יותר ויותר אנשים וילדים סובלים מעודף משקל ממגוון סיבות - תרבות השפע המציעה פיתויים אינסופיים, צריכת זמן מסך הולכת וגדלה אל מול הפחתה של פעילויות ספורט ותנועתיות. לאחרונה לכל זה נוספה מגפת הקורונה שגורמת לכך שאנשים וילדים, ממעטים לצאת מהבית מחשש להידבקות ואוכלים יותר.
לרובנו יש מערכת יחסים מורכבת עם אוכל – יש ששונאים אוכל ומתייחסים אליו כאויב שיכול להרע להם לכן הם ממעטים במזון ובררנים בסוגי המזון שהם מכניסים לגופם. יש את מי שנהנים מאכילה הנאה גדולה, אבל מחוברים לאכלן הפנימי שבהם ויודעים לעצור לפני התפוצצות, בעוד שאחרים אוכלים עד להתפוצצות וחלקם סובלים מעודף משקל.
ילדיםילדים
תגידו לו שאתם מאמינים בו
(צילום: shutterstock)
כשילד שמן יוצא מהבית, לא מספיק שהסביבה נועצת בו מבטי ביקורת וצקצוק בלשון, לא מספיק שילדים אחרים לועגים לו, גם המשפחה המורחבת הרבה פעמים לא חוסכת שבטה מהילד ומהוריו: "תעצרו אותו", "אל תקנו מתוקים", "תאכלו בריא", "תעזרו לו לעשות דיאטה", כאילו דיאטה היא מילת קסם ולא הדבר הכי קשה בעולם, שרוב האנשים נכשלים בו ולראיה תעשיית הדיאטות המשגשגת.
לצד זה יש את העמדות הפנימיות של ההורים לגבי השמנה: יש הורים שמפנימים את הביקורת החברתית והסביבתית ואפילו מרגישים שהם נכשלו אם יש להם ילד שמן, כי הם לא חינכו אותו לתזונה נכונה, כי לא הצליחו לעצור בעדו מלאכול כמויות, כי לא הצליחו לגרום לו לעשות מספיק ספורט, ועוד הרבה "כי לא.." שכאלה.
קראו עוד:
יש הורים שהיו ילדים שבעצמם סבלו מעודף משקל, ונלחמו בזה כל חייהם. אלו מתחלקים לשלוש קבוצות לפחות:
- אלו שלא משלימים עם משקלם העודף ומרגישים שלא בנוח בתוך גופם. להם יכולים לקרות שני דברים מקבילים - ההורה גם מבין את הילד וחש אשמה כלפיו על ה"גנים הלא מוצלחים" כביכול שהוריש לו, וגם כועס עליו כי הוא משקף להורה את עצמו שהוא לא מקבל.
- אלו שלא השלימו עם משקלם העודף והצליחו להתכנס לכדי משקל רצוי בכוחות על. להם הרבה פעמים יש ציפיות גבוהות מאוד מילדיהם "כי אם אני הצלחתי אז גם אתה יכול".
- אלו שהשלימו עם משקלם, בין אם הצליחו לרזות ובין אם לאו. הם היו שם, הם יודעים כמה זה קשה לשלוט ביצר האכילה ויש להם אמפתיה לילד שלהם שאוהב אוכל ונהנה לאכול. הם יכולים לנסות ולכוון, אבל יודעים בתור ילדים שמנים לשעבר, שמה שילד (כל ילד) רוצה, זה שייצאו לו מהצלחת. הם משתדלים לאהוב ולהעריך את הילד שלהם כפי שהוא.
לעומת הורים עם ניסיון והבנה, יש גם כאלו שנושא עודף המשקל זר להם והם לא כל כך יודעים איך להתנהג מול זה.
ילדיםילדים
חזקו אותם על מי שהם
(צילום: shutterstock)

מה חשוב לזכור?

  • אוכל הוא אחד הדברים הבודדים שנתונים באופן מוחלט לשליטת הילד שהוא ברשות הוריו, בבחינת "אני מחליט מה אני מכניס לגוף שלי וכמה אני מכניס". מתוך כך נושא האוכל יכול להפוך לשדה קרב של מלחמות שליטה.
  • אוכל הוא צורך קיומי, הוא גם מענג, הוא מנחם ויש לו כל מיני פונקציות בחיינו חוץ מהזנה.
  • אוכל הוא עניין מרכזי באירועים, חגיגות, טקסים והתכנסויות.
  • יכולת האיפוק והשליטה של ילדים קטנה מזו של מבוגרים, וגם למבוגרים קשה לשלוט באכילה שלהם.
  • מגיל מסוים, אין לנו באמת שליטה על מה הילד יאכל/יכניס לגופו. כך למשל, אם נמנע מילד לאכול מזון מסוים בארוחה סביב השולחן, הוא עשוי לעשות זאת בהיחבא, ועל כך תתווסף גם תחושת אשמה וכישלון.

מה אפשר לעשות?

1. הקנו לילד ידע על הרגלי חיים בריאים: אילו מזונות בריאים לגוף ואילו לא, מה הגוף צריך כדי לשמור על איזון, מה כדאי לשתות וכן הלאה.
2. הימנעו מאיומים: "אתה תהיה אוביס", "תהיה לך סוכרת". איומים לא רק שלא עוזרים, הם עושים את ההיפך הגמור. ילדים שמתנחמים באוכל, יחזרו אליו מתוך פחד ומתח.
3. תראו את הילד שלכם כמכלול: תדגישו את יתרונותיו ותניחו לנושא המשקל בצד. אם כל מה שתראו בילד שלכם זה את עודף המשקל שלו, זה גם מה שהוא יראה בעצמו - וזה מתכון לא מוצלח לבניית ערך עצמי.
4. תאמינו בו: תגידו לו שאתם מאמינים בו, ותתכוונו לכך. אם תאמינו בו, יש יותר סיכויים שגם הוא יאמין בעצמו.
5. התייצבו לצידו מול הסביבה: אל תתנו לסביבה להתעמר בילד שלכם, כל זמן שאתם שומעים ונוכחים. אף אחד לא חי את חייו של הילד שלכם או את חייכם ואף אחד לא יכול לשפוט אתכם על אופן החינוך שלכם את הילד שלכם. אתם עושים את הכי טוב שאתם יכולים כרגע, והכי טוב שאתם יכולים לעשות, זה לא לתת יד להתעמרות בו.
6. הטמיעו הרגלים בריאים בבית: הציעו ירקות טריים ומגוונים בכל ארוחה, השתדלו לאכול יחד, הציעו פירות העונה בין ארוחות במקום ממתקים וחטיפים שאותם תשתדלו שלא לקנות הביתה. צאו לטיולים בטבע, עסקו בספורט והציעו לילדיכם לקחת בזה חלק.
אל תכריחו, תציעו.
אל תטיפו, תאפשרו.
אל תאיימו, תאמינו.
נושא עודף המשקל והשמנה מעורר המון אמוציות. הישארו נאמנים לעצמכם ולילדיכם וזכרו שלהיות רזים זו לא מטרה נעלה לחיים.
הכותבת היא עובדת סוציאלית קלינית (MSW), מתמחה בפסיכותרפיה ומנהלת המרכז "דרור לנפש"