חורקים שיניים או מהדקים לסתות בלילה או בשעות היום? הכירו את המושג ברוקסיזם - פעילות לא רצונית ולא מודעות של שרירי הלעיסה בצורה מחזורית. התופעה יכולה להתרחש במהלך השינה או בערות. הפעילות השרירית מתבטאת בצורת הידוק השיניים, חריקת השיניים, והידוק הלסתות.
קראו עוד:
ברוקסיזם במהלך ערות באה לידי ביטוי בעיקר בצורת הידוק שיניים ונעילת לסתות, אך לא בחריקת שיניים. ברוקסיזם בשינה היא פעולה לא-רצונית שיכולה להיגרם מסיבות לא מוגדרות. היא עלולה להיגרם כתופעת לוואי של תרופות מסוימות (כגון נוגדי דיכאון מסוימים), סמים, מחלות עצביות שונות. ברוקסיזם של ערות נחשבת לתגובה למצבי לחץ או ריכוז.
2 צפייה בגלריה
רגעי העברת החטופים מרצועת עזה בידי הצלב האדום
רגעי העברת החטופים מרצועת עזה בידי הצלב האדום
ברוקסיזם מתבטא בהידוק שיניים ולסתות
(צילום: shutterstock)
זו פעולה שנוצרת ומווסתת על-ידי מערכת העצבים מהמרכזית (המוח), ואילו הגורם לברוקסיזם בערות הוא פסיכוסוציאלי. הוא קשור ביכולת להתמודד עם מצבי לחץ נפשי, דחק וחרדה. הפעילות השרירית החוזרת עוזרת בהפרשת קורטיזול שהוא הורמון העוזר בוויסות רגשי.
בימים אלו, כלנו עסוקים בעיבוד הטראומה הקולקטיבית לאחר 7 באוקטובר, וסביר מאוד להניח שעקב כך שכיחות הברוקסיזם עלתה. מצבי דחק ופוסט-טראומה (PTSD) משפיעים ישירות על הברוקסיזם בערות, ובעקיפין על הברוקסיזם בשינה עקב הפרעה במבנה השינה. ברוקסיזם של שינה מתרחש בשינה הרדודה ובמיוחד במעבר משינה עמוקה לרדודה. במצבי לחץ, מעברים אלו מתרבים ואיתם מספר האירועים של הפעלת שרירי הלעיסה.
"הנזקים הנפוצים של ברוקסיזם: שחיקת שיניים באופן שגורם שברים בכותרות או שורשי השיניים, כישלון של שחזורים (סתימות), יצירת סדקים בשיניים, השתחררות של כתרים, כשל של שתלים. בנוסף ייתכנו פציעת ריריות הלחי, הלשון והשפתיים"
הנזקים הנפוצים ביותר של ברוקסיזם הם: שחיקת שיניים באופן שגורם שברים בכותרות או שורשי השיניים, כישלון של שחזורים (סתימות), יצירת סדקים בשיניים, השתחררות של כתרים, כשל של שתלים. בנוסף ייתכנו פציעת ריריות הלחי, הלשון והשפתיים. הפעילות השרירית החריגה גם עלולה לגרום לכאבי פנים ולכאבי ראש. בברוקסיזם של שינה נפוצים כאבי פנים וכאבי ראש בבוקר עם יקיצה עקב פעילות שרירית מוגברת. כאבים באזורים אלו בסוף היום, מעוררים חשד לברוקסיזם בערות.
ברוקסיזם בשינה נפוץ מאוד בקרב ילדים (20%). בקרב מבוגרים, ברוקסיזם בשינה קיים אצל 10-8 אחוזים מהאוכלוסייה. אצל מבוגרים מגיל 60 ומעלה, השכיחות יורדת לכ-3% בלבד. התופעה נפוצה בקרב שני המינים באופן שווה. ברוקסיזם בערות נפוץ יותר בקרב נשים, בשכיחות של כ31-20 אחוזים מהאוכלוסייה.
רגעי העברת החטופים מרצועת עזה בידי הצלב האדוםד"ר אלונה אמודי-פרלמןצילום: אלבום פרטי
ברוקסיזם של שינה עלול לגרום נזקים, במיוחד למערכת השיניים. מאידך, פעילות שרירי הלעיסה עשויה לשמש פעולה הגנתית במקרים של דום נשימה חסימתית בשינה, ויובש פה או רפלוקס (צרבות). במקרים של התקף (הפסקת נשימה) אצל הסובלים מדום נשימה, האירוע הברוקסיסטי מסייע בפתיחת נתיבי האוויר העליונים על-ידי הבאת הלסת התחתונה לעמדה קדמית יותר והרחקת הלשון מהלוע. התכווצות השרירים מייצבת את שרירי הלוע ומסייעת ובהפסקת ההתקף.
במקרים של יובש פה במהלך השינה, התנועות המחזוריות של הלסת התחתונה מגרות את רפלקס בליעת הרוק מחד, ומגבירות את הפרשת הרוק מאידך על-ידי עיסוי בלוטות הרוק ובכך מסייעות בהרטבת הגרון ולחלוח הפה. לאחרונה נמצא שבקרב אנשים עם בעיות קוגניציה, הפעילות המחזורית עוזרת בשיפור הזיכרון.

אז מה עושים?

לא ברור מתי תופעת הברוקסיזם הופכת מתופעה מועילה או לא-מזיקה להפרעה של ממש. בדיקה תקופתית מקיפה אצל רופא השיניים שכוללת בחינת הרקמות הקשות והרכות לאיתור סמני ברוקסיזם, וריאיון אישי לחיפוש גורמי הסיכון השונים כגון עישון, אלכוהול, נחירות, איכות השינה, צרבות ורמת המתח הנפשי - תאפשר להבין אם קיים נזק לרקמות, והאם קיים צורך בטיפול במסגרת מרפאת השיניים.
2 צפייה בגלריה
רגעי העברת החטופים מרצועת עזה בידי הצלב האדום
רגעי העברת החטופים מרצועת עזה בידי הצלב האדום
אפשר לטפל בהזרקות בוטולינום טוקסין
(צילום: shutterstock)
במקרה של ברוקסיזם בשינה, הטיפול עשוי לכלול התקנת סד לילה, תרופות או הזרקות בוטולינום טוקסין לשרירי הלעיסה. במקרים מסוימים תידרש הפניה למומחה אחר כמו מומחה לשינה או גסטרואנטרולוג.
במקרה של ברוקסיזם בערות חשוב להביא את התופעה למודעות המטופל. לשם כך קיימת אפליקציה חכמה ייעודית למטרה זו בשם BRUXAPP. טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT), טיפול ביופידבק, מיינדפולנס או כל טכניקה של שליטה במתח נמצאו יעילים בטיפול בברוקסיזם של ערות.
ד"ר אלונה אמודי-פרלמן, מנהלת היחידה להפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה וכאב פנים במחלקה לשיקום הפה בבית הספר לרפואת שיניים, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב.