הם מכונים "מתנת הרפואה לאדם", ולא בכדי: החיסונים שינו את פני הרפואה, מנעו תמותה של מיליונים, האריכו חיים. ועדיין, בישראל של 2021 ישנם סרבני חיסונים, שאוחזים באידיאולוגיה ובאג'נדה מנומקות היטב, מאחורי הסירוב.
קראו עוד:
פעילותם של סרבני חיסון התעצמה בעקבות מאמרו של אנדרו ג'רמי וייקפילד, גסטרואנטרולוג בריטי, מ-1998, בו טען כי חיסון MMR נגד חזרת חצבת ואדמת הניתן לתינוקות בגיל שנה, גרם לאוטיזם. מאוחר יותר התגלה כי וייקפילד שיקר, מאמרו הוסר, ורישיונו נשלל. אלא שזה היה מאוחר מדי. מאמרו גרם למאות אלפי הורים שלא לחסן את ילדיהם, ובעקבות זאת חלה עלייה משמעותית במקרי ההדבקה בחצבת. מאז צצו קבוצות סרבני חיסון ברחבי העולם וגם בישראל, שהביאו לחזרתן של מחלות שכמעט הוכחדו מהעולם.
האם יש אמת בטענות מתנגדי החיסונים? ב-2017 פרסם המרכז האמריקני לבקרת מחלות את כלל הנתונים בדבר חיסונים מ-30 השנים האחרונות, כולל יעילותם, תופעות הלוואי והסיכונים האפשריים. דו"ח של האקדמיה האמריקנית לרפואה, שסקר יותר מ-1,000 מחקרים אודות חיסונים, סיכם כי תגובות חמורות לחיסונים הן נדירות ביותר: רוב תופעות הלוואי מסתכמות בעליית חום זמנית או באודם קל באזור ההזרקה. מהנתונים עלה כי בשני העשורים האחרונים הצילו חיסונים את חייהם של 732 אלף ילדים אמריקנים ומנעו מכ-300 מיליון ילדים לחלות. יותר מ-20 מחקרים שונים הראו בבירור כי אין כל קשר בין חיסון ה-MMR לבין אוטיזם.
9 צפייה בגלריה
בשני העשורים האחרונים הצילו חיסונים את חייהם של 732 אלף ילדים אמריקנים ומנעו מכ-300 מיליון ילדים לחלות
(צילום: shutterstock)
אילו עוד מחלות הוכחדו בזכות החיסונים?
פוליו
נגיף הפוליו שייך לקבוצת נגיפי המעיים. רוב האנשים הנדבקים בו סובלים ממחלה קלה וחולפת של חום, כאבי ראש, כאבי גרון, הקאות ושלשולים, אך כ-2% מהנדבקים יסבלו משיתוק שרירים שלרוב אינו חולף ועלול להוביל למוות. אלה שנדבקו בנגיף עלולים לפתח החמרה של חולשת השרירים גם שנים לאחר שנדבקו, במצב הקרוי "תסמונת פוסט פוליו".
לפני שחיסון הפוליו פותח, מאות אלפים בעולם נדבקו מהנגיף, בהם אלפי ישראלים שנהפכו למשותקים או שמצאו את מותם. בזכות חיסוני הפוליו סאלק וסייבין נעלמה מחלת הפוליו. בשנים 1954-1950 היו בישראל 4,700 חולי פוליו, 760 מהם מתו. בעקבות הכנסת חיסון ב-1957 ירד היקף התחלואה באופן משמעותי. מ-1989 לא הייתה תחלואה כלל בישראל.
המופילוס אינפלואנזה B
לפני שפותח החיסון Hib, חיידק ההמופילוס אינפלואנזה היה אחד מהגורמים העיקריים לדלקות ריאות, לזיהומים בדם ולדלקת קרום המוח אצל תינוקות וילדים. בארצות הברית חלו בגללו כ-20 אלף בני אדם מדי שנה - שני שלישים מהם בדלקת קרום המוח. אחד מכל 200 ילדים אמריקנים מתחת לגיל חמש נדבק בחיידק, 600 מתו כל שנה מדלקת קרום המוח, ואחרים נותרו עם נכויות קשות ובהן חירשות, או פיגור שכלי.
מאז פותח החיסון, בדצמבר 1987, מקרי ההדבקה צנחו ב-98%. מ-1994 עד 1998 דווחו פחות מעשרה מקרי תחלואה קשים. ב-1994 נכנס החיסון נגד המופילוס אינפלואנזה זן b לתוכנית שגרת החיסונים בישראל, ומאז ירד בארץ מספר החולים בדלקת קרום המוח מחיידק זה מ-200 בשנה לפחות מעשרה בשנה. כיום המחלה כבר לא נראית כלל, ורופאי הילדים החדשים אינם מכירים אותה.
