כשני שלישים מחולי האלצהיימר בעולם הם נשים. במשך שנים הסבירו זאת בעיקר בתוחלת החיים הארוכה יותר של נשים. אבל מחקר חדש שפורסם בכתב העת Biology of Sex Differences, שניתח נתונים של יותר מ-17 אלף מבוגרים, מצביע על תמונה מורכבת - וגם מפתיעה: חלק מגורמי הסיכון לדמנציה ולאלצהיימר שנמצאו שכיחים יותר דווקא אצל גברים, כמו סוכרת וירידה בשמיעה, פוגעים בנשים בעוצמה גבוהה יותר.
החוקרות מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו הצביעו על כך שאצל נשים, חלק מגורמי הסיכון לדמנציה עלולים להיות משמעותיים יותר מכפי שחשבו עד כה. בנוסף נמצא שכמה מגורמי הסיכון המוכרים שכיחים יותר בקרב נשים, קיימים גורמים אחרים, שגם אם אינם שכיחים יותר אצל נשים, הם משפיעים באופן משמעותי יותר על הפגיעה הקוגניטיבית אצל נשים בהשוואה לגברים.
5 צפייה בגלריה
מחקר חדש מצא כי גורמי סיכון לדמנציה עשויים להשפיע אחרת על נשים וגברים
(צילום: shutterstock)
דמנציה, ובכלל זה מחלת אלצהיימר, פוגעת בנשים בשיעורים גבוהים יותר מאשר בגברים - פער שמושך בשנים האחרונות תשומת לב מחקרית הולכת וגוברת. מתוך כ- 100 מיליון מבוגרים החיים עם מחלת אלצהיימר בעולם, כמעט שני שלישים הם נשים. אף שנשים נוטות לחיות זמן רב יותר מגברים, תוחלת חיים ארוכה יותר אינה מסבירה לבדה את ההבדלים בשיעורי המחלה. לכן, חוקרים בוחנים כיום כיצד שילובים של גורמים ביולוגיים, חברתיים ואורח חיים תורמים לחוסר האיזון הזה - במיוחד גורמים שניתן לשנות לאורך זמן.
ד"ר איתמר גנמור, נוירולוג: "חשוב להבין שגם לליקוי קוגניטיבי קל וגם לדמנציה יש סיבות רבות ומגוונות, כשהנפוצה ביניהן היא מחלת אלצהיימר, אך קיימות סיבות נוספות כמו פגיעה בכלי דם, מחלות ניווניות אחרות, דיכאון, ירידת שמיעה, חסר ב-B12 ועוד"
דמנציה נתפסת לעיתים כמחלה אחת, אך למעשה מדובר בתסמונת אשר יכולה לכלול תסמינים שונים, כגון ירידה מתמשכת ביכולות החשיבה, הזיכרון, שפה או ההתמצאות. ד"ר איתמר גנמור, נוירולוג ומנהל השירות לטיפולים מתקדמים למחלת אלצהיימר במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, מסביר כי "התסמונת כוללת פגיעה הדרגתית בתפקוד הקוגניטיבי, אשר מתחילה כליקוי קל, ולבסוף מחמירה עד לשלב הדמנציה - השלב בו נפגעת העצמאות התפקודית".
לדבריו, "חשוב להבין שגם לליקוי קוגניטיבי קל וגם לדמנציה יש סיבות רבות ומגוונות, כשהנפוצה ביניהן היא מחלת אלצהיימר, אך קיימות סיבות נוספות כמו פגיעה בכלי דם, מחלות ניווניות אחרות, דיכאון, ירידת שמיעה, חסר ב-B12 ועוד. יש לציין גם כי נמצא שכ-45% מהסיכון לדמנציה באופן כללי וכ-40% אחוז מהסיכון למחלת אלצהיימר תלוי בגורמי סיכון ברי שינוי".
