ניתוח חדשני חסך מפורייה קלעי, שחלתה בסרטן ושט אלים, ניתוח כריתה נרחב, החלמה ממושכת ובעיות תפקודיות בהמשך החיים. "נכנסתי לחדר ניתוח כשאני מוגדרת חולה אונקולוגית עם גידול אלים ומסוכן ויצאתי ממנו כשאני מוגדרת אישה בריאה", היא אומרת, "באמת שאין גבולות להתפתחות הרפואה".
קראו עוד:
קלעי (71), נשואה, אם לשלושה וסבתא לשישה, הרגישה לפני כשנה תחושה מוזרה במהלך אכילה. "בזמן הבליעה הרגשתי שהמזון נתקע לי ולא יורד לקיבה, מה שאגב לא קרה לי בזמן לגימה. שתייה דווקא עברה לי בקלות. אבל כשאכלתי זה נתקע, נאלצתי לקום מהשולחן, להסתובב קצת ואז זה היה משתחרר", היא מתארת.
כאישה בריאה, שלא סבלה לפני כן מכל תסמיני גיל או מחלות, סברה קלעי שהתופעה נעוצה בהפרעה סביבתית רגעית. "אמרתי לעצמי, למשל, שבזמן הבליעה כנראה בדיוק דיברתי עם בעלי ולכן האוכל נתקע", היא מסבירה, "לא עלה בדעתי אף לא שמץ של חשד שמקור התופעה עלול להיות גידול ממאיר".
היא המשיכה בשגרת חייה עד שתופעת תקיעות המזון חזרה על עצמה פעמים נוספות. "מביכה במיוחד הייתה אותה פעם שבה ישבנו עם חברים במסעדה, המזון נתקע ונאלצתי לקום, לצאת החוצה, להסתובב קצת ואז לחזור לשולחן", היא מתארת. אולם מלבד התסמין הזה, שלא הופיע בכל ארוחה אלא רק לפעמים, לא היו כל סימנים נוספים שיכולים להעיד על מחלה קשה, "אבל למרות שהייתי בבריאות טובה התחלתי להרגיש, אולי אפילו אינטואיטיבית, שמשהו איתי לא בסדר".
קלעי פנתה למומחה גסטרו ובהמלצתו עברה צילום ושט. "כשהגיעה התוצאה", היא משתפת, "נשמתי לרווחה, כי החשד היה שהממצא הוא ריפלוקס. ולמי בגילי אין ריפלוקס?". היא חזרה לרופאת המשפחה עם תוצאת הבדיקה וזו הזכירה לה שכבר תשע שנים חלפו מאז שעברה גסטרוסקופיה, "ואם את כבר כאן", אמרה, "אני נותנת לך הפניה לבדיקה".
הזהירות והרצינות של הרופאה הייתה במקום. במהלך הבדיקה נצפתה רקמה חשודה, שממנה דגמו ביופסיה. "עשרה ימים אחר כך מגיע טלפון ממזכירת סניף הקופה, שביקשה ממני להגיע בהקדם לרופאת המשפחה שלי", מספרת קלעי, "ישר הבנתי מה קורה ובקור רוח הזמנתי מונית והגעתי למרפאה".
כשהגיעה לשם, התבשרה שלקתה בסרטן הוושט. "הרופאה הייתה תומכת וחביבה ואמרה לי: 'פורייה, אל דאגה, נעבור את זה יחד'. בשלב זה החלה סדרת בדיקות והדמיות, שבהן התגלה שלמזלי הגידול ממוקד בוושט וטרם שלח גרורות לגוף", היא מספרת.
