה יודע בדיוק מה להגיד כשמגיע התור שלך
ישר בכניסה למקום אתה הופך להיות חלק מקהל קבוע של סועדים שיודעים - ועוד איך יודעים - מה הם הגיעו לאכול, לכן בפעם הראשונה שלי בקבב ואחיו הרגשתי נורא זר ופשוט הסתובבתי - והלכתי. זה היה יותר מדי אפילו בשבילי. חלילה לא במובן רע, אבל לרגע באמת הלכתי לאיבוד בתוך התור והרגשתי מוצף מדי. ובכלל, כשאתה מגיע למקום של קבועים הגיוני שתרגיש קצת כמו חוצן.
אבל בלב זכרתי את המקום וחיכיתי להזדמנות הבאה. והיא הגיעה, אחרי כמעט שנה שלמה שבה תכננתי לאכול שם וחיכיתי לרגע המתאים. הפעם, בכניסה למקום היו כמה סועדים בודדים, הרבה פחות מהפעם הקודמת.
מיד עליתי על השיטה של קבב ואחיו: אתה מזמין את המנה שלך, משלם עליה, הולך אחורה לעמוד שני מטר מהדלפק, ומחכה לתורך, אבל אז כל שנייה מזיזים אותך כי נכנסות הזמנות אחריך, וגם כל הזמן מנסים לעקוף אותך. חוץ מהתור הזה יש גם תור של משלוחים, אז אני ממליץ ליצור במהלך ההמתנה קשר עין לפרקים עם הממונים על הסדר במקום. אחרי שנוצר קשר עין ומגיע הזמן של המנה שלך, אתה רק ניגש קדימה ואומר מה אתה רוצה במנה, כי הרי כבר שילמת מראש על זה.
אפשר לאכול את המנה גם בצלחת עם ארבעה קבבים, וגם אז זו מנה מעולה ושווה, אבל אחרי שאכלתי את הקבב והטחינה בתוך הפיתה, לא נראה לי שהייתי נהנה מהטחינה בצלחת
חיוך של טחינה אומר למישהו משהו? איזו טחינה חלום יש לקבב ואחיו. אם כבר בדקת את הסלטים שאתה רוצה אז אתה יודע בדיוק מה להגיד כשמגיע התור שלך. אני ממליץ לא לפספס את הפלפלים החריפים, ומעליהם תתפנקו בהמון טחינה עד למעלה.
יש שם גם ירקות על האש, שמהם ביקשתי עוד. ביקשתי גם תפוח אדמה בתנור ששמו לי אותו בקצה הפיתה מלמעלה. זה היה תפוח אדמה בטעם של מדורה. ועכשיו לקבב: קיבלתי שלושה קבבים עסיסיים מאוד. הם היו קצת מתקתקים עם תיבול מדויק שפגע בול. רק אל תשכחו לבקש המון טחינה, המון.
בכל פעם שאני מגיע לאכול במקום שמציע גם טחינה, אני מיד טועם את הטחינה על ההתחלה, כי אני מאמין שטחינה מתובלת נכון היא מדד לאיכות המקום והמטבח. עם טחינה מעולה קשה לזייף, כי הטחינה מכניסה אותך אל תוך שאר הטעמים, בניגוד למיונז שהוא רק תוספת של שומן נוזלי ולא בריא בכלל. כבר הזכרתי פעם שאני לא חובב בכלל מיונז?
אז כאן היה תיבול מעולה של טחינה שיכול לחייך לך את היום. לא הייתה לי כל בעיה לחייך עם הטחינה על הפנים, כלומר באמת הייתי עסוק עם הקבבים, הם היו בכל ביס, אבל שני הצדדים של החיוך שלי היו מלאים בטחינה ולא היה אכפת לי בכלל. הירקות המאודים בתוך הפיתה היו קצת חרוכים אבל לא הפריעו לקבב בכלל ולא גנבו את ההצגה, אלא רק הוסיפו לה.
הכל הרגיש לי גם בריא מאוד. וכן, אפשר לאכול את המנה גם בצלחת עם ארבעה קבבים, וגם אז זו מנה מעולה ושווה, אבל אחרי שאכלתי את הקבב והטחינה בתוך הפיתה, לא נראה לי שהייתי נהנה מהטחינה בצלחת. איך שלא תסתכלו על זה, פיתה עם טחינה וקבב זה עדיין נשמע ונטעם הרבה יותר טוב. קבב ואחיו, שיחקתם אותה בגדול, הקבב שלכם שווה כל שקל.
