אחרי שנים שבהן תרופות ההרזיה החדשות נמדדו בעיקר בשאלה אחת - כמה קילוגרמים יורדים - נראה שהמרוץ עובר לשלב הבא. בכנס השנתי של האגודה האמריקנית לסוכרת (ADA) שנערך בתחילת החודש הוצגו כמה מהנתונים המסקרנים ביותר בתחום ההשמנה והסוכרת: תרופה שאולי תינתן בעתיד פעם בחודש במקום פעם בשבוע, תרופה שהובילה לירידה של כמעט רבע ממשקל הגוף, ותרופה שמנסה להראות לא רק ירידה במשקל - אלא גם ירידה בשומן הבטני העמוק ובשומן בכבד.
"בכנס הוצגו נתונים טריים מהמחקרים שמבצעים כרגע", אומר ד"ר ליאור נוימן, מומחה ברפואת משפחה ורופא סוכרת והשמנה במכבי שירותי בריאות. "אלה לרוב מחקרים קטנים בפאזה 2, שמבוצעים על קבוצה יחסית קטנה של מטופלים - כמה מאות בלבד. המטרה שלהם היא להעריך את היעילות של התרופות החדשות ולבחון את בטיחותן".
פייזר: פעם בחודש
אחת השאלות המרכזיות סביב תרופות ההרזיה אינה רק עד כמה הן יעילות, אלא עד כמה מטופלים יצליחו להתמיד בהן לאורך זמן. כיום, רבות מהתרופות המובילות בתחום ניתנות בהזרקה שבועית. פייזר מנסה להציע כיוון אחר עם ברובנטיד - חומר פעיל ניסיוני ממשפחת GLP-1, שעשוי להפוך בעתיד לתרופה בהזרקה חודשית.
המהלך משמעותי גם משום שפייזר לא הייתה עד כה שחקנית בולטת בזירה. "עד היום שתי החברות המשמעותיות ביותר היו נובו נורדיסק, שהביאה לעולם את סקסנדה, אוזמפיק וויגובי, ואלי לילי, שהצטרפה עם מונג'רו", מסביר ד"ר נוימן. "החידוש הוא שזה כבר לא רק שלהן. עוד חברות תרופות גדולות מצטרפות לתחום".
ברובנטיד נבחן בסדרת מחקרים קליניים בשם VESPER, בקרב אנשים עם עודף משקל או השמנה, עם וללא סוכרת מסוג 2. "מדובר ב-GLP-1 אגוניסט", מסביר ד"ר נוימן. "הוא מפעיל את הקולטן של הורמון ה-GLP-1. החידוש המרכזי הוא שאפשר יהיה לתת אותו לא פעם בשבוע, אלא פעם בחודש".
במחקר VESPER-1 דווח על ירידה של כמעט 16% במשקל לאחר 32 שבועות, ללא סימן לעצירה בקצב הירידה. במחקר VESPER-2, שכלל מטופלים עם סוכרת מסוג 2, נרשם שיפור משמעותי באיזון הסוכר: ירידה של 2.2% במדד HbA1c שמראה את רמות הסוכר הממוצעות בדם בשלושת החודשים האחרונים, במינון שבועי של 1.6 מ"ג, לעומת 0.2% בלבד בקבוצת הפלצבו. במחקר VESPER-3 נבחנה האפשרות לעבור ממשטר שבועי למתן חודשי, ומטופלים שעברו להזרקה חודשית המשיכו לרדת במשקל גם לאחר המעבר.
"מה שהיה יפה לראות זה שגם כמה חודשים לאחר המעבר למינון חד-חודשי לא היה שינוי בקצב הירידה", אומר ד"ר נוימן. "הוצגה ירידה של 12% במשקל, והיא לא נעצרה". המשמעות עשויה להיות חשובה במיוחד מחוץ למסגרת המחקרית. "אנחנו רואים בחיים האמיתיים שהתרופות עושות עבודה טובה, אבל לפחות חצי מהמטופלים לא מצליחים להחזיק יותר מכמה חודשים", הוא אומר. "אם הטיפול יהיה לא פעם בשבוע אלא פעם בחודש, יש סיכוי טוב יותר שההיענות של המטופל לתרופה תגדל, ואז המטופל יוכל לדבוק בטיפול לאורך זמן".
