"הרגשתי שאין לי את המשאבים הנפשיים להיות אחראי על עוד מישהו. בקושי אני יכול על עצמי. לכן לא הבאתי ילדים לעולם", כך מספר מיקי טלמור (60) מגבעתיים. אבל לא רק על ילדים הוא ויתר במשך השנים, כנפגע פוסט טראומה ממלחמת לבנון הראשונה (שלום הגליל) שהתפתחה גם לדיכאון. הוא לא חי בזוגיות, נמנע ככל האפשר מיציאה מביתו ומתקשה להחזיק מעמד במקומות עבודה.
כשפרצה המלחמה, בשנת 82', טלמור בדיוק התגייס לחיל השריון. "הפסיקו לנו את הטירונות באמצע והעלו אותנו ללבנון. שם ערבבו אותנו עם מילואימניקים, ולמדנו איך לפעול תוך כדי תנועה. אני זוכר את עצמי בחרדה ענקית, לא הייתה תחושה שיש על מי לסמוך". טלמור מספר על התמודדות עם גלי טרור וסכנות שאורבות בכל רגע, חצי גופה של תינוק שראה בבירות וחבר ליחידה שקפא למוות באחד המארבים בחורף. "עברתי שלוש שנים של זוועות בלבנון, שרשרת של אירועים קשים, שעליהם אני חולם כמעט כל לילה".
קראו עוד:
עם השחרור הוא עבר לגור לבד בדירת חדר. "רציתי להיות עם עצמי והכי במצומצם. בהתחלה עוד הגיעו חברים אבל הם התייאשו ממני מהר כי אי אפשר היה לעשות איתי כלום, לא טיולים ולא בילויים. לא הייתי מסוגל לצאת מהחדר. עד היום אני לא יוצא מהעיר, לא נוסע על כבישים מהירים לא הייתי אף פעם בחו"ל, חוץ מלבנון. כשהחרדות נמשכות הרבה זמן, זה כבר הופך לדיכאון עמוק.
"לא דיברו על פוסט טראומה בשנות השמונים ולכן לא הבנתי מה יש לי. כשהיו קוראים לי למילואים הייתי רועד כולי. חברה שלי אז אמרה שזה לא עסק ושאני חייב ללכת לקב"ן. הוא מיד הבין שמדובר בהלם קרב קלאסי, הוריד לי פרופיל ודרש שאלך לפסיכיאטר ואקבל הכרה ממשרד הביטחון כדי לקבל זכויות ולהבין מי אני".
"בהתחלה הייתי סקפטי, אבל מהר מאוד זה הפך לסיבה לכך שאני קם בבוקר, מתארגן ויוצא. המקום הזה נתן לי חיים. אנחנו מנגנים ביחד, מופיעים, אפילו הוצאנו אלבום ויש לנו הרכב. היום יש לי יש קצת משפחה, קצת חברים והרבה כנפיים"
טלמור נישא והתגרש פעמיים, ולא הצליח לסיים את לימודי התואר שהתחיל. "הנישואים הראשונים החזיקו עשר שנים והשניים כמה חודשים. היה קשה לחיות איתי. אני צועק בלילות ואפילו מרביץ לעצמי". גיטרה שקנה מכספי מענק השחרור עזרה לו להתמודד עם הלילות ("קל יותר להיות ער") וגם להתפרנס בכבוד, "עד שלצערי זה התמוסס, כמו הרבה דברים לא עקביים שקורים לי, אבל עם הגיטרה המשכתי. זה הדבר היחידי שאני מתמיד בו, והיא כאן בשבילי ברגעי חרדה ודיכאון. אני גם שר, כותב ויוצר".
הוא ניסה אינספור טיפולים בפוסט טראומה ובדיכאון. החל מתרופות ושיחות, דרך טיפול דינמי וביופידבק ועד לאשפוז במחלקה הפסיכיאטרית של שיבא. לבסוף הצליח טלמור לעזור לעצמו על ידי טיפול התנהגותי. "הייתי מכריח את עצמי לצאת עד הקיוסק, רק תחנה אחת באוטובוס, וזה עזר לי".
