"לתינוק בן יום נותנים חיסון למחלה שמועברת ביחסי מין – זה פשוט לא הגיוני", אמר ל-ynet פרופ' רצף לוי, זמן קצר לאחר שמונה לכהן כחבר בוועדה המייעצת הפדרלית לחיסונים (ACIP) של המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC). מדובר באחת הוועדות המשפיעות ביותר על מדיניות הבריאות הציבורית בארה"ב - הגוף שאחראי, בין היתר, על לוח ההתחסנות המומלץ לכלל הציבור האמריקני. לדבריו, הוא בהחלט מרגיש את כובד האחריות של תפקיד שנוגע לבריאותם של מיליוני ילדים: "אני מרגיש כבוד גדול על ההזדמנות הזאת, אבל גם מודע לאחריות. ההנחיה היחידה שלי היא ההבנה המדעית. אני מדען, לא פוליטיקאי".
המינוי של פרופ׳ לוי - הישראלי הראשון שמכהן בוועדה - מעורר עניין לא רק בזכות מוצאו אלא גם בשל עמדותיו הבלתי מתנצלות כלפי מערכת בריאות הציבור בארצות הברית ובישראל. הוא חלק מגל המינויים החדש שמוביל השר הממונה על הבריאות — רוברט פ' קנדי ג'וניור, פעיל ותיק נגד חובת חיסונים, שזוכה לתמיכה מהימין האמריקני ולעוינות מצד הממסד הרפואי. במהלך יוצא דופן, ובניגוד להתחייבויותיו הקודמות, פיטר השר את כל 17 חברי הוועדה הקודמת והצהיר כי "נביא אנשים נהדרים לוועדה. לא מתנגדי חיסונים, אלא מדענים עם קבלות". המהלך של קנדי עורר סערה, ורופאים בכירים הזהירו כי לחברי הוועדה החדשים "אין ידע או מומחיות לצורך קבלת החלטות כה מורכבות".
לוי (54), במקור מכפר סבא, הוא כיום פרופסור בבית הספר לניהול של MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס), המתמחה בניהול סיכונים, ניתוח מערכות בריאות ולוגיסטיקה. הוא הספיק לשרת כקצין בחיל המודיעין במשך כ‑12 שנים, שיחק כדורעף מקצועי, וסיים את תואר הראשון במתמטיקה מאוניברסיטת תל אביב "רק" בגיל 31, כשכבר היה אב לשניים. מאז נולדו לו עוד ארבעה - אחת מהן עתידה לסיים קורס קצינים ואחרת עומדת להתחיל שנת שירות ("חיפיתי על הגיל עם הרבה שעות עבודה. חכם גדול אני לא, אבל יודע לעבוד קשה"). את הדוקטורט בחקר ביצועי קיבל מאוניברסיטת קורנל היוקרתית. כיום הוא חוקר את הקשרים שבין מידע רפואי, ניהול סיכונים ומדדים קליניים.
מאז 7 באוקטובר הוא גם הפך לקול מוביל במאבק נגד אנטישמיות בקמפוס. לאחר שבטקס הסיום האחרון נשאה נשיאת המחזור נאום שבו האשימה את ישראל ברצח עם, תקף לוי בגלוי את הנהלת המוסד על כך שלא הגיבה לדבריה. "MIT מאמן כמה ממוחות המתקדמים ביותר בעולם - והם לא רואים שמי שמבצע רצח עם זה חמאס — זה כבר ידוע", כתב. אחרי השימוע "המביש" של נשיאת האוניברסיטה בקונגרס, שבו התבקשה להסביר את תגובתה לגל האנטישמיות לאחר 7 באוקטובר, אמר לוי בראיון ל-ynet כי "זה לא היה כשל נקודתי. זה לא היה מישהו שבא לא מוכן או מעד בלשונו. זה היה משהו שהן התכוננו אליו מראש - וזו העמדה שלהן. מוסר כפול, צביעות. החובה של האוניברסיטה היא לספק לסטודנטים ולסגל סביבה בטוחה, בלי הטרדות ורדיפה. זה לא עניין של חופש ביטוי - זו אחריות מוסדית".
