אין לי שליטה על התחביבים שלי, לפעמים הם פשוט מנהלים אותי. למצוא חניה פנויה בתוך שכונת מונטיפיורי בתל אביב זו בהחלט מציאה רצינית, לכן באותו רגע שמצאתי חניה כחול-לבן, החלטתי על המקום לעשות סיבוב חנויות קצר בשביל לשכנע את עצמי להוציא כסף. סתם ככה.
מכולת, אבל עדיין אפשר לאכול ולשבוע. "דוד מלך הסנדוויצ'ים"
(צילום: קובי רובין)
יצאתי מהמונית לכיוון שדרות יהודית. מי היה מאמין שפעם כמעט אף אחד לא נכנס לאזור הזה - אלא אם הרכב שלו היה מקולקל. זכרונות העבר הרחוק. בעשור האחרון השכונה עברה שינוי משמעותי, ויש הרבה יותר חיים בתוכה. מי היה מאמין שיהיו בתי קפה בשדרות יהודית? פעם הייתה פה רק קונדיטוריה עוזי וזה הספיק לכולם. היום, אם תתעקש, אתה יכול לקנות לעצמך בשדרות יהודית כוס קפה במחיר מופקע רק לשיפור הדימוי העצמי. אכן כן, מונטיפיורי היא שכונה אמיתית בצד הנכון של נחל איילון, והיא מתחילה להתנהג בהתאם.
עד כאן עם הנוסטלגיה, עכשיו נתמקד במציאות. את השלט של "דוד מלך הסנדוויצ'ים" אני זוכר עוד מלפני 20 שנה לפחות. זה שלט בולט, וההצהרה עליו די מחייבת. אז לפני שפניתי לענייני, התפקיד הקטן שלי חייב אותי לטעום מה יש לאכול אצל דוד המלך. מה כבר יכול להיות?
לדעתי, דוד מנהל את השכונה, או לפחות את אזור שדרות יהודית. הוא מכיר את כל התושבים בערך, מתוך המכולת הגדולה שלו. מול הכניסה עומד דלפק מפואר מלא בכל טוב והמון סלטים. אלו התוספות לתוך הכריך עצמו – ותזכרו את המילה תוספת, בבקשה.
הגעתי לממלכה על הבוקר. העין שלי ישר קלטה את המחיר של חביתה בלחמנייה: 25 שקל בלבד. כבר מצא חן בעיניי - למצוא משהו טרי לאכול בתוך תל אביב ב-25 שקל. החלטתי לשדרג קצת את הכריך והוספתי רק עוד 5 שקלים בלבד. בינתיים, במהלך ההכנה, דוד המשיך לדבר עם כולם ביחד: לקחת הזמנות לעוד כריכים ולהזמין ללקוח שכונתי מוצר במיוחד בשבילו. זה נתן קפיצה קטנה חזרה לשנות ה-80. זו מכולת של מרכז השכונה, בדיוק כמו פעם, עם הקסם המקומי שלה, ואתה רק אורח לרגע, נקודה קטנה בזמן.
עוד אוכל רחוב:
אצל דוד, על לחמנייה מחיטה מלאה לא הוספתי אפילו שקל אחד, וזה מעולה. ממתי משהו לא עולה כסף בתוך תל אביב? לחמניית כריך גדולה ומלבנית, מריחה נדיבה של חריף, כמה פרוסות של חציל מטוגן מתקתק, כרוב קצוץ והמון חביתה שנחתכה מחביתה הרבה יותר גדולה. דוד דואג מראש לחתוך חתיכה נדיבה של חביתה ומקפל אותה אל תוך הלחמנייה. במקרה הזה החביתה אפילו לא הייתה חמה, וזה היה מצוין – בחום של עכשיו זו פשוט ברכה.
אז נכון, זה מיני-מרקט מקומי, אבל עדיין אפשר לאכול ולשבוע אצל דוד מכריך עם תוספות ב-30 שקל בלבד. עדיין לא כתבתי את המילה עצמה, אז הנה היא עכשיו: מציאה. ארוחה זולה, פשוטה וטעימה, באמצע תל אביב.
