"אנחנו נוטים לחשוב שהעיניים הן כמו סורק אופטי, שהן יכולות לסרוק את השורות ללא שום מאמץ, אבל זה לא ככה", אומרת אביבה פרידמן, פסיכותרפיסטית בישראל ופסיכולוגית רשומה בבריטניה, בריאיון לתוכנית הבוקר של שרון כידון וישי מנרב ב-ynet radio. "העיניים שלנו הן לא סורק אופטי וכשאנחנו קוראים יש תזוזות קטנות של הראש, שגורמות לתנועה של עצמימי השמע באוזן, וזה גורם להירדמות ועייפות.
קראו עוד:
אז אנחנו נוטים להירדם כשאיברי שיווי המשקל באוזן שלנו רוטטים?
"נכון. נוכל לדמות את זה למה שקורה לילדים או לאנשים שנוסעים באוטו, והם נרדמים ישר מהטלטלות של האוטו".
זו תופעה תלוית גיל?
"יש אנשים שסובלים מזה כל חייהם וגם בגילאים צעירים וזה גורם להם לדימוי עצמי נמוך. הם חושבים שהם טיפשים, עצלנים ומפונקים, שהם נרדמים על החומר והם לא מבינים למה. הם מדווחים על תופעות של הירדמות וקושי בקריאה, שנובע ממעקב העיניים. זה נוירולוגי בבסיס ויש לזה השפעות פסיכולוגיות.
"הגעתי לנושא בעקבות תלונות של מטופלים שלי. הגישה בבריטניה היא שהפסיכולוג הוא גם חוקר עבור המטופל שלו, ולא רק מלביש תיאוריות קיימות. לא צריך ישר לשלוח כל מי שלא מצליח להתרכז לקחת ריטלין. לא תמיד הסיבה האמיתית היא חוסר ריכוז.
מה קורה לנו בראש?
"כשאנחנו קוראים אנחנו מזיזים את הראש כל הזמן בתנועות קטנות והתנועות האלה גורמות לתזוזות בעצמימי השמע. יש שלוש עצמות שמע זעירות באוזן התיכונה - פטיש, סדן וארכובה שמעורבות באיזון שלנו. כשיש ורטיגו זה נפגע למשל.
"הבנתי שהעיניים מתעייפות ואצל ילדים צעירים זה קשה, מבלבל. כי בן אדם מבוגר מבין שהוא עייף, אבל ילד צעיר שבא הביתה ורוצה להכין שיעורים – איזו עייפות? או אדם צעיר שמתחיל לקרוא והעיניים נסגרות לו או שהוא לא מצליח לזכור כלום, הראש ריק. הבעיה היא לא עייפות באמת, כי חמש דקות אחרי שתקומי מהקריאה את תוכלי לצאת עם חברים או לקניות – אז את לא באמת עייפה".
זו תופעה שיכולה להופיע במהלך החיים או נטייה מולדת?
"במהלך החיים זה נהיה גרוע יותר לכולנו, כי המנגנון הזה נשחק יותר. כשאנחנו צעירים, יש יותר מוטיבציה להתמודד עם זה".
אז מה אפשר לעשות?
"לתלמידים שאני מאתרת אצלם את הבעיה אני מציעה לשים סרגל או פיסת נייר על גבי העמוד, כדי להתרכז בכל פעם בשורה אחת בלבד, ולקרוא לאט, כי קריאה מהירה גורמת ליותר תזוזות של הראש".
אנחנו גם נרדמים מהר יותר מול תוכניות בטלוויזיה שמלוות בכתוביות תרגום.
"נכון. מעקב העיניים אחרי הכתוביות קשה לכולנו, זה רץ ומרצד. זה קשה גם לילדים. הם יקומו ויגידו שמשעמם להם, לא שהם התעייפו. פודקאסטים פחות מרדימים לכן הם גם טובים לנהיגה. אם את רק מאזינה או מחזיקה ביד סמארטפון - את תירדמי פחות, גם בשכיבה".
עוד עצות?
"כשאתם לומדים חומר חדש: לקרוא פסקה אחת, לסמן אותה ולסכם אותה בראש בעל-פה לפני שעוברים לפסקה הבאה".
אפשר לנצל את התופעה גם למטרות הפוכות - למי שמתקשה להירדם או מתעורר באמצע הלילה. "קשיי הירדמות הם תופעה נפוצה. אלו רוב התלונות של מבוגרים, המתעוררים מחרדות, ממחשבות לא טובות.
"במקרה כזה אני מנצלת את אותו מנגנון למטרה הפוכה – אני מבקשת מהמטופלים להיכנס למיטה ללא מסכים, שמעוררים אותנו עם גלי האור, אלא עם עיתון, מגזין או ספר משעמם, לא ספר מתח או משהו מעורר. אם את קוראת הרלן קובן – את תישארי ערה כל הלילה.
"צריך לקרוא שורה ולעצום את העיניים, עוד שורה ושוב לעצום - לעייף את העיניים כמה שיותר ואז נרדמים. אותו דבר אפשר לעשות אם מתעוררים באמצע הלילה – להכין חומר קריאה לא מעורר. מובטח שתירדמו, בלי לספור כבשים ובלי תרופות. בכלל, כדאי לעשות טקסי שינה. הגוף מתרגל לזה – התמדה של 30 יום – וזה שלכם".
