הלילות האחרונים החזירו רבים מאיתנו לאותה תחושה מוכרת מדי: דריכות, אי-שקט, והיד שנשלחת שוב ושוב אל הטלפון ואל עדכוני החדשות לנוכח מה שמתרחש באיראן. חברות תעופה זרות הודיעו על הפסקת טיסות לילה לישראל, מקלטים נפתחו מחדש, בצבא העלו דריכות והרמטכ"ל הורה על חיזוק מערכי ההגנה. שוב מתערערת השגרה - גם אם בפועל טרם קרה דבר, ולפי שעה נראה שארה"ב לא ממהרת לתקוף.
פרופ' איל פרוכטר, יו"ר המועצה הלאומית לפוסט-טראומה ויועץ בתחום בריאות הנפש ב"פמי", וירדן גבאי, פסיכולוגית קלינית מומחית, הסבירו באולפן ynet איך מתמודדים נפשית עם חזרה למצב של מתח מתמשך, מי נפגע יותר, ואיך מתווכים את המצב לילדים. צפו בריאיון המלא:
מחיר הדריכות: "מחיר נפשי כבד מאוד". איך כדאי להתנהל?
(צילום: ירון ברנר)
איך מתמודדים עם תחושת האיום המתמשכת?
לדברי גבאי, עצם התחושה ש"משהו עומד לקרות" ושצריך להיות מוכנים, מכניסה את המוח למצב שקשה מאוד לשהות בו לאורך זמן. "הדריכות הזאת גובה מאיתנו מחיר נפשי מאוד כבד. העומס וההצפה בסופו של דבר מחלישים אותנו ושוחקים אותנו", היא מסבירה.
לדבריה, חשוב להבחין בין היערכות אמיתית - פעולות שיש לנו עליהן שליטה ושאכן נדרשות - לבין התכוננות נפשית ממושכת, שאינה מוסיפה ביטחון אלא רק מכלה משאבים. "כאן נכנסת החשיבות של שמירה על שגרה: להמשיך לעבוד, להיות בתנועה, לפגוש חברים. לא להפסיק את החיים". אחד הכלים המרכזיים, לדבריה, הוא ויסות צריכת החדשות. "לא כי יש משהו רע בחדשות, חלילה, אלא כי צריך לבדוק מינונים".
אבל בעידן של ווטסאפ, טלגרם ושיחות ברחוב – האם בכלל אפשר להתנתק?
גבאי מדגישה שלא מדובר בניתוק מוחלט. "זה לא ניתוק, אלא ניטור וויסות - כמה אני בוחרת להיכנס לזה, להישאב לזה ולשתף פעולה עם מחשבות על משהו שאין לי עליו שליטה ואין לגביו ודאות". לדבריה, ההיצמדות לשגרה אינה התעלמות מהמציאות, אלא דרך להתמודד עם החששות מבלי להעמיס על הנפש מעבר לנדרש.
פרופ' איל פרוכטרצילום: אוראל כהןמי נפגע במיוחד מהמצב הזה?
פרופ' פרוכטר מציין כי אנשים שמתמודדים עם טראומה מתמשכת, פוסט-טראומה או בעיות אחרות, חווים החמרה משמעותית בתקופות כאלה. "המצב הזה מקצין אצלם את הסימפטומים. הם ממילא דרוכים וממילא בחרדה, והאירועים לא קרו מזמן - אנחנו מכירים את ההשלכות". הוא מתאר עלייה בתחושות של מתח, פחד, דריכות ואף ייאוש ותחושת חוסר מוצא. "ולכן חשוב מאוד לעודד את עצמנו - קודם כל בשבילנו, אבל גם בשביל הילדים שלנו".
לדבריו, ילדים קולטים היטב את מצב ההורים. "הם רואים אם אנחנו דרוכים, אם אנחנו כל הזמן בחדשות". גם הוא מצטרף להמלצה לצרוך מידע בזמנים קבועים ומוגבלים: "להחליט שמתעדכנים פעמיים או שלוש ביום, רבע שעה בכל פעם - ולא יותר". הוא מזכיר נתון חד: לאחר אירועי 7 באוקטובר, כ-40% מהישראלים דיווחו על התמכרות לחדשות, כלומר צפייה כמעט רציפה בלופ אינסופי.
