האזעקות בבוקר 7 באוקטובר תפסו את פרופ' רלי הרשקוביץ' בעיצומה של ריצת הבוקר השגרתית שלה. פרופ' הרשקוביץ, שמכהנת כדיקנית הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון, ואוחזת בתפקיד נוסף כגינקולוגית בכירה ומנהלת מחלקת נשים ויולדות א' בבית החולים סורוקה, לא חשבה פעמיים. היא מיהרה הביתה, עלתה על מדי הרופאה ונסעה לבית החולים.
באותן שעות עוד טרם התבררו לגמרי ממדי האסון הגדול שנחת על מדינת ישראל, אך הרשקוביץ, האמונה בשגרה על טיפול בנשים המאושפזות במחלקה, ידעה שהיא נחוצה. "בדרך לבית החולים התקשר אלי מנהל הפרמדיקים כדי לבקש ממני אישור שהסטודנטים שלנו לרפואת חירום יהיו איתו בתוך האמבולנס, שיעזרו", היא נזכרת. "שאלתי אותו למה הוא מבקש את זה ממני, מה הבעיה והוא ענה לי 'המצב לא טוב'".
בהגיעה לבית החולים, פנתה לטפל בנשים המאושפזות במחלקה. "מצאתי את עצמי עוברת בין הנשים ומנסה להרגיע. חלק גדול מהנשים היו לאחר לידה עם תינוקות לצידן, חלק עברו ניתוחים קיסריים והיה קשה להן לרדת לאזור המוגן, חלק היו צריכות עזרה סיעודית".
קראו עוד:
אלא שהאזעקות לא פסקו. לאט-לאט החלו להצטבר הידיעות שאין מדובר רק ברקטות, אלא באירוע יותר מורכב. "הלחץ עלה. ניסינו לדבר איתן, להעביר אותן לאזורים המוגנים הלוך-ושוב, הלוך-ושוב, ולהתחיל להבין מה קורה. במקביל דאגתי לארגן את כל הרופאים שבאזור להגיע לבית החולים".
פרופ' רלי הרשקוביץ: "ב-7 באוקטובר הגיעה אישה בסוף חודש תשיעי שנפצעה מירי לבטן שלה. היא נותחה ולצערנו העובר עצמו היה עם פצעי ירי ואחרי יממה או שניים של טיפול נמרץ מאוד משמעותי, הוא לא שרד. זה היה אירוע מאוד קשה – בשבילה, אך גם לכל הצוות"
על אף ההלם הגדול, צוות בית החולים התעשת במהרה. גם פרופ' הרשקוביץ ידעה שכל שנייה חשובה – אין זמן לבזבז. "איך אני אומרת כשאני מתראיינת לכל המקורות הזרים – 'זו לא הייתה התקפה רגילה'. זה קצת אוקסימורון להגיד על מתקפת טילים 'מתקפה רגילה'. לא להאמין שאנחנו כמדינה יכולים לדבר על טילים כמשהו רגיל.
"לקח לנו רגע להתעשת, אבל כבר בשעה תשע וחצי התקשרתי לכל מנהלי בית החולים שמשויכים לפקולטה ושאלתי אם צריכים שהסטודנטים שלנו יבואו להתנדב. יושב ראש איגוד הסטודנטים של הפקולטה הגיע לשם עם עוד סטודנטים וסטודנטיות, והם בהחלט עזרו ועשו כל מה שהם רק יכולים. גם אם הם עוד לא רופאים או אחיות. כל עזרה הייתה חשובה".
איך הסטודנטים נרתמו לעזור?
"יש סטודנטים שהגיעו למיון ושימשו כסניטרים - עלו לחדר הניתוח ועזרו שם בכל מה שצריך. סטודנטים שהם פרמדיקים התנדבו ללא הפסקה. מתוך כל אלה – גם בבית ספר לרפואה, וגם בבית ספר לרפואת חירום יש לנו אחוז גבוה של מגויסים. שלא נדבר על זה שיש לנו לא מעט בנות זוג למגויסים עם ילדים בבית.
"המצב בפקולטה הוא בעצם שיקוף של כל מה שקורה בחברה. אנחנו לא יוצאי דופן. עם זאת, התרומה שלנו באה גם בהרבה מובנים אחרים. חלק מהסטודנטים הלכו לקטוף עגבניות, חלק גדול מסגל החוקרים מתנדב בארגון בגדים ועמדות התנדבות. חלק עזרו לסטודנטים מפונים למצוא מגורים".
