שימוש ממושך במלטונין נקשר לעלייה של 90% בסיכון לאי-ספיקת לב – כך עולה ממחקר חדש שטרם עבר ביקורת עמיתים, והוצג בכנס השנתי של איגוד הלב האמריקני (AHA) שננעל אתמול (יום ב') בניו אורלינס. מעבר לעלייה בסיכון לאבחון חדש של אי-ספיקת לב, נמצא גם סיכון גבוה פי 3.5 לאשפוז בשל אי-ספיקת לב, וכמעט הכפלה בסיכון לתמותה מכל סיבה בקרב הסובלים מנדודי שינה כרוניים שנטלו מלטונין במשך שנה או יותר.
מלטונין הוא הורמון טבעי שמיוצר בבלוטת האצטרובל שבמוח ותפקידו לסנכרן את "שעון הגוף" – רמתו עולה עם רדת החשכה ויורדת עם אור היום. גרסה סינתטית של ההורמון מיוצרת ומשווקת כתוסף תזונה, שזמין ללא מרשם במדינות רבות, ובהן ארצות הברית.
התוספים מוצגים כאמצעי טבעי לשיפור איכות השינה, אך אינם נתונים לפיקוח הדוק כמו תרופות מרשם. כתוצאה מכך, עוצמת המינון, טוהר החומר והרכבו עשויים להשתנות בין יצרנים שונים.
ד"ר ג'ניפר זיצר, נוירולוגית, רופאה מומחית בשינה, ממלאת מקום מנהלת מעבדת השינה במרכז הרפואי איכילוב, מסבירה כי רוב האנשים – בארצות הברית וגם בישראל – נוטלים מלטונין ללא יידוע רופא. "לכן, במחקרים תצפיתיים שבהם קבוצת הביקורת מוגדרת לפי רישומי מרשם, קשה לדעת בפועל מי מבין המשתתפים נטל את התוסף ומי לא".
ד"ר ג'ניפר זיצרצילום: פרטילדבריה, מחקר נוסף שבדק עשרות מותגים של סוכריות גומי המכילות מלטונין מצא שונות קיצונית בהרכב: בחלק מהמוצרים לא נמצא כלל מלטונין, ואילו באחרים נמצאה כמות הגבוהה פי ארבעה מזו שצוינה על האריזה. "בארצות הברית מלטונין נחשב לתוסף, ולכן אינו נתון לפיקוח מחמיר", היא מדגישה. "בישראל, כאשר ניתן למטופל מלטונין במרשם, מדובר בהכנה רוקחית אישית - לא במוצר שמיובא מחו"ל כתוסף".
מה בעצם בדקו?
הנתונים נלקחו ממאגר הענק TriNetX Global Research Network, שכולל רשומות רפואיות אלקטרוניות אמיתיות ובלתי מזוהות ממדינות שונות. החוקרים ניתחו חמש שנות נתונים של 130,828 מבוגרים שאובחנו כסובלים מנדודי שינה כרוניים, בגיל ממוצע של 55.7, מתוכם 61.4% נשים.
מתוך כל המשתתפים, 65,414 קיבלו לפחות מרשם אחד למלטונין ודווחו כמי שנטלו אותו במשך שנה לפחות, ואילו קבוצת ביקורת זהה מבחינת מאפיינים כללה אנשים עם נדודי שינה שלא הופיע ברשומותיהם כל אזכור לשימוש במלטונין.
שתי הקבוצות הותאמו לפי לא פחות מ-40 פרמטרים: גיל, מין, אתניות (מוצא), מחלות לב ומחלות של מערכת העצבים, תרופות לבביות ונוירולוגיות, לחץ דם, מדד מסת הגוף (BMI) ועוד. מהניתוח הוצאו אנשים שכבר אובחנו בעבר עם אי-ספיקת לב או שהשתמשו בתרופות שינה אחרות כמו בנזודיאזפינים.
2 צפייה בגלריה
משתמשי מלטונין היו כמעט פי 3.5 יותר בסיכון להתאשפז עקב אי-ספיקת לב
(צילום: shutterstock)
איגוד הלב האמריקני מזכיר בהודעתו כי לפי סטטיסטיקת הלב והשבץ לשנת 2025, כ-6.7 מיליון מבוגרים בארה"ב חיים עם אי-ספיקת לב – מצב שבו הלב אינו מצליח להזרים דם עשיר בחמצן בכמות מספקת לאיברים, כך שהם אינם מתפקדים כראוי.
