לפני כשבועיים הלך לעולמו קן רובינסון, האיש ששם את הדבר החשוב לנו ביותר, החינוך, על המפה. הוא העביר את הרצאת הטד הנצפית ביותר בהיסטוריה ועוד שתיים שלא נפלו מהן באחוזי הצפייה בהרבה. סך הכול למעלה מ-18 מיליון איש שהקשיבו להרצאות על חינוך.
רובינסון אמר פעם שכשמישהו שואל אותו באירוע חברתי מה הוא עושה בחיים והוא עונה שהוא עוסק בחינוך, אנשים מתרחקים די מהר, אבל כולם מוכנים לדבר על חוויות בית הספר שלהם או על חינוך הילדים שלהם.

בתי חרושת ללימודים

רובינסון טען כי אנחנו ממשיכים לקיים בתי ספר במבנה של בתי חרושת מהעידן התעשייתי - כיתות מחולקות לפי גיל, בלי קשר לרמה ולתחומי עניין, שיעורים תחומים בזמן עם צלצול ביניהם, במתכונת של למידה פאסיבית יחסית ובשיטות שמקדמות יכולות מסוימות, קוגניטיביות בלבד (כן, מתחיל שינוי אבל לא מספיק).
כיתהכיתה
למידה פאסיבית
(צילום: shutterstock)
אחד המשפטים המרכזיים שלו ושם הרצאתו האייקונית היה שבתי ספר הורגים את היצירתיות הטבעית של הילד ועל הדרך גם את הסקרנות ואת הביטחון העצמי. לטעמי, כל המבוגרים חוטאים בכך כי על הדרך גם אנחנו לא מרשים לעצמנו להיות יצירתיים, ויש לכך מחיר גבוה.
ליצירתיות יש הרבה הגדרות. בעולם המבוגרים מגדירים אותה כיצירת משהו חדש ובעל ערך. ברמה האישית גם אם לא יצרנו את השבב הבא או החיסון לקורונה, אם עשינו חיבורים חדשים, חשבנו באופן לא שבלוני ומשוחרר מקונבנציות היינו יצירתיים.
קראו עוד:
הספרות המחקרית מבחינה גם בין יצירתיות כללית שהיא חשיבה מקורית ורעננה בכל מה שאנחנו עושים ביומיוםובאופן שבו אנחנו פותרים בעיות בעבודה, בקהילה ובחיים האישיים שלנו ובין יצירתיות אישית שבה אנחנו מבטאים את הרגשות, המחשבות והכישרונות הייחודיים לנו במדיומים שונים.

למצוא פתרונות חדשים

יצירתיות היא יכולת מולדת וילדים הם מעבדה ליצירתיות. מספיק להסתכל על ילדים קטנים מבלי להתערב בכלום ולהבין את עומק, רוחב וכמות היצירתיות שלהם. ממשחקי דמיון שאין כמוהם, לדרכים יצירתיות להגיע למשהו שהחבאנו מהם, לשירים שהם ממציאים ולציורים שהם מציירים שלא כפופים עדיין לשום חוקים.
קן רובינסון סיפר בהקשר זה על ילדה ששאלו אותה מה היא מציירת. היא ענתה - "את אלוהים". המבוגרים אמרו לה - "אבל אף אחד לא יודע איך נראה אלוהים". והיא ענתה - "כשאסיים את הציור, הם ידעו".
עדיין לא מכירים את כל החוקיםעדיין לא מכירים את כל החוקים
עדיין לא מכירים את כל החוקים
(צילום: shutterstock)
יצירתיות קשורה גם לסקרנות. כשלא מקבלים הכול כמובן מאליו, כששואלים שאלות ורוצים לבדוק כל דבר, לומדים באמת ומוצאים תשובות ופתרונות חדשים. איינשטיין אמר פעם שהוא לא חכם או מחונן במיוחד, הוא פשוט מאוד סקרן. וכולנו יודעים מה הוא יצר מהסקרנות הזאת.
כשדברים סביבנו משתנים ומאתגרים, חייבים להיות יצירתיים באופן שבו אנחנו מתמודדים עם הדברים. תחשבו כמה פתרונות יצירתיים מצאתם כשהתמודדתם עם הילדים בבית בתקופת הקורונה, בעבודה ובחופש הגדול.

