אור לאון, בחור מיהוד, רק רצה קצת חופש מהעבודה השוחקת - ולטוס לנקות את הראש בקוריאה וביפן. אבל אז, ממש מבלי להתכוון, הוא הפך מצעיר אנונימי לכוכב רשת. התוכנית המקורית הייתה לצלם סרטונים במהלך הטיול ולהעלות אותם לקבוצה של החברים בווטסאפ, אבל מהר מאוד הם מצאו את דרכם גם לפיד של כל שאר המדינה. נכון לזמן כתיבת שורות אלה יש ללאון 2.8 מיליון לייקים בטיקטוק, כמעט 150 אלף עוקבים ועוד 60 אלף עוקבים באינסטגרם, כל זה תוך חודש וחצי ואפילו בלי סלפי סטיק.
הטירוף שנוצר סביב סדרת הרשת של לאון (24), הפתיע את כולם, לא רק אותו. "לקח לי זמן להבין שהפכתי לכוכב. יום אחד הלכתי בשוק נידח ביפן ופתאום מישהו קורא לי 'אור אור', חשבתי שאני מדמיין, מי יקרא לי בחור הזה, פתאום רץ אליי ילד חמוד שביקש לעשות איתי סלפי".
רק לפני שבועיים הוא חזר לארץ אחרי הטיול ששינה את חייו. להלן תקציר למי שפספס את הסרטונים שלו – לאון אוכל ואוכל ואוכל, בוקר צהריים וערב, אוכל רחוב, מסעדות פאר וגם סנדוויץ' מהסופרמרקט. השפה שלו מדהימה והוא משלב צורת דיבור של ערס מצוי בשילוב עם משפטים מהתנ"ך, פתגמים ולשון במשלב גבוה. השילוב הזה עשה את שלו. הוא מצחיק, הוא חצוף והוא אותנטי, ובעיקר - לא מפסיק לתקוע אוכל. ויש גם את השד, דמות שהמציא, שרעבה כל הזמן וגם מרשה לעצמה לקלל לא מעט. אל המקומיים הוא מדבר לרוב בעברית, והוא עושה את זה בחן נדיר ועם הרבה הומור.
בשלוש השנים שקדמו לטיסה, היה לאון הבעלים של מאפייה ופלאפלייה בפתח תקווה – פלאפל סיטי וטאבון סיטי במתחם בסר בעיר, עסק משפחתי השייך להוריו ולו. הוא עדיין גר עם ההורים ועם שתי אחיותיו בבית. התשוקה לאוכל תמיד הייתה שם - בבית עם אמא ממוצא עיראקי ואבא ממוצא טורקי, זו לא בעיה להתאהב בקולינריה. הוא גדל במאפייה של סבא וסבתא שלו בראשון לציון, שהקימו את הסניף הראשון של "מאפיית הטאבון" מול קניון הזהב. כבר בתור ילד אהב לשחק שם בבצק ובגיל 10 התחיל לעבוד איתם בחופשים.
"תמיד רציתי מאפייה משלי", הוא מספר, "ובגיל 21, אחרי הצבא, ההורים עשו לי הפתעה ופתחו לי מאפייה. בהמשך פתחנו בצמוד גם פלאפל. עד לפני הטיסה הייתי כל יום בעסק, משש בבוקר ועד הערב או עד מתי שצריך. אני מטפל במלאי, בהזמנות, בספקים, בעובדים. זאת עבודת כפיים לא פשוטה, אבל כשאתה אוהב את מה שאתה עושה - זה הכי חשוב. בעבודה הזאת חסכתי את הכסף לטיול, ואחרי שכל החברים שלי כבר עשו את הטיול הגדול שלהם, החלטתי שעכשיו אני עושה את הטיול שלי".
ולמה דווקא קוריאה ויפן?
"בת דודה שלי (המככבת בסרטונים בכינוי 'בת דודי', ת"ג) חזרה עם בעלה מהטיול שלהם בקוריאה ויפן. בארוחת ערב בשישי הם הראו למשפחה את התמונות מהטיול, וכשראיתי את כל האוכל המטורף שיש שם, הבנתי שזה הטיול שאני הולך לעשות. אבא אמר שהוא ייקח פיקוד על המאפייה ונתן לי את ברכתו לטיול הזה".
100 אלף על הבוקר
"החבר'ה הטובים" הוא שם קבוצת הוואטסאפ של לאון וחבריו, ושם הוא היה אמור לשתף את כל מעלליו בטיול, מעין ולוג פרטי לחבר'ה. רק יום לפני הטיסה הוא פתח טיקטוק, וכבר בטיסה לקוריאה למד איך לערוך. את הסרטון הראשון, שהגיע ל-1.2 מיליון צפיות עד כה, הוא העלה בלילה הראשון מהמלון בקוריאה. כשקם בבוקר כבר היו לו 100 אלף צפיות. "הייתי בשוק. היו לי צמרמורות בכל הגוף, תכננתי לצלם רק לחברים שלי, לתעד להם שלי מה אני עושה ביום יום", הוא נזכר, "בתור בנאדם שלא מכיר את הרשת, לראות כזה מספר זה מפחיד. התכוונתי להעלות את מה ששלחתי לחברים ושאחרים ייהנו - כי יפן זה יעד שמעניין ישראלים".
