אור יהודה לעולם לא משעממת אם יודעים איך להסתכל עליה. מבחינתי היא מרכז אוכל ישראלי אמיתי. כמעט בכל פינה נפתח פה איזה דלפק מעניין. האמת? היה אפשר לקרוא לה פשוט "קיבוץ גלויות" כי היא באמת מקבצת בתוכה את כולם, עם כל מטבח אפשרי שיש בארץ.
משביע בטירוף. דון פלאפל
(צילום: קובי רובין)
אבל יש לי כלל ברזל: מחיר נמוך תמיד יסקרן אותי יותר ממחיר גבוה. בתקופה האחרונה אני מרגיש שיש פלאפליות שמנסות להסתיר את המחירון, או כמו במסעדות שף - להקטין את הספרות שלא נשים לב. עליי זה לא יעבוד. אני לא קמצן, אבל בתור נהג מונית אני מומחה בכסף קטן ולא מוכן לשלם שקל מעל למחיר הגיוני. ברגע שעברתם את ה-20 שקלים למנה פלאפל - איבדתם אותי בתור לקוח, ואני בטוח שאני לא לבד.
בזמן שכל טבח נהיה לי שף וכל דוכן הופך לבוטיק, אני נשאר בצד של נהג המונית. אחד הדברים שמשגעים אותי בדרכים הוא חוסר הבושה בתמחור היתר - כולם מושכים למעלה בלי למצמץ ובודקים כמה אפשר למתוח את הגבול. מה בסך הכל בן אדם מחפש באמצע יום עבודה מפרך? להביא פרנסה הביתה, לעצור רגע על הדרך ולאכול מנה טובה בלי לחורר את הארנק.
אני כבר לא זוכר כמה פעמים עצרתי ליד פלאפלייה מובחרת וסבבתי על ציר לאור המחיר המופקע. יש שיגידו שהמחירים תמיד עולים, זה גם נכון עקרונית, אבל איך תסבירו את העובדה שאני עדיין מוצא פלאפל זול וטעים כל הזמן?
עוד אוכל רחוב:
אז הפעם הגעתי לאזור מסחרי קטן ונסתר בתוך שכונה באור יהודה, עם חניון כמו של פעם. כזה שתגלו רק אם מישהו מכיר לכם או שנכנסתם בטעות. במקור הייתי בכלל בדרך לחנות התבלינים שבתוך החניון. חלפתי על פני מאפיית נעמה, עצרתי את עצמי מלקחת עוד איזה מאפה, ואז הסתכלתי שמאלה וקלטתי שלט חדש: "דון פלאפל". שכחתי מהתבלינים, והלכתי לבדוק פלאפל חדש במחיר מדהים של 15 שקלים.
דון פלאפל הוא דלפק קטן ועמוס בכל טוב: כדורי פלאפל גדולים, חמים וטעימים שמטגנים על המקום רק בשבילך. פיתה גדולה ומעולה, סלטים טריים וטחינה טובה. אז נכון, זה אולי זול, אבל זה גם טעים, משביע בטירוף ונותן תמורה מלאה לכל שקל. הלוואי שאמשיך למצוא עוד אוכל רחוב זול וטעים כזה על הדרך - קודם כל בשבילי, ואחר-כך בשביל כולכם.