שעלת
מחלת השעלת מלווה בסבל רב ובהתקפי שיעול, אולם אצל תינוקות מדובר במחלה קשה ומסכנת חיים. לפני חיסוני השעלת נדבקו במחלה ילדים רבים. בארצות הברית הגיע מספר מקרי התחלואה ל-150 עד 260 אלף בשנה, ו-9,000 מהנדבקים מתו.
במהלך שנות ה-70 עלו חששות בציבור מפני בטיחות החיסון לשעלת, ועקב כך חלה ירידה משמעותית בשיעור המתחסנים בבריטניה. כתוצאה מכך, נרשמו כ-100 אלף מקרי הדבקה וכ-36 מקרי מוות. ביפן צנח החיסון לשעלת ב-80% ב-1974 ול-20% ב-1979. כתוצאה מכך התפרצה המחלה שם ב-1979 והביאה לכ-13 אלף מקרי הדבקה ול-41 מקרי תמותה.
אם אנשים לא יתחסנו, השעלת תשוב להיות אחת המחלות הקטלניות בעולם. מחקר שנערך לאחרונה מצא שבמדינות שבהן מספר החיסונים נמוך, שיעור השעלת עלה פי 10 עד פי 100 משיעור המחלה במדינות מתחסנות.
אדמת
בעוד מחלת האדמת היא קלה אצל ילדים ומבוגרים, כ-90% מהתינוקות שנולדו לאמהות שנדבקו באדמת במהלך הטרימסטר הראשון להיריון, יסבלו מתסמונת אדמת מולדת, הגורמת למומי לב, לקטרקט, לפיגור שכלי או לחירשות.
ב-1964, לפני שחיסוני האדמת נכנסו לשגרה בארצות הברית, התפרצה מגפת אדמת שגרמה ל-20 אלף מקרי "תסמונת אדמת מולדת": 2,100 תינוקות מתו, 11,250 נשים הפילו את עוברן. מתוך 20 אלף התינוקות שנולדו עם תסמונת האדמת המולדת, 11,600 סבלו מחירשות, 3,580 מעיוורון, ו-1,800 לקו בפיגור שכלי.
בשנות ה-70 הייתה האדמת אחת המחלות הנגיפיות הנפוצות בישראל, כשב-1972 הגיע היקף המקרים לשיא של 30 אלף חולים. החל מ-1973 החיסון נכלל בתוכנית חיסוני השגרה בילדוּת, והחל מ-1994 מומלץ על שתי מנות חיסון לכל ילד. משנה זו ירד מספר החולים לפחות מעשרה בשנה. אדמת מולדת לא דווחה בארץ מ-1993.
אם חיסוני האדמת ייפסקו, תצנח החסינות למחלה, והיא תשוב ותדביק נשים הרות, שתלדנה תינוקות הסובלים מתסמונת האדמת המולדת. פירושו של דבר: בכל מדינה יתרחשו עשרות אלפי מקרי חירשות, פיגור שכלי, עיוורון או מוות תוך רחמי.
אבעבועות רוח
קצת לפני שכותב שורות אלו חבש את הספסלים של בית הספר לרפואה, הייתה מחלת אבעבועות הרוח אחת המסוכנות שיש וגרמה לשיעור גבוה של סיבוכים, ובהם דלקת קרום המוח ומוות. שיעור התמותה אז מהמחלה עמד על 1 לכל 100 אלף נדבקים. עם כניסת החיסון נגד אבעבועות רוח לשגרת החיסונים בישראל, ב-2008, נהפכה המחלה לאחת הקלות. מכ-500 נגעים בכל הגוף, חלקם מזוהמים, גורמת כיום המחלה לכ-20 נגעים בלבד, וללא סיבוכים.
אלא שצמיחתם של סרבני החיסון החלה להעלות מחדש את שיעור התחלואה. ב-2012 דווחו 1,492 מקרי הדבקה באבעבועות, ב-2015 עלה מספר החולים ל- 1,795, וב-2016 דווחו 2,398 חולי אבעבועות רוח. מספר המקרים האמיתי הוא כנראה גבוה יותר, שכן רק חלק מהמקרים מדווחים למשרד הבריאות. בשנתיים האחרונות חלה ירידה קלה במספר הנדבקים.
אם תצליח מזימתם של סרבני החיסון, המחלה שוב תתפשט ותעלה שוב את שיעור התחלואה ואת סיבוכיה.
9 צפייה בגלריה
אבעבועות רוח. מכ-500 נגעים בכל הגוף, חלקם מזוהמים, גורמת כיום המחלה לכ-20 נגעים בלבד, וללא סיבוכים
(צילום: shutterstock)
טטנוס
מחלת הטטנוס היא אחת הקטלניות שיש. חיידק הקלוסטרידיום טטני נפוץ באדמה, באבק ואפילו בצואת בעלי חיים, והוא עמיד ביותר לחום ולחומרי חיטוי. בשנים 1922 עד 1926 דווחו 1,314 מקרי טטנוס מדי שנה בארצות הברית. בשנות ה-40 המאוחרות הוצג לראשונה חיסון האנטי טטנוס, והמחלה הלכה והתמעטה. לקראת סוף שנות ה-90 דווחו רק 45 מקרי טטנוס בארצות הברית.