"המערכת לאישור חיסונים שבורה"
אז פרופ' לוי, כפי שהוא מעיד על עצמו, אינו חושש להשמיע את עמדותיו - גם כשהן חורגות מהשורה, גם כשבכירי הממסד הם הכתובת. בריאיון ל-ynet, הוא מתייחס בפירוט למינוי, לביקורת הציבורית ולמה שהוא מכנה "מערכת שבורה שאיבדה את אמון הציבור. היא לא שקופה, ולעיתים לא מבוססת על המדע והנתונים הטובים ביותר. השר הנוכחי רוצה לתקן את זה, ואני מסכים עם הרבה מהביקורת שלו".
יש שטוענים שגם אם רוצים לרענן כיוון - יש דרכים מתונות לעשות זאת. לפטר באבחת יד את כל 17 המומחים שהרכיבו את הוועדה, בלי דיון פומבי, בלי הצדקה רפואית ברורה – זה לא צעד דרסטי מדי?
"שר הבריאות מאמין, ובצדק, שיש המון כשלים במערכת הנוכחית לאישור תרופות ולניטור הסיכונים והתועלות, ובמיוחד בכל הנוגע לחיסונים. כתוצאה מכך היא גם איבדה את האמון של חלקים רבים בציבור. היא לא תמיד מביאה את המדע והנתונים הטובים ביותר לתוך תהליך קבלת ההחלטות. השר רוצה רפורמה, להפוך אותה לשקופה, להחזיר את האמון. ואני חושב שכאשר רוצים לעשות שינוי כזה, גם אם האנשים הקיימים הם מומחים ובעלי כוונות טובות - לפעמים רוצים להתחיל דף חדש. זה לא חריג שמנהיג חדש מקים צוות חדש, וזה נדרש".
פרופ' רצף לוי: "גיוון בדעות זה דבר שמקדם את המדע. מה שלא מקדם את המדע זו אחידות כפויה, שמזלזלת ביכולת של אנשים להבין מידע ולקבל החלטות מושכלות יחד עם הרופא שלהם. דיון פתוח הוא דבר בריא. יש משהו מתנשא בגישה שאומרת שצריך אחידות מסרים כדי לא לבלבל את הציבור. הציבור לא טיפש. הוא מספיק אינטליגנטי בשביל להבין ולהתייעץ עם הרופא שלו"
"אני לא מכיר את כל האנשים שנבחרו אישית, אבל כולם נראים מוסמכים ומקצועיים. אני לא יכול לדבר בשם מי שבחר אותי ולהגיד שזה נקבע על בסיס אידאולוגיה, אבל אני לא חושב שזה נעשה כי מישהו חשב שאתיישר עם מה שהוא רוצה. כל מי שעבד איתי יודע איזה מין אדם אני. אני מכבד דעות של אחרים, גם כשאני לא מסכים איתם — אבל אני הולך עם המצפון שלי. אין לי אידיאולוגיה מקובעת מראש ואני לא מחויב לאף קו - אני בודק הכול לעומק והולך לפי הנתונים".
