הישיבה הארוכה במונית, במצב של ערנות מוגברת על הכבישים, מתישה ביותר. לפרקים צריך לדעת לחלץ את העצמות – תרתי משמע – מהתנוחה הכלואה בתוך הרכב. הפעם מצאתי את עצמי לוקח הפסקה ביהוד, חונה את המונית בלי חשש לדו"ח ויוצא לסיבוב לכיוון הבניינים הצבעוניים – אוסף של מבנים צבועים בגוונים שונים עם חנויות תחתיהם. מראה מעניין ולא רגיל בהחלט.
עוד לפני שהספקתי להגיע לבניינים, קצת מעל הרחוב עצמו, לכיוון החנויות, נתקלתי בשלט: "השניצל של מוטי". מתחת לשם העסק הופיעה המילה "מהעגלה" – כדי שלא נתבלבל. גם באותו הרגע לא נפל לי האסימון על מי מדובר. לפעמים אנשים הופכים לידוענים מקומיים, עם לקוחות שסועדים בשולחנות ליד המקום. עדיין לא ידעתי שמדובר באותו מוטי מהסביח. אנחנו עוד נחזור לסביח של מוטי.
השניצל של מוטי נולד לפני כמה שנים, אבל בגרסה קטנה יותר וניידת – "העגלקטיקוס". פעם זו הייתה רק עגלת בוטקה על הכביש בכניסה לאזור, אפילו לא אוטואוכל – סתם עגלה נגררת, קטנה וצנועה, עם קהל לקוחות נאמן ביותר. הבוטקה היה גבוה מדי, מוטי למעלה מעל כולם, מכין כל היום סביח לכל לקוח, ואחרי שעות של עבודה נמרצת מקפל את עצמו הביתה. ככה זה נמשך כמה שנים טובות.
מוטי גם אז היה איש קצר בשיחה. מקסימום מחייך לפעמים, ורק עם מישהו שבאמת מעניין אותו. הוא די רציני כל הזמן, אז אם אתם חדשים במקום – אל תתפלאו. הוא לא מרבה לדבר. הכי חשוב מבחינתי: את העבודה שלו הוא יודע בדיוק, מרשים ועם יד רחבה בכל מנה. נראה לי שיש ילדים ונערים באזור שהשניצל של מוטי הוא ארוחת הצהריים הקבועה שלהם כמעט כל יום.
וכמו שהבטחתי, נחזור לסביח. אז אל דאגה – הוא עדיין בתפריט. מנה ענקית של סביח בהתחלה, יחד עם יותר מדי שניצל – זה מה שתקבלו אצל מוטי. אני קורא לזה "מנת סביח מוגברת שניצל".
ועכשיו הערה: לפעמים לבן אדם יש בעיות – אבל חיוביות. אלו עדיין בעיות, אבל כולם מסביב נהנים. לחדשים בגזרה יהיה קשה להבין את המלאכה, אז נא להתאזר בסבלנות ולא להפריע לעצמכם. תכינו את היד להפקה אמיתית. תקבלו משקולת של מנה בפיתה. אל תנסו אפילו להפריע למוטי בשעת ההכנה – רק תעירו לו מה אתם לא רוצים מהסלטים. אל תתחילו לנהל אותו – הוא לא אוהב את זה בכלל. חד וישיר הבן אדם, רק ככה הוא עובד.
את השניצלים מוטי מכין על המקום, ישר אל תוך הפיתה – גם את החצילים. מדובר על מנה מהבילה מהחום הרב, אז צריך להיזהר לא לקבל כווייה בטעות. יחד עם בר סלטים מלא כל טוב, היה לי די קשה להחליט מה כן להכניס.
עוד אוכל רחוב:
למוטי יש בעיה עם כל פיתה בידיים שלו – הוא חייב למלא אותה עד בלי די ועוד הרבה מעל. ככה פעם הוא היה מכין כל מנה סביח בעגלת הבוטקה הישנה. זה אף פעם לא באמת נגמר. הייתי מתחיל לאכול את המנה והיא לא הייתה מראה בכלל סימני חולשה.
הפעם המנה "סביח מוגברת שניצל" של מוטי קבעה שיא חדש. לקח לי כמעט עשר נגיסות בכלל להגיע לפיתה עצמה. ואז התחיל עוד פסטיבל של טעמים: סביח עם עוד שניצל ושאר מיני סלטים לרוב. לקראת שליש פיתה מלמעלה החלטתי, לפני שאביס את עצמי, להיכנע לכמות. אחר כך המשכתי לגנוב נגיסות.
שניצלים פריכים וטריים, דקים ועטופים בקצת יותר מדי פירורים, יחד עם רעש קריספי בכל נגיסה. השניצל של מוטי – כמו סוד קטן. מקום מעולה. אם לא הייתי שם לב, לא הייתם מגלים בעצמכם בכלל. זה בדיוק מה שאני אוהב לעשות – לגלות מקומות שאפילו השתפרו עם השנים. באמת, בסוף שבעתי קצת יותר מדי.