מחלת הטטנוס ממשיכה להיות שכיחה בעולם השלישי: כל שנה היא הורגת 300 אלף תינוקות ו-30 אלף יולדות שלא חוסנו. לאחרונה דווח על מקרי הדבקה רבים בקרב נרקומנים.
המחלה, הנגרמת על ידי פציעה מחפץ כמו מסמר או זכוכית או על ידי נשיכת בעלי חיים, גורמת לנוקשות ולהתכווצויות השרירים. הלוע ננעל, והתוצאה היא חנק, התכווצויות, שברים ותרדמת. כ-30% מהחולים ימותו. נגד המחלה אין תרופה, והדרך היחידה להינצל היא באמצעות החיסון.
9 צפייה בגלריה
הפצע הזה עלול לגרום לטטנוס, אחת המחלות הקטלניות ביותר. אין תרופה, יש רק חיסון
(צילום: shutterstock)
חזרת
לפני עידן החיסונים הייתה החזרת אחד הגורמים המרכזיים לחירשות בילדים: אחד מכל 20 אלף נדבקים איבד את שמיעתו. חזרת היא לרוב מחלה ויראלית קלה, אך במקרים מסוימים היא עלולה לגרום לפגיעה באשכים ולעקרות, לדלקת במוח ובמערכת העצבים, לשיתוק, להתכווצויות ולפגיעה מוחית. בקרב נשים הרות עלול הנגיף לגרום גם להפלות.
ב-1964 דווחו 212 אלף מקרי חזרת בארצות הברית. לאחר הצגת החיסון נגד חזרת ב-1967 צנחו דרמטית שיעורי התחלואה, כשב-1998 מספר המקרים המדווחים הגיע ל-606 בלבד.
דיפתריה
קרמת, או דיפתריה, היא מחלה קשה ביותר. החיידק מתנחל באזור הגרון, הלוע, האף ובעיקר באזור השקדים. במקום נוצר פצע פתוח, שעליו מצטברים תאים מתים ההופכים למעין קרום מדומה. הדלקת והנפיחות המתפתחות סביב הקרום יכולות לגרום לחנק. החיידק מפריש רעלן הפוגע בשריר הלב ובמוח, והתהליך כולו מלווה בכאבי גרון חזקים ובחום גבוה. החיידק מועבר מאדם לאדם על ידי פיזורו בסביבה בעת שיעול, עיטוש או מגע עם הפרשות מהאף וליחה. הסיכון לאדם לא מחוסן לחלות לאחר חשיפה לחיידק, גבוה מאוד. שיעור התמותה מהמחלה גבוה.
בשנות ה-20 של המאה הקודמת הייתה דיפתריה אחד מגורמי התמותה העיקריים בילדים: ב-1921 דווח על 206 אלף מקרים ו-15,520 מתים כתוצאה מהחיידק. עם הצגת החיסון, ב-1923, צנחה התחלואה, ובשנים האחרונות נעלמה המחלה כמעט כליל מהעולם המערבי.
המחלה עדיין שכיחה במדינות העולם השלישי, שם לא מתקיימים חיסוני שגרה. למדינות אלו מגיעים מטיילים מכל העולם, שעלולים להפיץ בקלות את החיידק. ללא חיסון המחלה תצוץ שוב.
הפטיטיס B
מעל לשני מיליארד בני אדם בעולם נגועים בנגיף הפטיטיס B, ו-350 מיליון מהם יישארו נשאים שעלולים להדביק אחרים באמצעות יחסי מין או מגע עם דם. מיליון מאלו ימותו מדי שנה ממחלות כבד. התחלואה בהפטיטיס B גורמת לא רק למקרי תמותה, אלא לעול כלכלי כבד על מערכות הבריאות בעולם המגיע למאות מיליוני דולרים בשנה.
בישראל חיים כ-210 אלף חולים בהפטיטיס B. החל מ-1992 מונהג בישראל חיסון שגרתי נגד הנגיף. לפני השימוש בחיסון נדבקו כל שנה ילדים רבים מאחד ההורים או מבן בית אחר בשנות החיים הראשונות, אבל החיסון, הניתן כבר לאחר הלידה ובהמשך הילדות, הצליח להפחית דרמטית את שיעורי התחלואה והסיבוכים.
חשיבות ההתחסנות בגיל ינקות היא רבה, משום שתינוקות שנדבקים בנגיף נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לתחלואה קשה בבגרות ולסיכון מוגבר לתמותה.