רוש: 22.7% תוך 48 שבועות
מחקר נוסף שמשך תשומת לב הגיע מחברת רוש, שהציגה נתוני שלב 2 על אניספטיד - חומר פעיל ניסיוני הפועל על שני מסלולים הורמונליים: GLP-1 ו-GIP. "מדובר בחלבון שעובד במנגנון דומה למנגנון של מונג'רו, התרופה של אלי לילי", מסביר ד"ר נוימן, "הוא לא עובד רק על מנגנון של GLP-1, אלא במנגנון דואלי - גם אגוניסט של GLP-1 וגם של GIP".
הדור הבא של תרופות ההרזיה
(צילום: shutterstock)
במחקר השתתפו 469 מבוגרים עם עודף משקל או השמנה, שקיבלו אחד מחמישה מינונים של אניספטיד - מ-4 מ"ג ועד 24 מ"ג - או פלצבו. לאחר 48 שבועות, המטופלים שקיבלו את החומר הפעיל איבדו עד 22.7% ממשקל גופם. בקרב המשתתפים שקיבלו את המינון הגבוה ביותר, 26% איבדו לפחות 30% ממשקלם - נתון חריג בעוצמתו למחקר שלב 2. יתרה מזו, יותר ממחצית מהמטופלים שקיבלו מינון של יותר מ-8 מ"ג יצאו לחלוטין מהגדרת ההשמנה - BMI מתחת ל-30 - עד סוף המחקר.
"במונג'רו של אלי לילי ראינו במינון הכי גבוה ירידה של 22-23% תוך שנה - אבל בכל המחקרים ראו שתוך 12-10 חודשים הירידה מפסיקה והמטופל שומר על המשקל, שזה יפה מאוד. עם זאת, פה רואים שגם אחרי 48 שבועות עדיין המשקל לא התייצב, ויש סבירות שהירידה במשקל עוד תמשיך. זה מבטיח"
נקודת העניין המרכזית היא שגם בסוף תקופת המחקר עקומת הירידה לא הראתה סימן ברור לעצירה, ולפי הנתונים המטופלים היו עשויים להמשיך לרדת אילו הטיפול נמשך. "מדובר במספרים מרשימים", אומר ד"ר נוימן. "החידוש פה הוא שלא ראו רמז להתייצבות של המשקל. לצורך העניין, במונג'רו של אלי לילי ראינו במינון הכי גבוה ירידה של 23%-22% תוך שנה - אבל בכל המחקרים ראו שתוך 12-10 חודשים הירידה מפסיקה והמטופל שומר על המשקל, שזה יפה מאוד. עם זאת, פה אנו רואים שגם אחרי 48 שבועות עדיין המשקל לא התייצב, ויש סבירות שהירידה במשקל עוד תמשיך. זה דבר מבטיח".
הירידה לא נעצרה גם בתום תקופת המחקר
(צילום: )
מבחינת בטיחות, הפסקת טיפול בגלל תופעות לוואי נרשמה אצל 5.9% מהמטופלים שקיבלו את החומר הפעיל, לעומת 1.3% בקבוצת הפלצבו. רוב תופעות הלוואי במערכת העיכול הוגדרו קלות עד בינוניות. עם זאת, כאמור, מדובר במחקר שלב 2 בלבד, ויש להמתין למחקרי שלב 3 כדי להבין אם התוצאות יישמרו.
בורינגר: פחות שומן בטני ובכבד
המחקר של בורינגר אינגלהיים וזילנד פארמה מזיז את הדיון מעבר למספר הקילוגרמים. השאלה כאן אינה רק כמה המטופלים ירדו במשקל, אלא איזה סוג שומן ירד. החומר הנבדק, סורבודוטיד, פועל על שני מסלולים הורמונליים. "אם קודם דיברנו על GLP-1 פלוס GIP, פה המנגנון הוא GLP-1 וגלוקגון", מסביר ד"ר נוימן. "גלוקגון הוא הורמון שמופרש מהלבלב ועובד בעיקר על הכבד ורקמת השומן. הוא מאיץ את המטבוליזם ומעודד פירוק של תאי שומן. המחשבה היא שהשילוב יוכל לעזור גם לירידה במשקל וגם להשפיע לטובה על השומן הבטני".
בניסוי המרכזי דווח על ירידה ממוצעת של 16.6% במשקל לאחר 76 שבועות. "זה לא נתון דרמטי יחסית לתרופות האחרות", מודה ד"ר נוימן, "אבל הם בדקו באופן ספציפי את האפקט על השומן הבטני ועל השומן הכבדי - ואני מאמין שעשו זאת גם מתוך מטרה לבדל את התרופה שלהם משאר התרופות". לפי ניתוח MRI שנערך לתת-קבוצה במחקר, סורבודוטיד הפחיתה את השומן הבטני העמוק בעד 34%, ואת השומן הכבדי בעד 63.1%. "אנחנו יודעים שברגע שיש ירידה במשקל של 5% ויותר, כבר יש שיפור מסוים בכבד השומני", מציין ד"ר נוימן. "אבל הנתונים פה מרשימים גם על פי כל קנה מידה".
