מאז 7 באוקטובר הפכה מסעדת "חומוס קיטשן" באפר איסט סייד בניו יורק ליעד קבוע למתקפות אנטישמיות. כל חטאה: דגל ישראל שהוצב בחזית המסעדה. רק בשבוע האחרון הפכו שתי תקריות כאלה לוויראליות ברשתות החברתיות. בראשונה, שזכתה לכינוי "Soup Nazi" (בפרפראזה לפרק ההוא מ"סיינפלד"), נכנסה למסעדה עוברת אורח והשליכה לעבר הדגל קערת מרק. בתקרית השנייה נכנסה למסעדה צעירה אחרת, ניסתה להוריד את הדגל, גידפה ודחפה את אחת העובדות: "חומוס זה אפילו לא ישראלי. זה דוחה. האירוניה שבזה", ותיבלה עם אצבע משולשת למצלמה.
"לא ייאמן שבמרכז העיר ניו יורק בשנת 2024 אי אפשר להניף דגל ישראל מבלי לחטוף על זה. זה פשוט הזוי", אומר הבעלים מאור ואנונו, אבל זאת המציאות החדשה שמסעדות ישראליות מתמודדות איתה בעיר שהפכה לזירת הקרב המרכזית על התודעה הבינלאומית.
לסיר המבעבע נוספה עכשיו יוזמה חדשה שמנסה להמתיק מעט את התבשיל: סיור קולינרי בין מסעדות ישראליות בעיר - דווקא אלה שניצבות בחזית המאבק מאז 7 באוקטובר. "האווירה היא כשתפוזי ג'אפה פוגשים את התפוח הגדול", מתגאים ב"Delicious Israel", אחת מחברות התיירות הראשונות שערכה סיורים קולינריים בשוקי תל אביב, ועכשיו החליטה להתרחב לניו יורק.
"כשפניתי לשפים הישראלים בניו יורק עם הרעיון, הם חשבו שאני משוגעת", מספרת ענבל באום (43), מייסדת החברה ומי שעומדת מאחורי היוזמה יחד עם בעלה הישראלי, טל (44). "פשוטו כמשמעו דפקתי על החלונות של המסעדה של איל שני 'פורט סעיד' עד שנתנו לי לדבר עם השף", היא מספרת. בהתחלה, ויקטור גוטהלף, השף-מנהל בסניף הניו-יורקי של המסעדה, היה סקפטי. "הוא אמר לי: 'עכשיו? בתקופה כזאת? השתגעת? אנשים מפחדים, מי יעז להצטרף לדבר כזה'", היא משחזרת, "אבל לא ויתרתי. גם כשבאתי עם הרעיון להתחיל סיורים קולינריים בשוק לוינסקי כולם חשבו שאני משוגעת. בסוף מבינים שזה טוב לכולם: למסעדות הישראליות, לתיירים ולמדריכים".
גוטהלף השתכנע: חבורה של 17 פטריוטים רעבים התארחה ב"פורט סעיד", לצד עמדת די.ג'יי ורמקולים ענקיים. כמיטב המסורת במסעדות של שני, הקינוחים נפרשו ישירות על גבי נייר קצבים: בלאגן מסודר שבו פרוסות עוגת גבינה ניו-יורקית, קראמבל תפוחים, קצפת, מלבי, רוטב תותים ופטל שחור.
כל המתוק הזה השכיח את העובדה שבדרך לכאן, כשענבל שאלה את הקבוצה מיהם השמות שקופצים להם במוח כשחושבים על "השפים הישראלים הכי מוכרים בעולם", התקבלו תשובות כמו מייקל סולומונוב, יותם אוטולנגי - וגם שמו של אורי בורי השתרברב לרשימה, אבל שמו של השף שני לא עלה כלל בתודעה האמריקאית. ענבל תיארה יפה למשתתפים את הדמות, והסבירה שמדובר באדם שהצליח להפוך את הפשטות במטבח לרמת אמנות. לא בטוח שהם השתכנעו שזה מצדיק תמחור של מנת כרובית עם קצת מלח במחיר של טיסה לניו יורק, אבל חלק נזכרו שלמעשה אכלו במסעדותיו של האמן החושני הזה בארץ, והתרגשו לשלוח למשפחה סלפי עם לוגו המסעדה בכניסה - לוגו שזהה בדיוק לזה שבתל אביב.
הנשק הסודי שלנו זה בכלל חוואיג' וסחוג
הסיור בין המסעדות הישראליות התחיל כשלוש שעות לפני כן, כמה רחובות צפונה משם, ב"Blue Stripes Cacao Shop" - בית קפה על טוהרת שוקולד, שהוקם על ידי מייסד "מקס ברנר", עודד ברנר, אחרי הסכסוך המתוקשר עם שטראוס שבעקבותיו עזב את המותג שהוא עצמו בנה. המקום אכן מעוצב בשיק מקס-ברנרי, ולולא ענבל שהסבה את תשומת ליבנו לכך שהשם "בלו סטרייפס" מייצג למעשה את הדגל, אפשר לשכוח בקלות שמדובר במעוז ישראלי, שמאז 7 באוקטובר מקבל טלפונים אנונימיים עם איומים. בתחנה הזאת לוגמים כוס שוקו חם עם סירופ שוקולד נוטף בדפנות, וענבל שולפת את הנשק הסודי: חוואיג'. "זה כמו הפאמפקין-ספייס של ישראל", היא מנגישה לנוכחים בשפה שיבינו, ואנחנו מקבלים מזט קטן עם רוגלך ובורקס טריים שזורקים אותי למאפיית הטאבון של טבריה. ענבל מסבירה שזו תמצית המטבח הישראלי: מנה פולנית לצד עיראקית, חולקות יחד את אותה צלחת.
המשתתפים מתבקשים להציג את עצמם ואת המאכל הישראלי המועדף עליהם, ומהר מאוד נוצר חיבור בין כולם. "לא באנו לפה רק כדי לאכול, אלא גם כדי להיות בחברת אנשים עם אותו ראש כמונו", אומרת רייצ'ל, רופאה שהגיעה יחד עם בעלה מבוסטון לבקר את הבן ההייטקיסט שגר בעיר. שלושתם הצטרפו לסיור על אף שהספיקו לזלול לפני כן ארוחת בוקר במסעדה ישראלית אחרת, "כפר" של סולומונוב בברוקלין, שדרשה כמה שעות טובות של עיכול - אבל למען המדינה הם מוכנים לשאת במחיר.
"שמענו על כל מה שקורה למסעדות בעיר, וזאת הדרך שלנו לעזור וגם ליהנות", הסבירה רייצ'ל, ותיארה כיצד שלחה מבוסטון לבתה שגרה בניו יורק כרטיס מתנה לארוחה בבית הקפה "אהרון" שנמצא באפר איסט סייד. בית הקפה המשפחתי שבבעלות הצעיר היהודי אהרון דהן עלה לכותרות אחרי שהביע תמיכה בישראל, ובתגובה כל אנשי הצוות שלו התפטרו בבת אחת. הקהילה היהודית התגייסה בן-לילה, צבאה על המקום והצילה אותו מפני קריסה. מאוחר יותר התברר שהסיפור היה מורכב יותר, וכי העובדים הרגישו מאוימים הן על ידי הבעלים והן על ידי לקוחות שזעמו על "הפוליטיזציה" של המקום, אבל זה היה מאוחר מכדי לשנות את הנרטיב. כמו רייצ'ל, הרבה מהמשתתפים בסיור הגיעו מתוך הירתמות למטרה. לא במקרה כולם כאן עונדים את דיסקית החטופים על הצוואר. פמלה וילנר (54), מורה מבית ספר יהודי בסן פרנסיסקו, משכירה את דירת הנופש שלה בנווה צדק למשפחות מפונים מהעוטף, אבל מאז 7 באוקטובר היא מחפשת דרכים נוספות לתרום: "סיור אוכל זאת עוד דרך מעולה לתרום לעסקים ישראליים", היא אומרת.
אחרי הפיצוחים המתבקשים של קשרי חברות ומשפחה בין המשתתפים, שכללו גם הצעות לשידוכים, החיבור בין המשתתפים היה עמוק כל כך עד שלא שמנו לב שמולנו חולף ברחוב יו ג'קמן. אבל זה רק כי הזיתים המטוגנים של השפית עינת אדמוני מעניינים יותר: במסעדת "בלבוסטה" של אדמוני גם לוגמים יין ישראלי מצוין של יקב פלטר מצפון רמת הגולן, מנשנשים ממרח דמוי לאבנה מגבינת פטה מוקצפת עם סילאן ושולקים דמפלינג במילוי מרק עם מעט סחוג מלמעלה - עוד הברקה מבית היוצר שהביא לכם כרובית מטוגנת בציפוי במבה. אבל גולת הכותרת של הסיור הזה הייתה דווקא במסעדת "קובה" של השפית מלאני שורקה, פרסייה שלמדה לגלגל את הכופתאות שלה מסבתות עיראקיות ישראליות. הקוקטייל הפרסי, עם ג'ין, לימון פרסי וזעתר, היה הפתעה נהדרת. כך גם הקובה המטוגנת שלה במילוי אפונה מתוקה ושמיר. "אפשר לחלק את זה למפגינים בחוץ?", שואלת אחת המשתתפות, "אולי הקובה תביא את השלום".
