בסופ"ש האחרון חגגנו את ט"ו באב, חג האהבה. גלשתי על פני נתונים מחקריים מעניינים על מצב האהבה בימינו, ומצאתי נתון אחד, שהורס את תחושת החגיגה - כרבע מאוכלוסיית הצעירים בעולם כרגע, בגילאים 18-29 לא מקיימים יחסי מין בכלל. איזה אוקסימורון. מצד אחד, נראה שאנחנו חיים בעידן האפשרויות הבלתי מוגבלות. רק להזיז ימינה או שמאלה את האצבע על מסך האפליקציה וכבר מזומנות לך שפע הזדמנויות להכיר.
מאידך - יש קושי עצום להיכנס לתוך קשר. שלא לדבר על הקושי להישאר, להחזיק מעמד, לעבור זוגיות ארוכת שנים בלי שתיפרם. לדעת להעניק "גם למראה נושן", שוב ושוב את "רגע ההולדת" שלו. לשבת אחד עם השנייה על שאריות של מקושקשת וסלט לאור המקרר, ולא לאור נרות. ולהרגיש שזה טוב.
עוד טורים של שירלי יובל-יאיר:
לכל הטורים של שירלי יובל-יאיר - לחצו כאן
בחג האהבה לא מזכירים את התליין, ומכחישים את כל האקדחים שמופיעים במערכה הראשונה של האהבה (זו שיש בה בעיקר את הסם המתוק של ההתאהבות), אבל בחיים יש רוב הזמן חולין, ומינהלות ומשימות ו"שילמת לביטוח"? ו"חסרות עגבניות, תביא בדרך הביתה", ומשכנתא, וחלומות ואכזבות.
שני גלגלי שיניים שמנסים לנוע יחד בתיאום וליצור תנועה משותפת, לפעמים התנועה הזו לוקחת אותם למסע מרתק, עם נוף משגע, ולפעמים, באחוזים הולכים וגוברים באוכלוסייה, זה מתפרק לנו.
"במצעד האירועים גורמי המתח והמצוקה הנפשית, מופיע מוות של אדם קרוב במקום הראשון, וגירושין במקום השני. זו חוויה שמפזרת רסיסים כמעט לכל זירה בחיי המתגרש/ת וההדף שלה עצום, גם אם מדובר בצעד שנעשה מבחירה, ובוודאי במקרה של עזיבה או החלטה שיזם צד אחד"
"זאת טרגדיה. היינו מאוהבים כשהתחתנו, אני אני זוכר ויודע. מה זאת אהבה, אני לא יודע, אבל התאהבות אני יודע. היינו מאוהבים. מתישהו זה השתבש. בגלל איך שאני, בגלל איך שהיא, בגלל איך שהיינו. לא ידענו יותר טוב".... (מתוך הספר "מותרות" של יעל משאלי).
כדי לדבר על ה"מתישהו זה השתבש" הזה, אני מייחדת את פרק 86 בפודקאסט שלי לחווית הגירושין. אבל זה לא פרק שעוסק רק בגירושין. הוא עוסק בנישואין ובזוגיות בכלל. זה פרק על הדרמה המתרחשת במפגש של שני אנשים שהולכים יחד. הם רוקמים סיפור משותף, אבל במקביל אליו מתקיימים תמיד גם הסיפורים הפרטיים של כל אחד מהם, לפעמים צד אחד לא יודע לנחש כלל את הסיפור של הצד השני.
האזינו לפרק המלא:
במצעד האירועים גורמי המתח והמצוקה הנפשית, מופיע מוות של אדם קרוב במקום הראשון, וגירושין במקום השני. זו חוויה שמפזרת רסיסים כמעט לכל זירה בחיי המתגרש/ת וההדף שלה עצום, גם אם מדובר בצעד שנעשה מבחירה, ובוודאי במקרה של עזיבה או החלטה שיזם צד אחד.
בפודקאסט אני מארחת את יעל משאלי, סופרת, יועצת משפחתית וזוגית, אמא לשבעה ילדים, אקטיביסטית, אשה אמיצה שמשמיעה קול. את הספר עוצר הנשימה שלה "מותרות" היא כתבה אחרי כמה חודשים של שתיקה ושיתוק, שפקדו אותה כשנישואיה הסתיימו במפתיע אחרי 36 שנות זוגיות. הספר משרטט קווים לדמות החוויה של הפירוק, חורבן הבית, ההינטשות, ההתפוררות של כל מה שחשבת שהוא נכון ומובן לך על חייך, ועל עצמך.
זה לא ספר שעוסק רק בגירושין. הוא עוסק בכל המכלול, באהבה, באינטימיות, באופן שבו אינטימיות מתפוררת, בהבדל בין מאוהבות לאהבה. הוא משרטט את חווית הגירושין כחוויה של אובדן קשה ביותר, בכל החזיתות. הן בנסיבות החיים, לעיתים גם בתחושת הערך העצמי. תהליך שמלווה לא פעם גם בתחושות של כישלון, אשמה, בושה, ובהרעת תנאים כלכליים ומשפחתיים.
איך בכל זאת מפרקים את ה"זוג" בלי שהיחיד יתפרק? איך נעזבים ומוצאים אחיזה? - על כך השיחה שלנו, על האפשרות לפרום את עצמי מתוך הקשר, בלי לפרום את ה"עצמי" שלי.
שירלי יובל-יאיר היא פסיכולוגית סופרת ומוזיקאית, בפודקאסט שלה "ליהנות מהדרך" היא מזמינה אנשים לשיחה על החיים ועל איך לחיות אותם, על המנגנונים הבריאים שכדאי לבנות לעצמנו על מנת למצוא שיווי משקל נפשי בעידן סוער