ד"ר איתמר גנמורצילום: המרכז הרפואי שיבאעל הרקע הזה מקבלת שאלת המניעה משמעות גדולה יותר - במיוחד בעידן שבו אפשר לזהות ולטפל בשלבים מוקדמים יותר של מחלת האלצהיימר. "בשנים האחרונות אנחנו בעידן חדש מבחינת אבחון וטיפול במחלת אלצהיימר, בעיקר לאור אישורן של תרופות חדשות לשלבים המוקדמים במחלה", אומר ד"ר גנמור, "יש סיבות נוספות לירידה קוגניטיבית ולדמנציה. בכל התחומים אנחנו מנסים, גם במחקרים וגם בפרקטיקה בפועל, להביא לאיזון גורמי הסיכון ברי השינוי, על מנת להביא למניעה, דחיית התחלת התסמינים או האטת ההידרדרות".
כשאותו גורם סיכון לא משפיע באותה צורה
במחקר החדש, בחנו ד"ר מייגן פיצהיו, מרצה למדעי המוח, וד"ר ג'ודי פא, פרופ' למדעי המוח, שתיהן מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, 13 גורמי סיכון מוכרים וניתנים לשינוי לדמנציה. הניתוח התבסס על נתוני Health and retirement Study, מחקר עוקבה מייצג ברמה הלאומית של מבוגרים בארה"ב בגילי אמצע החיים ובגילים מבוגרים יותר.
"מדובר במחקר לאומי שבו עוקבים לאורך זמן אחרי מבוגרים מעל גיל 50 ובני ובנות הזוג שלהם", מציין ד"ר גנמור. "במסגרת המחקר נאסף מידע רב על מדדים שונים: דמוגרפיים, רפואיים, קוגניטיביים, תפקודיים, תעסוקתיים וכלכליים". גורמי הסיכון שנבדקו כללו רמת השכלה, הפרעות שינה, ליקויים בשמיעה, ליקויים בראייה, עישון (בעבר או בהווה), צריכת אלכוהול, השמנת יתר, דיכאון, בידוד חברתי, מיעוט פעילות גופנית ומצבים קרדיו-מטבוליים כמו יתר לחץ דם, רמות כולסטרול מוגברות וסוכרת.
ניתוח הנתונים חשף הבדלים ברורים בין נשים לגברים בשכיחותם של 10 מתוך 13 גורמי הסיכון שנבדקו. אצל נשים דיכאון היה שכיח כמעט פי שניים בקרב נשים לעומת גברים - 17% לעומת 9%; חוסר פעילות גופנית - 48% לעומת 42%; ובעיות שינה - 45% לעומת 40%
ניתוח הנתונים חשף הבדלים ברורים בין נשים לגברים בשכיחותם של 10 מתוך 13 גורמי הסיכון שנבדקו. נמצא כי אצל נשים היה שיעור גבוה יותר מגברים ב-7 מגורמי הסיכון, ביניהם: דיכאון, שהיה שכיח כמעט פי שניים בקרב נשים לעומת גברים - 17% לעומת 9%; חוסר פעילות גופנית - 48% לעומת 42%; ובעיות שינה - 45% לעומת 40%.
בנוסף, לנשים הייתה בממוצע רמת השכלה מעט נמוכה יותר (שנות לימוד) - גורם סיכון מוכר לירידה קוגניטיבית בגיל מבוגר. אצל גברים, לעומת זאת, נרשמו שיעורים גבוהים יותר של ירידה בשמיעה - 64% לעומת 50%; סוכרת - 24% לעומת 21%; וצריכת אלכוהול כבדה - 22% לעומת 12%. יתר לחץ דם היה שכיח בשתי הקבוצות והשפיע על כ-6 מתוך 10 משתתפים. במקביל, מדד מסת הגוף הממוצע (BMI) בשני המינים נמצא בטווח של עודף משקל עד השמנה.
5 צפייה בגלריה
השמנת יתר בגיל מבוגר משפיעה יותר על הסיכון אצל נשים מאשר אצל גברים
(צילום: shutterstock)
ד"ר גנמור מסביר שהממצאים מצביעים לא רק על הבדלים בשכיחות גורמי הסיכון, אלא גם על הבדל אפשרי בהשפעה שלהם אצל נשים לעומת גברים. "נמצא במחקר שאצל נשים יש רמות גבוהות יותר של כולסטרול, כמעט פי 2 דיכאון, שכיחות גבוהה יותר של מיעוט פעילות גופנית, יותר עישון, יותר הפרעות שינה, יותר ליקוי ראייה ופחות שנות השכלה", הוא מציין. "אצל גברים מצאו שיש יותר ליקוי בשמיעה, סוכרת ושימוש באלכוהול. ובאופן מעניין, למרות שליקוי בשמיעה וסוכרת נמצאו יותר אצל גברים, המחקר הראה שההשפעה שלהם על הסיכון לדמנציה גבוהה יותר אצל נשים. הם מצאו גם שהשמנת יתר (בגילאי 60-50) ויתר לחץ דם משפיעים יותר על הסיכון אצל נשים מאשר אצל גברים".
מעבר לשכיחות של גורמי הסיכון, המחקר מצא כי כמה מהם היו קשורים באופן חזק יותר לביצועים קוגניטיביים נמוכים יותר בקרב נשים. כך, למשל, מצבים קרדיו-וסקולריים ומטבוליים, כמו יתר לחץ דם ועלייה ב-BMI הראו קשר שלילי תלול יותר עם קוגניציה אצל נשים בהשוואה לגברים.
עם זאת, דווקא ירידה בשמיעה וסוכרת - שני גורמים שהיו שכיחים יותר בקרב גברים - נקשרו לציונים קוגניטיביים נמוכים יותר אצל נשים. הממצאים הללו מצביעים על כך שאותו גורם סיכון אינו בהכרח נושא את אותה משמעות אצל נשים ואצל גברים. מצב רפואי שעשוי להיות קשור באופן מתון לירידה קוגניטיבית אצל גברים, עלול להיות בעל השפעה חזקה יותר באופן משמעותי אצל נשים - ובכך להגדיל את תרומתו הכוללת לסיכון לדמנציה. "ההבדלים הללו מדגישים את החשיבות של התייחסות למין כמשתנה מרכזי במחקרי דמנציה", אמרה פרופ' פא. "הבדלים בין המינים זוכים להתעלמות עמוקה ברבות מסיבות המוות המובילות, כמו אלצהיימר, מחלות לב וסרטן".
מניעה מותאמת ואבחון מוקדם
ד"ר גנמור מדגיש כי הממצאים החדשים משתלבים בתמונה מחקרית רחבה יותר, שמצביעה כבר שנים על סיכון גבוה יותר לדמנציה בקרב נשים. "עד כה נמצאו לכך מספר סיבות אפשריות", הוא מסביר. "ידוע שהסיכון לדמנציה אצל נשים גבוה יותר, ולאורך השנים מצאו לכך כמה הסברים. אחד מהם הוא תוחלת החיים הארוכה יותר של נשים, משום שעם הגיל עולה הסיכון לדמנציה. בנוסף, נמצאו גם הבדלים ביולוגיים, בעיקר הבדלים הורמונליים: הראו שאסטרוגן הוא גורם מגן מפני דמנציה. הירידה ברמת האסטרוגן אצל נשים לאחר גיל המעבר, מעלה ככל הנראה את הסיכון לדמנציה. הראו גם שהשינויים ההורמונליים משפיעים על תהליכים שונים הקשורים לדמנציה בכלל ולאלצהיימר בפרט".
ד"ר גנמור מצביע גם על הבדל נוסף, שקשור דווקא לאבחון. "ממחקרים עולה שלנשים יש יכולות מילוליות גבוהות יותר, ולכן, פעמים רבות הן מאובחנות בשלב מתקדם יותר. עד שלב האבחון, הנשים מצליחות לפצות טוב יותר על הליקוי המתפתח", הוא אומר. "לכן, במיוחד אצל נשים, כדאי לפנות לבירור, כבר כשמבחינים בליקוי קל".
