הימים האלה מזכירים לי את הימים ההם. אז, כשהייתי עומד מול מחירון של שיפודייה, מסתכל על המחירים וחושב אם בכלל יש לי איך להרשות לעצמי לאכול שם. לפעמים הייתי מוותר וחוזר הביתה, ולפעמים מתפשר על חצי מנה פלאפל – רק כדי לשבוע. זה קרה לי לא פעם ולא פעמיים, אלא מאות פעמים. אז אל תגידו לי שהכול יקר רק היום – תמיד היה יקר למי שמחפש אוכל טוב במחיר שפוי. אני רואה בזה סוג של שליחות: למצוא את המקומות שבהם אפשר עדיין לאכול טוב, בלי לקרוע את הכיס.
נכון, המחירים תמיד עולים, ואנחנו – הלקוחות הלא שבויים – ממשיכים לחפש איפה יותר זול. לאחרונה מתפרסמות כתבות על תמחור יתר חסר היגיון. אני שואל: את מי זה מעניין לאכול שווארמה ב-70 שקלים? הרי כיום אין כמעט שווארמייה אחת ראויה בארץ – כולן או יוקרתיות מדי או לא נדיבות מספיק. אז לא נאכל שווארמה בינתיים, עד שהבשלנים המדופלמים ירדו מהארנק של כולנו. אם אני מצליח למצוא מסעדה שבה אפשר לאכול במחיר ראוי, אני מתחייב לספר לכולם.
לפעמים גם אני לוקח דברים כמובן מאליו. הגעתי לשכונת התקווה וגיליתי שדווקא במקטע הדרומי של רחוב אצ"ל – יש מנה קבב בפיתה ב-40 שקלים בלבד. מדובר באווזי, מותג ידוע לכל חובב שיפודיות כבר שנים רבות. אגב, באופן אישי, אף פעם לא דמיינתי ללכת לאכול שיפודים במסעדה. אצלנו בבית, אם רצית לאכול על האש, היית צריך להדליק את המנגל מספיק רחוק כדי לא להפריע לשכנים, או למצוא סיבה למסיבה.
אז לפני כמה שבועות הייתי בדרכי ליעקב הפרסי – יש לי חולשה לפול מבושל, ואצל יעקב אפשר למצוא אותו כל השנה. חניתי את המונית וצעדתי לאכול. על הדרך עברתי ליד החלון של אווזי – אותו פשפש קטן לאוכלים בעמידה. למרות שמזמינים לשבת בתוך המסעדה, חצי עין ימינה תפסה את המחירון: לא שלט חדש, אלא כתוב ביד, כזה שמחזיק כבר תקופה ארוכה. 40 שקלים לפיתה קבב. אלה לא מחירים של אפילו צפון רחוב אצ"ל – כאן יותר זול. באווזי? כן.
חיכיתי עוד יומיים וכיוונתי את עצמי להגיע. פעם ראשונה שלי באווזי. ניגשתי לחלון והזמנתי מנה קבב בפיתה. רוצים לאפה? אין תוספת מחיר – אותו הדבר.
מיד אחרי ההזמנה הניחו על האש קבב ענק על שיפוד עבה, כמו שצריך - כזה שמגיע מקצה לקצה של המנגל, מדושן ויפה. הרמתי עין מעל הדלפק כדי לצפות בפלא הענק הזה. כבר ראיתי לא מעט קבבים – וגם את תופעת "הקבב הנעלם": אלה שמגישים לך קבב בעובי של השיפוד. אין קורא אחד שלא חווה את האכזבה הזו. כאן אין מה לדאוג – הקבב של אווזי גדול, נדיב ועסיסי. המחיר? מצוין אפילו ביחס ללפני עשרים שנה. אם אז היו אומרים לי שיש מקום שמוכר פיתה קבב ב-40 שקלים בלבד, הייתי מסמן אותו מיד בזיכרון השמנמן שלי.
הגחלים לוהטות, דקות ספורות והקבב מוכן. בר הסלטים בסיסי ולעניין: חומוס (שאני לא מוסיף, כי חומוס אני אוכל רק עם חומוס – כידוע לקוראים הקבועים), טחינה מצוינת ולא דלילה, סלט ירקות טרי, כרוב לבן קצוץ כמעט בלי חמיצות, כרוב אדום קצוץ, וסחוג ירוק מעולה ומלא טעם.
הכינו לי את המנה בדיוק לפי ההוראות שלי, יחד עם צ׳יפס חם ולוהט. הפיתה עם הקבב הונחה על הצלחת, ומיד הזמינו אותי לשבת במסעדה. מי שבוחר לשבת, מקבל גם צלוחית קטנה של ירקות כבושים.
עוד אוכל רחוב:
והקבב? מעולה. כל נגיסה בפיתה פוגשת קבב – דגש על קבב, לא על לחם. הוא לא מלוח מדי, מלא טעם, פשוט אמיתי. תמורה מלאה למחיר מצחיק בימינו. אז לפני שתוציאו 50 שקלים ומעלה על פיתה קבב במקומות אחרים – כאן תשלמו מחיר הוגן. בתיאבון לכולם, במחיר של פעם.