ירדן גבאיצילום: בן יצחקיחשוב להזכיר כי יש לא מעט מידע כוזב, "פייק", ובעיקר בערוצי הטלגרם קיימת נטייה מתמדת להגביר את תחושת הדריכות. "עדיף להיצמד למקור חדשות מרכזי ואמין שאתה סומך עליו, ולא להתפזר", מציין פרופ' פרוכטר.
ומה עם הילדים? איך מתווכים להם שגרת חירום?
גבאי מדגישה שילדים, במיוחד צעירים, לא זקוקים למידע עודף. גם אם אינם צורכים חדשות בעצמם, הם סופגים את האווירה: שיחות של מבוגרים, תרגולים בגן או בבית הספר, ואי-ודאות סביב פתיחת מוסדות חינוך. "הדבר הכי חשוב לילד הוא מבוגר מווסת לידו", היא אומרת. "כשהורה משדר: נכון, יש אי-ודאות, אנחנו לא יודעים מה יקרה ומתי, אבל אני יודע להתמודד אם צריך - זה מייצר תחושת ביטחון".
2 צפייה בגלריה
כדאי להימנע מחשיפת מידע ופרשנויות ליד הילדים, ולתווך להם את שגרת החירום בלי מידע עודף
(צילום: Shutterstock)
גם כאן, ההמלצה היא לשמור ככל האפשר על שגרה, לענות לשאלות כשהן עולות - אבל בתשובות קצרות וברורות, ללא הצפה. "ובעיקר להימנע מחשיפה למידע ופרשנויות ליד הילדים. הם לא צריכים את זה".
למי מקשיבים כשהמסרים סותרים?
מצד אחד, דובר צה"ל מרגיע ואומר שיעדכנו כשיידרש. מצד שני, רשויות מקומיות פותחות מקלטים ומבקשות להכין ממ"דים. התחושה בציבור היא של בלבול. פרופ' פרוכטר מציע גישה מאוזנת: "יש כאן גם פחד מלקיחת אחריות - אף אחד לא רוצה שיאשימו אותו בדיעבד שלא נערך מספיק. ראשי רשויות כבר חוו ביקורת קשה בעבר".
לדבריו, נכון לפעול בדריכות מתונה: להכין את הממ"ד, לשים בקבוקי מים, להכין משחקים לילדים ולדאוג לתנאים סבירים - אבל לא להפוך את זה לדרמה. "אנחנו כבר מתורגלים. עברנו את זה בעבר, גם בזמן 'עם כלביא' וגם ב'חרבות ברזל'". הוא מדגיש כי כל עוד אין הנחיות רשמיות אחרות, כדאי להישען על פיקוד העורף. "הוא הוכיח את עצמו כגורם אחראי שמדווח בזמן אמת מה צריך לעשות".
בסופו של דבר, הוא מסכם, יש גבול למה שנמצא בשליטת האזרחים. "אם תבוא מתקפה - היא לא תלויה בנו. היא תלויה בעיקר באמריקנים ובאיראנים. מה שנשאר לנו זה לחכות בסבלנות ולהתכונן עם הדברים הבסיסיים".
למי פונים לקבלת סיוע נפשי?
מרכז החוסן הארצי מספק מענה טיפולי בחינם - במימון הביטוח הלאומי - לנפגעי דחק (חרדה) על רקע המלחמה באמצעות אנשי מקצוע מורשים בעלי מומחיות בתחום טיפול ממוקד טראומה. מרכז החוסן הארצי הטיפולי פועל במספר *5486 בימים א'-ה' בין השעות 20:00-08:00.
קופות החולים נותנות מענה טיפולי נוסף לתמיכה רגשית של שיחות טיפוליות על-ידי אנשי המקצוע. המוקדים זמינים במספרים הבאים:
כללית 8703*
מכבי 3555*
מאוחדת 3833*
לאומית 507*
עמותת ער"ן פועלת במתכונת חירום וזמינה עבור כל אזרחי ישראל בקווי הסיוע בטלפון 1201 ובאתר, בצ'ט ובוואטסאפ במספר 052-8451201.
עמותת סה"ר להענקת סיוע נפשי מיידי ואנונימי מעניקה סיוע נפשי ללא עלות באמצעות אתר האינטרנט או בווטסאפ 055-9571399.
לקווי סיוע נוספים - בקישור הבא