3 צפייה בגלריה
"זה לא חריג שמנהיג חדש מקים צוות חדש, וזה נדרש" שר הבריאות קנדי ג'וניור
(צילום: Jim WATSON / AFP)
אבל המינוי בכל זאת עורר סערה, בין היתר מצד גורמי רפואה שטענו כי מדובר בצוות של מתנגדי חיסונים עם גוון אידיאולוגי אחיד, שמקדם אג'נדה אנטי-חיסונית. לכך משיב לוי: "השימוש במונח 'אנטי-חיסונים' הוא ניסיון לגזלייטינג. ומי שחושב שהאנשים שנבחרו לוועדה מגיעים עם אג'נדה אחידה פשוט לא מבין במי במדובר. חלקם מאוד מעודדים חיסונים. אין דבר כזה כלל 'אידיאולוגיה אחידה' - שכל החיסונים טובים לכולם או שכל החיסונים רעים לכולם. בכל התערבות רפואית יש סיכונים ותועלות, והם משתנים בין אנשים וקבוצות עם תנאים רפואיים, תרבותיים והעדפות שונות. הליבה של הרפואה היא הקשר בין אדם לרופא שלו. התפקיד שלנו כמדענים הוא לספק מידע אמין ושקוף – גם לרופאים וגם למטופלים - כולל לומר ביושר מה שאנחנו לא יודעים, ומה שדורש עוד מחקר. משום מה, כשזה מגיע לחיסונים – אולי בגלל שזה נושא פוליטי – הופכים את הכול לבינארי. אין דבר שגוי יותר מזה".
"זה פשוט לא הגיוני"
פרופ' לוי נזהר מלנבא את המלצות הוועדה החדשה, אבל הוא כבר מכין את הקרקע לתגובות: "כבר הייתי במצבים שבהם החזקתי בעמדות לא מקובלות או לא פופולריות, וזה בסדר גמור. גיוון בדעות זה דבר שמקדם את המדע. מה שלא מקדם את המדע זו אחידות כפויה, שמזלזלת ביכולת של אנשים להבין מידע ולקבל החלטות מושכלות יחד עם הרופא שלהם. דיון פתוח הוא דבר בריא. יש משהו מתנשא בגישה שאומרת שצריך אחידות מסרים כדי לא לבלבל את הציבור. הציבור לא טיפש. הוא מספיק אינטליגנטי בשביל להבין ולהתייעץ עם הרופא שלו".
פרופ' רצף לוי: "אנחנו צריכים לשאול את השאלות, להשוות ולשפוט איזה לוח חיסונים הוא טוב יותר. יש כיום דברים פשוט לא הגיוניים – למשל, לחסן תינוק ביום הראשון לחייו נגד הפטיטיס B, מחלה שמועברת ביחסי מין לא מוגנים או דרך מזרקים משומשים. לתינוק אין שום סיכון ריאלי למחלה כזו"
עמדותיו של פרופ' לוי בנוגע ללוח החיסונים הקיים ברורות: "הוא אגרסיבי מדי, הרבה יותר ממדינות כמו שבדיה או דנמרק - ואי אפשר לחשוד שאין להן הבנה של בריאות הציבור, נכון? אז אנחנו צריכים לשאול את השאלות, להשוות ולשפוט איזה לוח חיסונים הוא טוב יותר. יש כיום דברים פשוט לא הגיוניים – למשל, לחסן תינוק ביום הראשון לחייו נגד הפטיטיס B, מחלה שמועברת ביחסי מין לא מוגנים או דרך מזרקים משומשים. לתינוק אין שום סיכון ריאלי למחלה כזו. זה לא עניין של בעד או נגד חיסונים — זו פשוט שאלה של היגיון רפואי. ברור שזו מחלה מאוד רצינית שיכולה להוביל להשפעות בריאותיות חמורות מאוד, אבל גם מאוד ברור שלפחות 99.9% מהתינוקות לא נמצאים בסיכון, אז למה שתרצה לתת להם התערבות רפואית?"
אתה חיסנת את ילדיך?
"אני לא רוצה להיכנס לזה באופן אישי כי הילדים שלי כבר בוגרים, הם מקבלים החלטות בעצמם. אני רק אומר שאנחנו צריכים לפעול לפי המדע והשכל הישר. אין טעם להעניק התערבות רפואית כשאין סיכון רלוונטי. זה נוגד את העיקרון הכי בסיסי ברפואה. אנחנו צריכים לכבד בחירות שונות של אנשים, ולספק להם מידע אובייקטיבי ואמין — לא להכתיב. אנחנו לא צריכים להתנשא, במובן של לא לבטוח בזה שהם יכולים לקבל החלטות טובות. אנחנו צריכים להתמקד פשוט בלהציג להם את התמונה הכי כנה ואובייקטיבית של מה שהמדע והנתונים אומרים לנו".
