עמותת "צלול" ומשרד החקלאות וביטחון המזון יוצאים בקמפיין לדוג דגי זהרון בים התיכון – ולאכול אותם.
דגי הזהרון, שמקורם בים האדום, הם מין פולש שהגיע לחופי הים התיכון וזורע שם הרס נרחב. הזהרונים מתרבים בקצב אדיר בשל היעדר דגים היכולים לאכול אותם בים. התרבות מסיבית של דגי הזהרון יכולה להוביל להיעלמות הדגה המקומית, לפגיעה ברוחצים בים ולהשפעות אקולוגיות שליליות בלתי הפיכות. מטרת הקמפיין היא להשיק פרויקט סביבתי שבסיסו דיג שיטתי של דגי הזהרון והעברתם למסעדות, שם הם יכולים לשמש תחליף ראוי לדגה מקומית, אך הוא קורא גם לאנשים פרטיים להכין מטעמי זהרון בבית.
"אנחנו רוצים שאנשים יידעו שזהרון הוא דג טעים", אומר ד"ר יובל ארבל מ"צלול", "זה דג לבן ואיכותי. יש לו קוצים ארסיים, אבל כשיודעים איך להסיר אותם, הוא אכיל וטעים. זו עסקת חבילה. תדוגו ותאכלו. בעונת הרבייה אסור לדוג אף דג חוץ מזהרונים. אותם דווקא אפשר לדוג בלי הגבלה".
הזהרונים שוהים בדרך כלל בכוכים, מתחת לסלעים, סמוך לשוברי גלים ובמקומות מסתור אחרים. בחורף הם יורדים לעומק ובקיץ הם עולים לשכבות הגבוהות יותר. לזהרון יש תיאבון אדיר, הוא אוכל דגים קטנים וסרטנים שלא פיתחו דרכים להתגונן מפניו. הזהרונים בים התיכון גדולים בהרבה מאלה שבים סוף (ובהם, צריך להדגיש, אסור לפגוע!).
לזהרון יש רעמת קוצים חדים המכילים ארס. דקירה מזהרון גורמת לכאב עז, נפיחות ולעיתים לתגובה אלרגית. אבל בשרו, כאמור, אינו רעיל, ובעולם ניתן למצוא אותו במסעדות יוקרה, כמו גם בדוכני "פיש אנד צ'יפס".
באתר של עמותת "צלול" ניתן למצוא עצות לדיג בטוח של זהרון. הבשר שלו, מסבירים שם, מזכיר את הלוקוס, הוא כשר, ומעולה לסביצ'ה ולטיגון. אם אתם מעוניינים לנסות לצוד אותו, רצוי שתגיעו עם צלצל או חנית, כפפות מאוד עבות, מספריים לגזירת הקוצים ומיכל אחסון, שבו יש לאפסן את הדג מיד עם תפיסתו (אם לא גזרתם את הקוצים). זה אולי מאתגר, אבל שאר דגי הים התיכון יודו לכם על המאמץ.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.05.26