בעקבות המלצה הוא הגיע לעמותת "כנפיים", לנפגעי נפש, "ומאז אני מאושר להיות שם במגמת מוסיקה. בהתחלה הייתי סקפטי, אבל מהר מאוד זה הפך לסיבה לכך שאני קם בבוקר, מתארגן ויוצא. המקום הזה נתן לי חיים. אנחנו מנגנים ביחד, מופיעים, אפילו הוצאנו אלבום ויש לנו הרכב ברמה גבוהה. אז היום יש לי יש קצת משפחה, קצת חברים והרבה כנפיים".
גרייה מוחית מגנטית: הקלה על התסמינים
ד"ר כפיר פפר, מנהל היחידה לגרייה מוחית בבית החולים לב השרון, מכיר מקרוב מקרים רבים של הפרעת דחק בתר-חבלתית (Post Traumatic Stress Disorder), חלקם על רקע של טראומה צבאית, כמו זו של טלמור.
"מדובר בהפרעה מורכבת מאוד", הוא מסביר, "כשהמשותף לכל המקרים הוא הטראומה שעומדת בבסיס הנפשי, ומכאן המהלכים משתנים, גם באופן הופעת הסימפטומים - אצל חלקם הם יופיעו מיד אחרי הטראומה ואצל אחרים זה יקרה שנים אחר כך, כאשר הטראומה הודחקה. היה אצלי מקרה של בחור שעבר תאונה קלה, חמש שנים אחרי שהשתתף במלחמת לבנון השנייה, ומשהו בבהלה, בהפתעה, עורר בו סימפטומים משמעותיים של פוסט טראומה. במחלקה שלנו רואים גם היום אנשים שעברו את מלחמת יום הכיפורים ולא טופלו עד כה.
"להפרעה יש סימפטומים מוכרים שמזוהים איתה כמו הפרעות קשות בשינה, מחשבות טורדניות על האירוע והשלכותיו, או שחווים את החוויות מחדש, עוררות יתר - רגישות לכל גירוי בסביבה וכדומה. במקרים רבים יש חרדה ומתח ובחלקם גם השפעה על מצב הרוח עד למצב של דיכאון. כמעט תמיד, הפרעת דחק בתר חבלתית משמעותית וממושכת תגרום לסימפטומים משמעותיים של חרדה, דיכאון או שילוב של השניים".
ד"ר פפר: "הטיפול בנושא הטראומה בארץ הוא מהטובים בעולם, ולא רק בהקשר הצבאי. ברגע שמטפלים במצב ועושים את השילובים הנכונים וכמובן מכניסים לתמונה את משרד הבריאות ומשרד הביטחון, אפשר לעשות נפשות"
ד"ר פפר מסביר כי נדרשת לצורך הטיפול יש צורך במכלול של כלים. "אנחנו עובדים עם שלושה מודולים. הראשון - טיפול פסיכולוגי ממוקד טראומה שכולל טכניקות כמו טיפול בחשיפה. יש כיום טכניקות ייעודיות ויעילות מאוד; השני - טיפול תקופתי; והשלישי- נוירומודולציה - גרייה מוחית.
TMS, טיפול בגרייה מוחית מגנטית (Transcranial Magnetic Stimulation) ניתן במקרים של פוסט טראומה המערבים דיכאון, "שם אנחנו רואים שינוי בפעילות של הרשתות המוחיות שאחראיות על החרדה ומצב הרוח. חלקן, לפחות, פועלות בחסר והניסיון הוא להגיע חזרה לפעילות הבסיסית.
זהו טיפול לא-פולשני שמפעיל שדות מגנטיים על המוח לשפעול תאי העצב באזורים מסוימים באמצעות סדרה של דחפים אלקטרומגנטיים חוזרים. כך, טיפול ב-TMS יכול להקל מאוד על תסמיני ההפרעות הנפשיות באמצעות ויסות הפעילות של אזורי המוח האחראים להפרעה.