משבר היצירתיות

גם עולם העבודה מחפש אנשים יצירתיים, שיביאו את הרעיונות הבאים ויעזרו להיות מוכנים לשינויים שבדרך, לא רק אלה שכבר קרו, שימצאו פתרונות יצירתיים ללקוחות ולבעיות ושיהיו גמישים כשיש צורך בשינוי, והעולם שהילדים שלנו ייכנסו אליו ידרוש יצירתיות רבה יותר.
עם זאת, קיים מה שקוראים בספרות פער היצירתיות. שמונה מתוך כל עשרה מבוגרים אומרים שהם מבינים ומסכימים שיצירתיות היא דבר חשוב מאוד לחברה, לצמיחה כלכלית ולעצמם, אבל רק אחד מכל ארבעה מרגיש שיש לו את זה.
אם תשאלו את עצמכם - איך אנחנו יכולים להיות יותר יצירתיים היום? איך נאפשר יצירתיות אצל הילדים שלנו? זו תהיה התחלה של עשייה
וחמור מזה, מחקרים רבים מראים כי יש ירידה חדה ביצירתיות בגיל בית הספר, מה שקוראים משבר היצירתיות. במילותיו של קן רובינסון: "אנחנו מחנכים אנשים אל מחוץ ליצירתיות שלהם". מעבר לכך, בכתבה שהתפרסמה בניוזוויק לפני מספר שנים נכתב כי קיימת ירידה ביצירתיות בעשורים האחרונים.

להתחיל לעשות

קצרה היריעה מלפרט את כל השינויים שיש לעשות במערכת החינוך כדי להגיע לכך והדרכים שלנו ההורים לעשות זאת, אבל אם נהיה מודעים, נקום כל בוקר (או פעם בשבוע) ונשאל את עצמנו, איך אנחנו יכולים להיות יצירתיים יותר היום? איך אנחנו יכולים לקדם (יותר נכון לאפשר) יצירתיות אצל הילדים שלנו? זו תהיה התחלה של עשייה.
אין צורך להפוך את הבית (והרהיטים) לסדנת גואש. אפשר פשוט להרבות בשאלות פתוחות ושאלות של סקרנות על דברים שהילדים ואנחנו לא הקדשנו להם מחשבה עד עכשיו (למה הפסים הלבנים שעל הכביש לא מתלכלכים או איך ציפורים לא נופלות מהעץ כשהן ישנות הן שאלות קלאסיות).
תתחילו בשאלות פתוחות על נושאים שוניםתתחילו בשאלות פתוחות על נושאים שונים
תתחילו בשאלות פתוחות על נושאים שונים
(צילום: shutterstock)
כדאי לאפשר זמן חופשי לגילוי ולהיות יותר קלים עם גבולות. זה בסדר לערבב משחקים שונים או לשחק איתם בחדרים שונים, או להשתמש בחפצים שאינם משחק למשחק.
יצירתיות דורשת תעוזה ומרחב בטוח לנסות ולטעות
בגני ילדים מקפידים לעיתים קרובות לשחק במשחקים רק בפינה הייעודית להם וזו טעות. חשוב לזמן התנסוית, חומרים וחוויות שונות ומגוונות (אל תהנדסו או תשכנעו, פשוט תשאירו במקום גלוי, או תעשו בעצמכם).
שנו אתם את השגרות מדי פעם, סטו מהדרך או שנו מסלול במהלך נסיעה שגרתית (כן, גם עם ווייז ולו"ז צפוף, מחקרים מראים שסטייה שתעלה לנו שתי דקות יכולה להעלות את רמות האושר והיצירתיות).
שתפו את הילדים בדברים שעשיתם שונה, כולל, ואולי במיוחד, אלו שלא הצליחו מהתחלה (או לא הצליחו בכלל). יצירתיות דורשת תעוזה ומרחב בטוח לנסות ולטעות. לא כזה שבו אנחנו מרגיעים את הילד שכלום לא קרה, אלא כזה שבו נראה כל ניסיון הזדמנות ללמוד משהו חדש ולהתפתח. בלי לנזוף, לבקר או לקצץ כנפיים אלא עם דברי שבח את הניסיון והיציאה מאזור הנוחות והרחבת הכנפיים בהדרגה.
כל מה שנכון לנו ההורים נכון גם למערכות חינוך. ניתן וחשוב לעשות זאת, וזה דורש שינוי חשיבתי. ואולי אחרי שנשתלט על הקפסולות והמסכות, נוכל להתפנות לעסוק בדברים החשובים באמת, ולשחרר את היצירתיות מהסגר.
הכותבת היא ראש המחלקה לחינוך במכללה האקדמית כנרת