וההצלחה נמשכה. "כל יום הייתי מצלם, ובסוף היום עורך בחדר. לפעמים הייתי גומר לאכול ועורך כבר במסעדה או בדרך ברכבת. תוך כדי גם התחילו לעלות לי עוקבים בטיקטוק ובאינסטגרם. לא תכננתי לצלם ככה את כל ה-31 יום שלי, אבל ראיתי שזה עושה לאנשים טוב ועושה לי טוב".
אז מה תכננת?
"לא היה לי שום תכנון בכיוון. בשנתיים האחרונות הפכתי לרוחני מאוד והתחלתי לעשות מדיטציה ולקרוא ספרים על מדעי המוח, זה גרם לי להתחבר לעצמי, הייתי בחור שלא אוהב את הלבד שלו. זה גם נתן לי את הדחיפה לצאת לטייל לבד. כשכל זה קרה, הרגשתי שהכול קורה מסיבה מסוימת. בסופו של דבר אני מי שאני בסרטונים, וזה כיף לדעת שאנשים אוהבים אותי ויש לי כוח והשפעה ואני יכול לנצל את זה לטובה. היום אני מבין שאפשר למנף את זה. הבנתי שקורה משהו גדול, הרגשתי שלטיול הזה הייתה מטרה".
"כבר בשבוע הראשון קיבלתי טירוף של פניות כמעט מכל סוכנות אפשרית בארץ, כולל סוכנויות דוגמנות. היו כאלה שהיו מוכנים לשלם מלא כסף רק כדי שאגיד שם של חברה, אבל החלטתי להישאר אותנטי ונקי"
למנף זה גם אומר לתרגם את זה לכסף.
"לא בהכרח רק כסף. אנשים אוהבים את מי שאני וברור שכאשר יהיה לי קהל אמליץ להם על מוצרים שגם אני אוהב ומשתמש בהם. חלק מלהיות יוצר תוכן זה שהאנשים שהולכים אחריך, סומכים עליך. גם אם אמכור משהו, אז זה יהיה משהו שאני שלם איתו, משהו שאני משתמש בו או אוכל אותו. כבר בשבוע הראשון קיבלתי טירוף של פניות כמעט מכל סוכנות אפשרית בארץ, כולל סוכנויות דוגמנות, תוכן ומה שאת לא רוצה. הגיעו מלא הצעות באינבוקס באינסטגרם ודרך הטיקטוק. היו כאלה שהיו מוכנים לשלם מלא כסף רק כדי שאגיד שם של חברה, אבל החלטתי להישאר אותנטי ונקי, לא רציתי להרוס את הסדרה שלי עם תוכן שלא קשור אליי. כסף זה לא הכול".
איך היה לחזור חזרה הביתה ככוכב רשת? מזהים אותך ברחוב?
"כבר בשדה תעופה ביפן, בתור לטיסה, התחיל טירוף סביבי ובקשות לסלפי. בקונקשן באבו דאבי גם היו הרבה ישראלים והיה בלאגן גדול. טסתי אנונימי וחזרתי כוכב. זו תחושת אופוריה, לא הבנתי מה קורה. כשאתה שם אתה לא באמת מבין או מעכל, אני לא מבין מה זה מיליון צפיות או מאה אלף לייקים. כשחברים אמרו לי שאני טירוף בארץ, לא הבנתי עד הסוף את הסיטואציה. יום אחד דיברתי עם חבר בפייס טיים והוא בדיוק היה בבר וכשאנשים סביבו קלטו שהוא מדבר איתי - התחילו לקפוץ לו על הטלפון, זה היה מטורף.
"זה גם כיף, עצם העובדה שאנשים אוהבים אותך בזכות מי שאתה. אני לא משחק אותה, זה הצחוקים שלי ושל החבר'ה שלי. אנשים שמכירם אותי לא מופתעים ממה שקרה, אני הבדרן של החבורה וככה הייתי גם בתיכון, אבל גם הייתי תלמיד טוב. המורות אהבו אותי כי הייתי מצחיק אותן. אף פעם לא חשבתי לעשות עם זה משהו".
אז מה יהיה עכשיו עם המאפייה והפלאפל?
"עכשיו אבא שלי שם. אני לא מתכנן לעזוב את העסק שלי, וכשאין לי פגישות אני הולך לעבודה, אבל לא אצליח להיות שם מהבוקר עד הלילה כמו שהיה לפני הנסיעה, נארגן עובדים ויהיה בסדר".
מה הלקוחות אומרים?
"צועקים לי 'נהיית סלב' וכל מיני דברים כאלה. הם מכירים אותי הרבה לפני הטיול, הייתי מכין להם קפה כל בוקר, ופתאום רוצים סלפי איתי, זה מצחיק".