לא רק כמה שומן ירד, אלא גם איזה שומן
(צילום: shutterstock)
נקודה נוספת שעלתה היא השמירה היחסית על מסת השריר: במינון הגבוה ביותר, מסת הגוף הרזה היוותה לא יותר מ-10.8% מהשינוי בהרכב הגוף - כלומר, רוב הירידה במשקל נבעה מירידה בשומן ולא מאובדן שריר. "היום אנחנו מאוד מוטרדים מהבטיחות של התרופות לאורך זמן מבחינת שמירה על מסת שריר", אומר ד"ר נוימן. "מסיבה בו אנחנו מקפידים שהמטופלים יצרכו מספיק חלבון ויעשו תרגילי כוח כדי לצמצם את הירידה".
סורבודוטיד נבדקה גם בקרב מטופלים עם כבד שומני מטבולי (MASLD). לאחר 48 שבועות, עד 84.2% מהמטופלים שקיבלו את החומר הפעיל השיגו ירידה של לפחות 30% בכמות השומן בכבד, לעומת 24.3% בקבוצת הפלצבו. אצל 61% מהמטופלים רמת השומן בכבד אף חזרה לטווח התקין, לעומת 5.7% בלבד בקבוצת הפלצבו. "אנחנו מאמינים שסורבודוטיד תהפוך לאפשרות טיפולית חשובה בצומת שבין השמנה ומחלת כבד - שתי מחלות שקשורות זו לזו אך לרוב אינן מטופלות יחד", אמר בכיר בבורינגר.
אלי לילי: 28% תוך 80 שבועות
החידוש הגדול ביותר הגיע אולי מכיוונה של אלי לילי, עם רטטרוטייד - חומר פעיל ניסיוני שפועל על שלושה מסלולים הורמונליים במקביל: GLP-1, GIP וגלוקגון. בניגוד לתרופות שפועלות על מסלול אחד או שניים, רטטרוטייד מוסיף גם הפעלה של קולטן הגלוקגון - מנגנון שכאמור עשוי להגביר את הוצאת האנרגיה ולהשפיע על פירוק שומן.
אלי לילי. ירידה דרמטית במשקל
(צילום: KaterynaBorodina / shutterstock)
במחקר שלב 3 השתתפו 2,339 מבוגרים עם השמנה או עודף משקל ולפחות בעיה רפואית אחת הקשורה למשקל. לאחר 80 שבועות, המשתתפים שקיבלו את המינון הגבוה ביותר, 12 מ"ג, ירדו בממוצע 28.3% ממשקל גופם. 45.3% מהם ירדו לפחות 30% - שיעור שמקרב את הדיון לאזורים שבעבר היו מזוהים בעיקר עם ניתוחים בריאטריים.
"ההנחה הייתה שאם התרופה עובדת גם על GLP-1, גם על GIP וגם על גלוקגון, הירידה במשקל תהיה משמעותית יותר", אומר ד"ר נוימן, "ובאמת הצליחו להראות ירידה מרשימה של 28% תוך 80 שבועות - כמעט שליש מהמשקל. זו ירידה יפה מאוד".
"הטיפול חייב להיות ממושך ולא זמני - עם כמה שפחות תופעות לוואי וכמה שיותר בטוח. חשוב שנתמקד לא רק באחוזי הירידה במשקל אלא במשמעות שלו לגבי המחלות הנלוות להשמנה ובמיוחד לגבי התחלואה והתמותה ממחלות לב וכלי דם"
אלי לילי הציגה גם נתונים ממחקר שלב 3 נוסף בקרב 930 מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 ועודף משקל שאינם מאוזנים. לאחר 40 שבועות, רטטרוטייד הורידה את מדד ה-HbA1c ב-1.7% עד 2.0%, לצד ירידה של עד 16.8% במשקל במינון 12 מ"ג. כלומר, הנתונים מתחלקים לשני סיפורים משלימים: במחקר ההשמנה נראתה הירידה הגדולה ביותר במשקל, ובמחקר הסוכרת נראתה השפעה משמעותית גם על איזון הסוכר. מבחינת בטיחות, תופעות הלוואי היו בעיקר במערכת העיכול - בחילות, הקאות, שלשולים ועצירות - תופעות מוכרות ממשפחת התרופות הזו. חשוב לציין: רטטרוטייד עדיין אינה תרופה מאושרת לשימוש, והנתונים אינם מחליפים מחקרי מעקב ארוכי טווח.