פרופ' רלי הרשקוביץ צילום: דני מכליס, אונ' בן-גוריוןגם פרופ' הרשקוביץ עצמה נרתמה לעבודה, והמראות הקשים מלווים אותה. "ב-7 באוקטובר הגיעה אישה בסוף החודש התשיעי שנפצעה מירי לבטן שלה. היא נותחה ולצערנו העובר עצמו היה עם פצעי ירי ואחרי יממה או שניים של טיפול נמרץ מאוד משמעותי הוא לא שרד. זה היה אירוע מאוד קשה בשבילה, אך גם לכל הצוות. בימים שלאחר האירוע הגיעו שתי נשים בתחילת היריון. הן היו במסיבה והיו מאוד נסערות, מודאגות לשלום העובר שלהן. הממשק שלי עם נשים בהיריון היה מאוד קשה – גם ברמה הפיזית אך גם הרבה מאוד ברמה הנפשית".
4 צפייה בגלריה
מראה עצוב. אלונקות לפינוי פצועים בטבח ה-7 באוקטובר, חדר המיון, סורוקה
(צילום: אייל פסטרנק)
"בעיתונות האקדמית היו פרסומים מאוד לא נעימים נגדנו"
אירועי הטבח ומלחמת חרבות ברזל שפרצה לאחריו הציפו גם חיכוכים בין יהודים לערבים, ובאוניברסיטת בן גוריון - שרבים מהסטודנטים בה הם ערבים - מודעים לכך.
"אנחנו בהחלט מראה של החברה הישראלית. יש פה מורכבות, אני לא אומרת שאין", מודה פרופ' הרשקוביץ. "תראה, כולם המומים מהמעשים הנוראיים, כולם פגועים. האתגר שלנו בפירוש הוא להפחית את הדעות הקדומות ואת החשש ההדדי בין קבוצות האוכלוסייה השונות. אנחנו באמת עובדים על זה עם המון רגישות, עם שיח פתוח, עם הקפדה על כבוד הדדי. נצטרך להגיע למרקם של חברה נורמלית גם פה בתוכנו. אנחנו כמובן נגד אמירות תומכות בפעילות של חמאס, זה נגד החוק. זו אתיקה שלא מקובלת עלינו, אבל מעבר לזה זה אפשרי - ועובדים על זה".
היו סטודנטים בפקולטה שהביעו תמיכה בחמאס?
"בפקולטה ממה שאני יודעת, לא. אבל באוניברסיטה היו שלושה סטודנטים שהתבטאו וטופלו משמעותית".
4 צפייה בגלריה
"הסטודנטים עשו כל מה שהם יכולים כדי לסייע". מתנדבים בבית החולים סורוקה במהלך מבצע חרבות ברזל
(צילום: דנה סופיה נחשון)
גם בגזרה העולמית, העבודה רבה. בהמשך לגינויים והמחאות הרבות בעולם נגד ישראל, מתמודדת פרופ' הרשקוביץ גם עם עבודה הסברה מורכבת.
"זה הולך בשני כיוונים. יש לי למשל לא מעט חברים באוניברסיטאות בעולם שאני מקבלת מהם תמיכה כל הזמן. אנשים שואלים מה הם יכולים לעשות כדי לעזור. דיקן בית הספר לרפואה בלייפציג בגרמניה הזמין את הסטודנטים החוקרים שלנו להתארח אצלם ולקבל את כל האמצעים ללימודים. זה מאוד יפה. מהצד האחר, בתור רופאה קיבלנו כתבה על בתי ספר לרפואה באיטליה שמגנים אותנו בתור ישראלים וכועסים על הסטודנטים הישראלים. יש לא מעט ישראלים שלומדים באיטליה ויש כל מיני חיכוכים".
פרופ' הרשקוביץ מוסיפה: "בעיתונות האקדמית היו פרסומים מאוד לא נעימים נגדנו, ואנחנו בתור האיגוד הישראלי לגינקולוגיה כתבנו מכתבים בחזרה. נפגשנו כל פורום הדיקנים לרפואה בישראל ושאלנו את עצמנו מה לעשות, איך עוזרים לסטודנטים צעירים בלי ניסיון להתנהל מול גורמים כאלה. החלטנו בראש ובראשונה שאנחנו נמשיך להילחם את המלחמה מתוך האיגוד. עירבנו את משרד החוץ והעלינו רעיונות כיצד ניתן להזים את האנטי המאוד משמעותי הזה נגד הסטודנטים שלנו באיגוד העולמי".
ומה לגבי סטודנטים המשרתים במילואים?
"חשוב לי להגיד שכל סטודנט אצלנו שמשרת במילואים יקבל את מלוא העזרה והגיבוי וכל מה שהוא צריך. ליבנו איתם. הם יקרים לנו, וכל סטודנט לרפואה, סיעוד, פרמדיק או ריפוי בעיסוק – כל סטודנט וסטודנטית ובני ובנות זוגם יקבלו את כל מה שהם צריכים, כדי שחלילה אף אחד מהם לא ייפגע".