תוצאות המחקר משתלבות במגמה רחבה יותר של רפואה מותאמת אישית - פיתוח אסטרטגיות מניעה וטיפול המותאמות למאפיינים אישיים, ובהם גם מין. במקום להתמקד רק בגורמי הסיכון השכיחים ביותר באוכלוסייה הכללית, הממצאים מציעים כי ייתכן שיהיה יעיל יותר לתעדף את הגורמים בעלי ההשפעה הקוגניטיבית החזקה ביותר בתוך כל קבוצה. "הדבר מצביע על כך שמאמצי מניעה עשויים להיות יעילים יותר אם יותאמו לא רק לשכיחות של גורמי הסיכון, אלא גם לעוצמת ההשפעה של כל גורם על הקוגניציה בקרב נשים לעומת גברים", אמרה ד"ר פיצהיו.
"ההמלצה היא שאנשים בגילי 50 ומעלה המרגישים איזשהו שינוי קוגניטיבי, הפרעות בזיכרון, שינוי בשפה או בהתמצאות ועוד, יפנו לרופאים מומחים בתחום, מכיוון שהטיפולים החדשים למחלת אלצהיימר מתאימים לשלבים המוקדמים של המחלה, וככל הנראה יעילים יותר ככל שמתחילים בשלב מוקדם יותר"
החוקרות מדגישות כי מדובר בגורמי סיכון ניתנים לשינוי, ולכן הם מציעים הזדמנויות מעשיות להתערבות. במקרה של נשים, המשמעות עשויה להיות מתן דגש רב יותר לניהול דיכאון, הגברת פעילות גופנית ושיפור הבריאות הקרדיו-וסקולרית - למשל טיפול ביתר לחץ דם שאינו מטופל - מאחר שגורמים אלה קשורים באופן משמעותי לבריאות הקוגניטיבית.
גם ד"ר גנמור סבור כי זו אחת המשמעויות המעשיות המרכזיות של המחקר: לא להסתפק ברשימה כללית של גורמי סיכון, אלא לבחון אילו מהם משמעותיים במיוחד עבור כל קבוצה. "אצל כולם חשוב לשים לב לגורמי סיכון ברי שינוי", הוא אומר, "אבל כשמתכננים את תוכניות ההתערבות לצמצום הסיכון לדמנציה, כדאי לשים לב אילו גורמי סיכון משמעותיים יותר אצל נשים ואילו אצל גברים".
לדבריו, לצד המניעה, יש חשיבות גם לפנייה מוקדמת לאבחון כאשר מופיעים סימנים ראשונים לשינוי קוגניטיבי. "ההמלצה היא שאנשים בגילי 50 ומעלה המרגישים איזשהו שינוי קוגניטיבי, הפרעות בזיכרון, שינוי בשפה או בהתמצאות ועוד, יפנו לרופאים מומחים בתחום, מכיוון שהטיפולים החדשים למחלת אלצהיימר מתאימים לשלבים המוקדמים של המחלה, וככל הנראה יעילים יותר ככל שמתחילים בשלב מוקדם יותר", אומר ד"ר גנמור. "לצערנו, לעתים, קיים קושי בזמינות הבירור, ועל מנת לעזור בכך, בשיבא אנחנו מציעים שירות לאבחון מהיר של מחלת אלצהיימר".
במבט קדימה, ד"ר פיצהיו וד"ר פא קוראות למחקרים נוספים שיבחנו לעומק את המנגנונים הביולוגיים והחברתיים שמניעים את ההבדלים בין נשים לגברים בגורמי הסיכון לאלצהיימר. השפעות הורמונליות, נטייה גנטית ופערים בגישה לשירותי בריאות עשויים כולם לשחק תפקיד, אך נדרש מחקר נוסף כדי להבין כיצד הם פועלים יחד לאורך זמן. "בסופו של דבר, הבנה מדויקת ומורכבת יותר של ההבדלים האלה יכולה לעזור לנו לתכנן התערבויות חכמות וממוקדות יותר", אמרה פיצהיו. "זהו צעד חיוני בדרך להפחתת נטל הדמנציה עבור כולם, אבל במיוחד עבור נשים, שנפגעות ממנה באופן לא פרופורציונלי".