אסטרהזניקה: כדור יומי שמתחרה בזריקות
גם אסטרהזניקה הציגה בכנס נתונים ממחקר שלב 2 על אלקוגליפרון - כדור יומי לבליעה מסוג GLP-1, שהחברה מפתחת כדי להתחרות בשחקניות החזקות של שוק ההרזיה אלי לילי ונובו נורדיסק. במחקר שכלל 310 מבוגרים עם השמנה או עודף משקל, מטופלים שקיבלו את המינון הגבוה ביותר איבדו 11.8% ממשקלם לאחר 36 שבועות - עם ירידה מתמשכת שלא נעצרה לאורך כל תקופת המחקר. כמעט 89% מהמטופלים שקיבלו מינון זה הגיעו לירידה של לפחות 5% ממשקלם - יעד שנחשב משמעותי מבחינה קלינית.
במחקר נפרד בקרב חולי סוכרת מסוג 2, אלקוגליפרון עמדה ביעד הראשי של איזון סוכר בדם והובילה במינון הגבוה ביותר לירידה של 7.7% במשקל תוך 26 שבועות.
תופעות הלוואי השכיחות במערכת העיכול - בחילות, עצירות ושלשולים - מוכרות למדי ודומות ליתר התרופות ממשפחת GLP-1. החברה הודיעה כי התרופה עוברת למחקרי שלב 3, ומתכננת לשלב אותה עם תרופות נוספות לטיפול בהשמנה, סוכרת ומחלות לב וכלי דם.
תרופות הרזיה
(צילום: shutterstock)
בכנס ADA שנערך בשנה שעברה הציגה נובו נורדיסק נתונים מרשימים על אמיקרטין - מולקולה אחת שפועלת בשני מנגנונים במקביל: אגוניסט לקולטן של GLP-1, כמו ויגובי, ואגוניסט לקולטן של הורמון האמילין, שממלא תפקיד מרכזי בוויסות הרעב והשובע במוח. גרסת הזריקה הובילה לירידה של 24% במשקל תוך 36 שבועות - בדומה למינון הגבוה ביותר של מונג'רו, אך מהר יותר. גרסת הכדור לבליעה הדגימה ירידה של 13% תוך 12 שבועות - פי שניים מוויגובי באותו פרק זמן. בשני המחקרים לא נעצרה הירידה במשקל בתום תקופת המחקר, ותופעות הלוואי הוגדרו קלות עד בינוניות.
בנובמבר 2025 הוסיפה נובו נורדיסק עוד נדבך: מחקר שלב 2 הראה שאמיקרטין יעילה גם בחולי סוכרת מסוג 2, עם ירידה של עד 14.5% במשקל ושיפור של 1.8 נקודות אחוז במדד HbA1c תוך 36 שבועות. בעקבות אישור רגולטורי, החברה השיקה מחקר שלב 3 לתרופה בתחילת 2026 - ואם יצליח, אמיקרטין עשויה לקבל אישור FDA להשמנה ב-2030.
לשנות את הסיכון המטבולי
ארבעת המחקרים יחד מציגים תמונה ברורה: תחום תרופות ההשמנה מתבגר במהירות. החברות כבר אינן מנסות רק להראות עוד ירידה במשקל - הן מנסות לענות על שאלות חדשות: האם הטיפול יהיה נוח יותר? האם הירידה תהיה גדולה יותר? האם ניתן למקד אותה בשומן המסוכן מטבולית?
"אנחנו רואים שהמהפכה של הטיפול במחלת ההשמנה נמצאת בשיאה", אומר ד"ר נוימן. "עוד חברות מובילות לוקחות חלק ומציגות את המתמודדים החדשים בזירה, ולכל אחד מהם יתרון שנותן תקווה שהטיפול יהיה יעיל יותר וההיענות אליו תהיה גבוהה יותר". עם זאת, הוא מזכיר כי ההתלהבות צריכה להיבחן בהקשר הנכון: "הטיפול חייב להיות ממושך ולא זמני - עם כמה שפחות תופעות לוואי וכמה שיותר בטוח. חשוב שנתמקד לא רק באחוזי הירידה במשקל, אלא במשמעות שלו לגבי המחלות הנלוות להמשנה ובמיוחד לגבי התחלואה והתמותה ממחלות לב וכלי דם".