אבל התמונה כמובן מורכבת בהרבה מכפי שמציג פרופ' לוי. סיכון של תינוק לחלות בהפטיטיס B אומנם נמוך ברמה הפרטנית, אך ברמה האפידמיולוגית, כאשר מדובר במדיניות בריאות ציבור, הוא נחשב משמעותי דיו כדי להצדיק חיסון המוני. ארגון הבריאות העולמי (WHO) ממליץ על החיסון בלידה – גם במדינות עם שיעור הדבקה נמוך – בטענה שזו דרך יעילה לצמצום נשאות כרונית. החיסון גם נועד להגן במקרים שבהם אם נשאית לא אובחנה, ולמנוע הדבקה בילדות – אז הסיכוי למחלה כרונית גבוה במיוחד.
"חלק כותבים תסריטים, חלק כותבים מאמרים"
פרופ' לוי לא חוסך ביקורת גם על מדיניות החיסונים בישראל, במיוחד על מה שהתחולל בתקופת מגפת הקורונה: "סגרנו בתי ספר, קידמנו מדיניות חיסונים בצורה שיצרה אנטגוניזם. בישראל, עד הקורונה, אחוזי ההתחסנות היו גבוהים מאוד – למרות שלא הייתה חובה. דווקא כפייה, כמו התו הירוק, יצרה תגובת נגד. התו לא עזר בכלל. אפילו פעל בכיוון ההפוך. למעשה, כל הרעיון של כפייה במדיניות בריאות הציבור הוכח שוב ושוב כדבר שמתנקם בך בסופו של דבר. היום אנחנו רואים פחות אמון ופחות היענות. זה לא מקרי – זו תוצאה של מדיניות בריאות ציבורית שכשלה, שאיבדה את האמון, והאחריות לכך לא על הציבור, אלא על המנהלים של מערכת הבריאות. הם צריכים להפסיק להאשים את הציבור, ולהתחיל לשאול את עצמם – איך הם תקשרו עם הציבור, כמה הנתונים שהם סיפקו היו אמינים, כמה הם היו שקופים".
לוי מקווה שהשינויים שחלים כעת בארה"ב יגיעו גם לישראל: "יש בארץ תשתית חזקה, רופאים מעולים, רפואה קהילתית מצוינת. עם מדיניות טובה של העצמת אנשים לקבל החלטות, והעצמת רופאים לקבל את הנתונים הנכונים כדי לידע את המטופלים שלהם – אפשר לקדם מדיניות בריאות ציבורית אפילו טובה יותר".
לוי הוא אחיהם של סופר הילדים ינץ לוי ושל התסריטאי והקומיקאי רשף לוי. כשהשיחה מגיעה לדינמיקה המשפחתית האמנותית שבה גדל, הבכור מבין שישה, הוא מחייך. "אני מאוד מעריך את האחים והאחיות שלי - כל אחד ואחת מוכשרים בדרכם”, הוא אומר. "יצירתיות יכולה ללכת לכיוונים שונים. גם באקדמיה, כדי לחדש, אתה חייב להיות יצירתי. אז כנראה כולנו קיבלנו את זה מההורים - חלק כותבים תסריטים, חלק כותבים מאמרים מדעיים". ואולי זה גם שורש ההשקפה שמנחה אותו בתפקידו החדש: גיוון — בין בני משפחה, בין חוקרים, בין דעות - הוא לא משהו שצריך לרסן. "חיים עם גיוון", הוא אומר, "אלה חיים בריאים יותר, לא?".
קראו עוד בנושא זה:
