זה התחיל בקטנה. פה חולשה ברגל, שם מעידה. שום דבר מטריד או חריג במיוחד. אבל למרות החברים שהרגיעו אותה, עמוק בלב, נרקיס משה, 57, כבר ידעה: אותה מחלה שהרגה את אחיה הגדול, 14 שנים קודם, הגיעה גם אליה.
קראו עוד:
"אני מאוד מודעת לגוף שלי", מספרת משה, תושבת נהריה, עד לפני שנים ספורות קונדיטורית פעילה ונמרצת. "מהר מאוד הבנתי שיש בעיה. עשיתי המון בדיקות, קישרו את זה לגב ולצוואר. כשדאגתי' כולם אמרו לי 'את מדמיינת', אבל אני כבר הבנתי לבד. ידעתי שמה שקרה לאחי הוא מה שיש לי, למרות שלא היה לי מושג שיש למחלה רקע גנטי. הייתה לי תחושה שזה הגיע גם אליי".
אחרי סדרת בדיקות ארוכה התברר למשה, לצערה, שצדקה. כמו אחיה לפניה, היא אובחנה כחולה ב־ALS, מחלת ניוון שרירים חשוכת מרפא. הזמן הממוצע שחיים חולים במחלה שלה הוא חמש שנים. יש כאלה שיותר. רבים, כמו אחיה, שנפטר זמן לא רב לאחר שאובחן, שורדים פחות.
זה הגורל שציפה למשה. התסמינים הראשונים שחשה היו ב־2017. היא קיבלה את האבחנה ב־2020. מאז האבחנה, הולך מצבה ומידרדר בעקביות. בניגוד לאחיה, התקדמות המחלה אצלה איטית יחסית, אבל יכולותיה הגופניות נמצאת בנסיגה מתמדת. היא מתניידת בכיסא גלגלים ומתקשה לבצע פעולות יומיומיות פשוטות. "אני לא יכולה לעשות דברים שאני רוצה", היא מספרת. "אני אוהבת טיולים, אוהבת לרוץ עם הנכדים, לשחות בים. הכול הלך. אני לא עצמאית בכלל וזקוקה לליווי כל הזמן. על עבודה פיזית בקונדיטוריה אין מה לדבר. פעם בתקופה אני הולכת לחנות, לעזור קצת בסידור הניירת, אבל כבר אין לי אפשרות לעבוד".
נרקיס משה: "אני עדיין לא מרגישה את ההשפעה של הטיפול החדש, זה מוקדם מדי, אבל אמשיך לקבל את התרופה. בריאה כבר לא אהיה, אבל אם המחלה לא תתקדם – זה כבר הרבה מבחינתי"
אבל בדרך הבלתי נמנעת אל הנכות הקשה, צצה פתאום תקווה לא צפויה. לפני שנה עברה משה בדיקה גנטית, שגילתה את הפגם הגנטי שגרם למחלה של אחיה ושלה. הבדיקה הזו פתחה בפניה אפשרות טיפול ייחודית בתרופה חדשנית ופורצת דרך, שעשויה להאט את התקדמות המחלה ואולי אף לבלום אותה כליל. עד היום היא עברה ארבעה טיפולים כאלה והפכה לחולה השנייה בישראל שמטופלת בתרופה החדשנית. חולה אחת לפניה, צעירה בשנות ה־40 לחייה, שאינה מעוניינת להיחשף, מקבלת את התרופה כבר ארבע שנים. מאז החלה את הטיפול, מחלתה לא התקדמה.
"דיברתי עם החולה הראשונה שמקבלת את התרופה, והיא המליצה לי להסכים לטיפול בלי לחשוב פעמיים, וכך היה", אומרת משה. "אני עדיין לא מרגישה את ההשפעה של הטיפול החדש, זה מוקדם מדי, אבל ללא ספק אמשיך לקבל את התרופה. בריאה כבר לא אהיה, אבל אם המחלה לא תתקדם – זה כבר הרבה מבחינתי".
3 צפייה בגלריה
נרקיס משה. "אני אוהבת טיולים, אוהבת לרוץ עם הנכדים, לשחות בים. הכול הלך"
(צילום: שאול גולן)
הסימנים הראשונים
זו אחת המחלות המפחידות ביותר. אחת אחרי השנייה, מאבדים החולים בה את היכולות הבסיסיות ביותר שלנו: ללכת, לדבר, לנשום לבד, עד שהם מתים מחנק.
ALS, המכונה גם מחלת לו גריג, על שם שחקן כדור הבסיס האמריקני שחלה בה בשנות ה־30 של המאה הקודמת, היא המחלה הקשה ביותר מקבוצת המחלות הניווניות. היא פוגעת בתאי העצב, שבאמצעותם מפקח המוח על הפעלתם של מרבית השרירים הרצוניים בגוף. כתוצאה מהרס התאים הללו, החולים אינם יכולים להפעיל את שרירי הגפיים, הבליעה, הדיבור והנשימה, דבר הגורם להיחלשות עד שיתוק ובסופו של דבר למוות. חולה מפורסם אחר בה היה הפיזיקאי סטיבן הוקינג, שחלה בה בגיל 21 ומת בניגוד לכל הסיכויים רק בגיל 76. בישראל לקו בה התעשיין דב לאוטמן והצלם רונן אקרמן ז"ל, שנפטר לאחרונה, וכן העיתונאי משה נוסבאום, שחשף את מחלתו זמן קצר לאחר שאובחן וממשיך לעבוד למרות הקושי הניכר לדבר.
"המחלה גורמת לחולשת שרירים. העצבים שאמורים להפעיל את השרירים הם אלה שנפגעים. שום איבר אחר", אומרת הנוירולוגית פרופ' ויויאן דרורי, מנהלת היחידה למחלות נוירומוסקולריות במערך הנוירולוגי בבית החולים איכילוב. "זו מחלה שמתנהגת מאוד שונה מחולה לחולה, אי־אפשר לעשות הכללות. לפעמים התאים המוחיים יותר פגועים ולפעמים התאים בחוט השדרה. בממוצע, מהסימן הראשון עד למוות עוברות חמש שנים, אבל גם כאן יש טווח רחב: יש חולים עם מהלך מאוד סוער שנמשך פחות משנה, ויש כאלה שהמחלה מתקדמת אצלם לאט, עשר שנים ויותר. אנחנו עדיין לא ממש מבינים למה אצל אחד המהלך מהיר מאוד ואצל אחר איטי".
כמו אצל נרקיס משה, הסימנים הראשונים למחלה מטעים. "חלק מהחולים מרגישים חולשה בידיים", אומרת דרורי. "כתב היד שלהם משתנה פתאום, קשה להם לפתוח בקבוק. יש מי שמושך רגל או נופל. ויש כאלה שמתחילים עם הפרעה באזור של הדיבור והבליעה, כמו אצל נוסבאום. לעתים מתלווה גם הפרעה בזיכרון או בהתנהגות: אנשים נעשים פחות נחמדים או מנומסים, יותר אלימים, מילולית או פיזית".
אין בדיקה אחת שמאשרת באופן מוחלט את קיומה של המחלה. זו אחת הסיבות לכך שפרק הזמן הממוצע מרגע הופעת התסמינים הראשונים עד לקבלת התשובה הסופית על קיומה נמשך בישראל יותר משנה, תקופה שדרורי מגדירה כ"קשה עם אי־ודאות". "אנחנו מנסים לקצר את הזמן הזה כדי להקל על החולים, שמרגישים שמשהו לא בסדר איתם למרות שהבדיקות חוזרות תקינות", היא מוסיפה. "ככל שהבשורה הסופית קשה – חוסר הוודאות עד אליה קשה עוד יותר".
פרופ' ויויאן דרורי מאיכילוב: "ברוב המקרים אנחנו לא יודעים מהן הסיבות להופעת המחלה. ל-10% מהחולים יש היסטוריה משפחתית. גם אם לא מוצאים את הגן שאחראי לכך בבדיקות, מניחים שזה גנטי אם המחלה הופיעה אצל עוד מישהו במשפחה הקרובה"
בישראל מאובחנים כ־120 עד 150 חולים בשנה, ובסך הכול חיים כ־800 בני אדם עם המחלה. ALS נחשבת למחלה של גילי הביניים, סביב 60, למרות שדרורי מעידה ש"ראינו גם בני 80 ו־90, וגם בני 20-18". "ברוב המקרים אנחנו לא יודעים מהן הסיבות להופעת המחלה", היא אומרת. "ל-10% מהחולים יש היסטוריה משפחתית. גם אם לא מוצאים את הגן שאחראי לכך בבדיקות, מניחים שזה גנטי אם המחלה הופיעה אצל עוד מישהו במשפחה הקרובה".
מה לגבי טראומה? נוסבאום סיפר בראיון שהוא חושב שלהתפרצות המחלה אצלו היה קשר לאירוע שבו נפגע על ידי מכת"זית בהפגנה שאותה סיקר.
"ספורטאים מקצועיים שעושים מאמץ מאוד גדול בגיל צעיר נמצאים בסיכון יותר גבוה לפתח את המחלה, לרוב בגיל יותר מוקדם. מדברים על זרז כתוצאה מחבלות. מישהו שנופל ושובר רגל, או מישהו שעבר ניתוח ולאחר מכן המחלה מתפרצת אצלו. זו ודאי לא הסיבה העיקרית להופעתה".
למרות שרק 10% מהמקרים מקושרים באופן מובהק לגנטיקה - כלומר, נובעים מפגיעה בגן מסוים שעובר מדור לדור - הרופאים מעריכים כי עוד 15-12% מהחולים ללא היסטוריה משפחתית של המחלה הם על רקע גנטי. "אם מחברים יחד, כמעט לרבע מהחולים יש בסיס גנטי", אומרת דרורי. "הבדיקות הגנטיות בעשור האחרון מתפתחות מהר מאוד. כל כמה חודשים יש גן נוסף שמועלה בהקשר הזה. המספרים הולכים וגדלים עד כדי כך שיש חוקרים שטוענים שבסוף נמצא שאצל כל החולים יש הסבר גנטי למחלה. אנחנו עוד לא שם, אבל אין ספק שהגורם הגנטי הרבה יותר משמעותי ממה שחשבו פעם".
הבדיקה הגורלית
עד היום לא היה טיפול יעיל נגד המחלה. התרופה החדשה, Tofersen, של חברת ביוג'ן, המשתייכת לדור חדש של תרופות המכונות אנטיסנס, מעניקה תקווה חדשה לחולים במחלה הקשה הזו.
התרופה הראשונה שיצאה לשוק ממשפחת התרופות החדשה הזו הייתה מיועדת לסוג אחר של ניוון שרירים, SMA. היא עוררה עניין עולמי רב בשל עלותה הגבוהה: כחצי מיליון שקל בשנה לכל חולה. "זו תרופה שעוזרת כי היא פועלת ספציפית בדיוק במקום של הפגיעה", אומרת דרורי. "אין לה תופעות לוואי בכלל, כי היא לא פועלת על שום איבר אחר בגוף. על בסיס הטכנולוגיה הזו פועלים לפתח תרופות חדשות למחלות גנטיות נוספות, בהן גם ALS".
Tofersen ניתנת בהזרקה לנוזל השדרה אצל אנשים שאובחנו עם פגם גנטי מסוג מסוים, בניסיון לתקן את השפעתו. מחקרים קליניים שנעשו בה לא הצליחו להוכיח יעילות בעלת משמעות סטטיסטית, אך למרות זאת נראה שהיא מאטה את קצב התקדמות המחלה אצל חלק מהחולים. הטיפול טרם אושר לשימוש על ידי ה־FDA, אולם בשל אפשרויות הטיפול המוגבלות מאוד במחלה, מאשרת ביוג'ן לחולים המתאימים לקבל אותו במסגרת תוכנית הנגשה במספר מצומצם של מרכזים בעולם. איכילוב נבחר להיות הראשון שייתן את הטיפול הזה בישראל, ונרקיס משה, כאמור, היא החולה השנייה בישראל שמטופלת בו.
"הגן שיש לנרקיס, SOD1, הוא הראשון שהוכר לפני 30 שנה כגורם ל־ALS", אומרת פרופ' דרורי. "עבור חולים מאוד צעירים, בני 19-18, שיש להם פגם בגן אחר, פותחה תרופה אחרת, שעובדת על אותו עיקרון ונמצאת כיום בשלב של מחקרים קליניים".
למרבה הצער, זה לא הפתרון המושלם למחלה. בין השאר כי מדובר בחולים אחדים בלבד בישראל שנושאים את המוטציה המדוברת, שהטיפול עשוי לסייע להם. "גם בגן הזה יש שני סוגי מוטציות", אומרת דרורי. "מוטציה אחת גורמת למחלה מאוד מהירה, והשנייה גורמת למחלה איטית, כמו של נרקיס. למחלה המהירה אי־אפשר לעזור, אבל אצל חולים עם המחלה האיטית התוצאות היו יפות והאטו בצורה משמעותית את ההחמרה. החולה הראשונה מקבלת את התרופה הזו במסגרת ניסוי כבר ארבע שנים, והיא יציבה לגמרי".
נרקיס משה: "הטיפול עצמו לא טראומתי. בפעם הראשונה סבלתי מכאבי ראש, ובטיפול השני הלך ממש טוב. אני שוכבת שעתיים עד שיתפזר החומר, ושותה הרבה. ביום הטיפול צריך לנוח כמה שיותר"
עד היום קיבלה נרקיס משה ארבעה טיפולים כאלה. "הטיפול עצמו ממש לא טראומתי", היא מספרת. "בפעם הראשונה סבלתי מכאבי ראש חזקים, ובטיפול השני הלך ממש טוב. אני שוכבת שעתיים עד שיתפזר החומר, ושותה הרבה. ביום הטיפול צריך לנוח כמה שיותר".
הטיפולים הראשונים מתבצעים מדי שבועיים, ולאחר מכן כל ארבעה שבועות, לתקופה בלתי מוגבלת. "אם זה יעבוד טוב, אולי ניתן אותה עד אינסוף", אומרת דרורי ומבקשת להבהיר: "לא ניתן לצפות לשיפור במצב, כי תאי מערכת העצבים לא מתחדשים. מה שהתקלקל – התקלקל. אבל אם תהיה עצירה בהתקדמות המחלה, החולים יוכלו ללמוד לתפקד בצורה יותר טובה. ייתכן אפילו שחלקם יוכלו להרגיש קצת שיפור מבחינה תפקודית. צריך לנסות לטפל בחולים האלה כמה שיותר מוקדם, כשעוד יש מה להציל".
אחרי עשרות שנים שבהן לא נמצא מרפא למחלה, מייחלים הרופאים והחולים לפריצת דרך, שתושג באמצעות מחקר אדיר שמתקיים בכל העולם, כולל בישראל. בדצמבר האחרון חתם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן על החוק לקידום הגישה לטיפולי ALS והקצה לו 100 מיליון דולר.
עד שיימצא הפתרון המיוחל, מבהירה דרורי, חשוב שהחולים יעברו בדיקות גנטיות כדי לברר אם הם נושאים את אחד השינויים הגנטיים שקשורים להתפרצות המחלה. "הבדיקות הגנטיות לא בסל", היא אומרת. "הן עולות כמה אלפי שקלים. החולים אומרים לפעמים, 'מה זה כבר ייתן לי? יש לי ילדים ונכדים, זה רק יכביד עליהם אם יגלו שהם נשאים'. אבל ברגע שנכנסים לעידן של טיפולים, התמונה משתנה. החולים שיש להם פגמים בגנים שכיום אין לנו טיפול בשבילם, צריכים להיבדק כדי שהילדים שלהם יוכלו לקבל טיפול בעתיד. בעוד חמש או שמונה שנים יהיו לנו עוד טיפולים כאלה, לגנים אחרים".
ואילו נרקיס משה, שעוברת את הטיפולים בימים אלה, שומרת על אופטימיות זהירה. "המחלה שלי לא תיעלם", היא אומרת, "אבל גם אם המצב שלי ישתפר קצת, או אפילו רק ייעצר, זה כבר יהיה נס".