"השטויות שלי הן שטויות של ילד טוב, אז לא הסתכלו עליי כעל מישהו בעייתי. עשיתי הכול בנחמדות. היפנים צחקקו"
תגיד, איך היה מקום בבטן לכל האוכל הזה?
"לא היה לי קשה. תמיד סיימתי הכול, לא זרקתי כלום לפח, אני לא אוהב להשאיר בצלחת. כשאני רואה משהו טעים, אני אוכל אותו גם אם אני שבע. הייתי הולך הרבה ועושה משהו כמו 15-10 קילומטר ביום ברגל. לפעמים גם הייתי קצת רץ. בסופו של דבר חזרתי לארץ קילוגרם אחד פחות ממה שהייתי כשטסתי".
כמה עלה לך כל התענוג הזה? היו שם גם ארוחות יקרות ממש, ומנות יקרות שאפילו התלבטת יחד עם הצופים אם לשלם עליהן או לא.
"הטיול עלה לי בערך 60 אלף שקל, אבל בחרתי את המקומות הכי טובים לאכול בהם. ישבתי שלושה חודשים לפני הטיול ובניתי לי חוברת טיולים אחרי שחקרתי מסעדות באינסטגרם, באינטרנט ומהמלצות של אנשים. יצרתי לו"ז מסודר ומאורגן".
מה השאלה ששואלים אותך הכי הרבה?
"אם אני רווק. וכן אני רווק".
ומה הסיפור עם השד? הוא נשמע כמו האלטר אגו שלך.
"השד יצא ממני. זה הקול שהייתי עושה תמיד, אבל השד יצא רק בטיול. השד רוצה כל הזמן לטרוף ולאכול, זה שד האוכל, חבר יקר. השד גם יכול להגיד כל מה שהוא רוצה ואור לא יכול. הוא לא מקלל אבל הוא צועק, הוא מקבל ג'ננות. אנשים אוהבים את הדמות. אני והשד עוד לא רבנו אף פעם אבל אני עוד אריב איתו, זה בטוח. בדרך כלל אני מקשיב לו, מה שהוא אומר אני עושה, אסור להתעסק איתו".
לא הסתבכת שם בצרות? היו כל מיני פרקים שבהם הלכת על הקצה כמו גונג במקדש או שחטפת צ'ייסרים בכניסה לחנות.
"השטויות שלי הן שטויות של ילד טוב, אז לא הסתכלו עליי כעל מישהו בעייתי. עשיתי הכול בנחמדות ואני מדבר יפה".
מאיפה הרעיון לדבר עם היפנים בעברית?
"זה פשוט יצא לי יום אחד כשהתחלתי לדבר עם המוכר בעברית ואז רצתי על זה. הכי מצחיק זה שנראה היה שהם מבינים אותי. היפנים לא מכירים את הישראליות, הם שונים מאוד מאיתנו, הם לא תמיד ידעו איך 'לאכול' את זה. הם היו מצחקקים מזה או שהיו ממשיכים רגיל".
איך זה להפוך מבחור אנונימי למגה סטאר ב-31 יום?
"זה לא פשוט, ויש גם המון לחץ. בסופו של דבר אנשים מחכים לראות אותך, ובתור מישהו שלא מכיר את התחושה הזאת זה לא פשוט. יש ציפייה ממני למשהו, אבל כשאני מבין שאני פשוט צריך להיות אני - אז יש הקלה. פתאום כולם מכירים אותך ורוצים ממך סלפי או ברכות ליום הולדת, לא ציפיתי לבום כזה.
"לפני הטיול לא הייתי פעיל ברשתות אז עכשיו להפוך להיות פעיל זה קשה, למרות שאני מסתדר עם זה יפה. פתאום אני צריך לשתף אנשים בחיי היום יום שלי וזה מוזר כי אני לא רגיל שאנשים מחכים לסרטונים שלי, אני צריך כל יום להיות על זה. עברתי בבת אחת מלהכין קפה ולאפות סמבוסק ליוצר תוכן, זה פסיכי".
אז מה הלאה?
"עכשיו יש לי שיתוף פעולה שנתי גדול עם חברה למשקפיים, הם לקחו חסות על שלושה טיולים שהראשון יהיה עוד שבועיים. זה לא ישפיע בשום צורה על התוכן שלי, אני רק צריך להיות עם המשקפיים שלהם. במאי אני טס לסין לסקר מכונית חדשה ולעשות ולוג. זה כבר יצא מהעולמות של האוכל והתרחב לעוד תחומים. בינתיים מאז שחזרתי אני עושה ולוגים מהעסק שלי ומהבית של המשפחה ביהוד. כולם מפרגנים ורוצים בהצלחתי, החברים מ'החבר'ה הטובים' אומרים שהם תמיד האמינו בי ושמאז ומתמיד הייתי 'דמות'. תמיד אמרו לי שאם לא הייתי - היה צריך להמציא אותי".