הטיפול מתחלק לשלב אקוטי ואחזקתי. בשלב האקוטי, המטופל מגיע חמישה ימים בשבוע במשך ארבעה עד שישה שבועות לטיפול שאורך חצי שעה. לאחר שנבדקת השפעת הטיפול, מחליטים על תדירות תחזוקה ויורדים בהדרגה בתדירות הטיפולים. יש מי שירד לפעם בשבוע-שבועיים ויש מי שלא יצטרך לבוא כלל.
גבי פוקס: "הטיפולים בקסדה גורמים לי לתפקד יותר טוב, להיות במצב רוח טוב יותר ולא להיות מדוכאת או בלי מוטיבציה לחיים. אחרי שאני עוברת מספר טיפולים אני מרגישה שאני חוזרת לנשום ולחיות את חיי"
"כמו בכל שיטה, יש מי שטיפול מסוים מתאים לו ויש מי שצריך טיפול מסוג אחר וחשוב שאנשים יכירו בזה שיש הרבה דרכים, ולא רק דרך אחת", מסביר ד"ר פפר. "מה שבטוח זה שהטיפול בנושא הטראומה בארץ הוא מהטובים בעולם, ולא רק בהקשר הצבאי, ולכן חשוב ביותר להגיע לטיפול וחשוב שרופא המשפחה יכיר את כל האופציות הטיפוליות. ברגע שמטפלים במצב ועושים את השילובים הנכונים וכמובן מכניסים לתמונה את משרד הבריאות ומשרד הביטחון, אפשר לעשות נפשות".
חברת BrainsWay הישראלית פיתחה טיפול מתקדם יותר בגרייה מגנטית - קסדת Deep TMS שאושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) לטיפול בהפרעת דיכאון מז’ורי, תסמיני חרדה אצל חולי דיכאון, הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) וגמילה מעישון. הקסדה מאפשרת לווסת בו-זמנית אזורים נרחבים יותר במוח באופן ישיר, תוך כיוון מדויק למבנים האנטומיים הרלוונטיים, כאשר יעילות הטיפול אינה נפגעת מתזוזת הראש.
הטיפול, שפותח על ידי המדענים פרופ' אברהם צנגן וד"ר יפתח רוט, מראה יעילות גבוהה עד כה. בשנת 2019, פורסם מחקר Head To Head על מטופלי דיכאון ב-Deep TMS. במחקר השתתפו 209 חולי דיכאון קליני/מג'ורי אחרי שני ניסיונות טיפול תרופתי שנכשלו. הם חולקו לשלוש קבוצות טיפול: חולים שקיבלו טיפול ב-Deep TMS בשילוב תרופות; חולים שקיבלו את טיפול הגרייה המגנטית המסורתי עם תרופות וקבוצת הביקורת, שטופלה רק בתרופות נוגדות דיכאון.
התוצאות הראו רמיסיה (הפוגה) בתסמינים אצל כ-60% ממטופלי ב-Deep TMS, לעומת כ-43% ב-TMS המסורתי. בקבוצת המטופלים שקיבלה טיפול תרופתי בלבד, שיעור ההפוגה עמד על 11% בלבד. בשיעורי הריספונס (שיפור במצבו של המטופל על ידי הוכחת ירידה של 50% מהסימפטומים במדד הדיכאון) התוצאות אף היו טובות יותר, כאשר קרוב ל-70% הגיעו לתגובה ב-Deep TMS.
גבי פוקס, חיילת משוחררת בת 21 מתל אביב, מטופלת ב-Deep TMS ומספרת על ניסיונה: "כששמעתי על הטיפול של הקסדה לא הבנתי מה זה אומר ולא האמנתי שזה יעבוד. אמרתי שאני אעשה את זה בשביל אמא שלי. הייתי מאוד סקפטית אבל אחרי 15-10 טיפולים זה באמת עזר, ואני ממשיכה עם הטיפול עד היום. הטיפולים בקסדה גורמים לי לתפקד יותר טוב, להיות במצב רוח טוב יותר ולא להיות מדוכאת או בלי מוטיבציה לחיים. אחרי שאני עוברת מספר טיפולים אני מרגישה שאני חוזרת לנשום ולחיות את חיי".
פורסם לראשונה: 09:37, 25.04.23