יותר אשפוזים, יותר תמותה
בניתוח הראשי נמצא כי בקרב מבוגרים עם נדודי שינה, מי שנטלו מלטונין במשך שנה או יותר היו בסיכון גבוה בכ-90% לפתח אי-ספיקת לב במהלך חמש שנות מעקב, בהשוואה למי שלא השתמשו בתוסף (4.6% לעומת 2.7%). גם כאשר החוקרים החמירו את ההגדרה ל"שימוש ממושך" ודרשו לפחות שני מרשמים בהפרש של 90 יום, התקבלו ממצאים דומים – עלייה של 82% בסיכון לאי-ספיקת לב בקרב משתמשים.
בניתוח משני התברר כי משתמשי מלטונין היו כמעט פי 3.5 יותר בסיכון להתאשפז עקב אי-ספיקת לב (19% לעומת 6.6%), וכמעט פי שניים יותר בסיכון למות מכל סיבה במהלך חמש שנות המעקב (7.8% לעומת 4.3%).
ד"ר אקנדי ננדי, מחבר המחקר הראשי, אמר בהודעת איגוד הלב האמריקני (AHA), וכך צוטט גם ב-News Medical: "תוספי מלטונין אולי אינם כה תמימים כפי שנהוג לחשוב. אם המחקר שלנו יאושר, זה עשוי להשפיע על איך רופאים מייעצים למטופלים לגבי תוספי שינה". בהמשך הוסיף כי "מלטונין נחשב לתוסף טבעי ובטוח המסייע לשינה טובה יותר, ולכן היה מפתיע לגלות עלייה עקבית ומשמעותית כל כך בתוצאות בריאותיות חמורות - גם לאחר שנלקחו בחשבון גורמי סיכון רבים אחרים".
איך נבנה המודל הסטטיסטי?
החוקרים סקרו את הרשומות הרפואיות כדי לאתר קודים של אבחנה ראשונית של אי-ספיקת לב – התוצאה העיקרית במחקר – וכן קודים של אשפוזים הקשורים לאי-ספיקת לב או תמותה, שנחשבו לתוצאות משניות. לאחר הניתוח הראשוני הם ביצעו ניתוח רגישות, שבו נכללו רק משתתפים שמילאו לפחות שני מרשמים למלטונין בהפרש של 90 יום או יותר, במטרה לבדוק אם משך שימוש ממושך ומאומת משפיע על התוצאות – וגם שם נמצא קשר דומה.
עם זאת, החוקרים מדגישים שהממצאים אינם מוכיחים שמלטונין גורם לאי-ספיקת לב. הסיבה המרכזית היא שהמאגר כלל מדינות שבהן מלטונין נמכר במרשם בלבד לצד מדינות שבהן הוא נמכר חופשי, אך מיקום המטופלים לא הופיע בנתונים. לכן השימוש במלטונין הוגדר רק לפי רישומי מרשם, ומשתתפים שנטלו אותו כתוסף ללא מרשם סווגו בטעות כמי שאינם משתמשים – מגבלה שמחלישה את היכולת לקבוע קשר סיבתי ישיר.
החוקרים הבהירו בהודעת ה-AHA שהדבר עלול לעוות את הניתוח, משום שחלק מה"לא משתמשים" בעצם כן נטלו מלטונין.
בנוסף, החוקרים לא החזיקו בנתונים על חומרת נדודי השינה של המשתתפים או על קיומן של הפרעות פסיכיאטריות נלוות, כגון דיכאון או חרדה, שעשויות להשפיע הן על הצורך בתוספי שינה והן על הסיכון הלבבי. "ייתכן שחלק מהמטופלים במחקר השתמשו במלטונין כדי לטפל בבעיות שינה שאינן נובעות מהפרעה בייצור ההורמון, ולכן התוסף לא היה הטיפול המתאים עבורם", מסבירה ד"ר זיצר. "ייתכן שבעיות השינה עצמן – ולא המלטונין – הן שהובילו בסופו של דבר לסיכון מוגבר לבעיות לב".
ד"ר אקנדי ננדי ציין בהודעת ה-AHA כי נדודי שינה חמורים, דיכאון, חרדה או שימוש בתרופות שינה אחרות עשויים להיות גורמים משותפים הקשורים גם לשימוש במלטונין וגם לעלייה בסיכון הלבבי. לדבריו, אף שהממצאים מעוררים שאלות חשובות לגבי בטיחותו של אחד מתוספי השינה הנפוצים בעולם, אין בהם כדי להוכיח קשר סיבתי ישיר. הוא הדגיש כי יש צורך במחקרים נוספים כדי לבחון את השפעת המלטונין על בריאות הלב.