"המהפכה האופטית־אנדוסקופית, והמהפכה הטכנולוגית, מאפשרות ביצוע טיפולים זעיר־פולשניים במקום ניתוחים גדולים. לחולים כמו פורייה, שלהם גידול שממוקד בוושט בלבד, ניתן להציע ניתוח אנדוסקופי, שמחליף את הצורך בכריתת ושט חלקית או מלאה, על כל המשתמע מהמהלך הכירורגי הזה"
הוושט, ראוי להסביר, הוא למעשה צינור שרירי שמחבר בין הקיבה ללוע ומהווה חלק מהותי ממערכת העיכול. במהלך בליעת המזון מתכווצים שרירי הוושט כדי לאפשר את העברת המזון לקיבה. חלקו העליון של הוושט עובר מאחורי קנה הנשימה, אבל מופרד ממנו כמובן. בחלקו התחתון מתחבר הוושט לקיבה. סמוך לו ממוקמות בלוטות לימפה, שמגינות מפני זיהומים. סרטן הוושט נחשב לאלים. הוא רווח יותר בקרב גברים. בין תסמיניו השונים: תחושה שהמזון נתקע, צרבות, בעיות עיכול, שיעול ועוד. כשהגידול ממוקד, הטיפול בסוג סרטן זה הוא ניתוחי – כריתת ושט חלקית או מלאה. קלעי עברה את הניתוח בבית החולים איכילוב בגישה אחרת, חדשנית יחסית – אנדוסקופיה. את השיטה "ייבא" לבית החולים ד"ר ארז סקפה, רופא בכיר במכון למחלות דרכי עיכול וכבד, שלמד את הגישה ביפן ממי שהמציאו אותה.
"שתי מהפכות עוקבות מתרחשות משנות ה־2000", הוא מסביר, "המהפכה האופטית־אנדוסקופית, שמאפשרת להגדיל את התצוגה של ממצאים מיקרוסקופיים, דבר שפתח צוהר לגילוי מוקדם ומציל חיים של גידולים זעירים במערכת העיכול, והמהפכה הטכנולוגית, שרק הולכת ומשדרגת את עצמה, ומאפשרת טיפולים זעיר־פולשניים במקום ניתוחים גדולים. לחולים כמו פורייה, שלהם גידול שממוקד בוושט בלבד, אנחנו כבר יכולים להציע ניתוח אנדוסקופי, שמחליף את הצורך בכריתת ושט חלקית או מלאה, על כל המשתמע מהמהלך הכירורגי הזה".
הניתוח מתבצע תחת הרדמה כללית, ובמהלכה מחדיר המנתח אנדוסקופ – מעין צינור המכיל בין היתר סיב אופטי ובראשו מצלמה זעירת ממדים ומשוכללת. "ואז אני מגדיל על הצג מולי את גבולות הגידול ומסמן אותם, ובהמשך צורב את השוליים של הגידול", אומר ד"ר סקפה, "בשלב הזה מזריקים חומצה היאלורונית מתחת לגידול, הג'ל מוסיף לו נפח, ואז קל לי יותר לבצע את החיתוך שלו".
במהלך הניתוח, שארך כארבע שעות, קילף הרופא בזהירות רבה את הגידול, שכבה אחר שכבה, באמצעות חיתוך עדין. "בסוף הניתוח יכולתי כבר באחריות מלאה להגדיר אותה כאישה בריאה", הוא אומר, "זה התאפשר בזכות טכנולוגיה פשוטה, ידידותית לחולה, שחוסכת אשפוז והחלמה ארוכים". ואכן, שלוש יממות אחרי שנותחה השתחררה קלעי לביתה, כשבהדרגה היא עוברת מתזונת נוזלים למוצקים. "הצלקת הניתוחית", מסביר ד"ר סקפה, "עלולה לגרום להיצרות קלה שתכביד במידה מסוימת על הבליעה, אבל יש לזה פתרון על ידי הרחבה באמצעות מכשיר ייעודי או באמצעות החדרת בלון, ניפוחו ושליפתו החוצה".
"יחד עם המגבלה הקטנה הזו, הלא־מהותית, אני יכולה להגיד עם יד על הלב שחזרתי לחיים מלאים ופעילים", מסכמת קלעי.
