בהמשך לממצאים המטרידים שהתפרסמו השבוע על הגירת רופאים מישראל, רבים מהם בכירים, חושף מחקר חדש של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב נתונים מדאיגים גם באשר לעתיד כוח האדם הרפואי הצעיר במדינה. לפי הממצאים, כמחצית מהרופאים המתמחים דיווחו על כוונה לעבור לעבוד בחו"ל בשנים הקרובות, וכרבע מכלל המשיבים מסרו כי כבר החלו לנקוט צעדים בעניין.
"מאז ומעולם הייתה הגירה של רופאים מישראל, אולם בשל האקלים הפוליטי הנוכחי התופעה התחזקה", הסביר פרופ' יעקב בכנר מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון בשיחה עם ynet. לדבריו, המחקר משלים את זה שפרסמה השבוע אוניברסיטת תל אביב, אך מתמקד בזווית אחרת: "התמקדנו בעתודה של הרופאים, אלה שהולכים להיות הרופאים הבכירים הבאים בישראל. ידוע שזו שדרת הרופאים הרגישה יותר, מכיוון שהפיתוי אצלם לקום ולעזוב גדול. לרוב מדובר ברופאים צעירים, חלקם נשואים טריים, והרבה יותר קל להם לקום וללכת מאשר רופא ותיק עם ילדים במסגרות, בית ולעיתים משכנתא".
פרופ' יעקב בכנרצילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון בנגבאת המחקר ערכו ד"ר עופר אדלשטיין מהמחלקה לעבודה סוציאלית ופרופ' בכנר, בהשתתפות פרופ' דן גרינברג מהמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטה ופרופ' תלמה קושניר מבית הספר לרפואה באוניברסיטת אריאל. המחקר, שמומן בידי המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, התבסס על שאלון אנונימי מקוון שהופץ בידי ההסתדרות הרפואית לכלל המתמחים והסטז'רים. על השאלון השיבו 634 סטז'רים ומתמחים בגיל ממוצע של 33.7, כ-68% מהם יהודים.
כשהכוונות פוגשות את המספרים
מהנתונים עלה כי 53.2% מהרופאות והרופאים המתמחים דיווחו על כוונה לעבור לעבוד בחו"ל כרופאים בחמש השנים הקרובות. החוקרים הדגישו כי בניסוח השאלות הובהר שאין מדובר במעבר לצורך התמחות או התמחות-על, אלא במעבר לעבודה של ממש. הכוונה נמצאה גבוהה יותר בקרב מתמחים בכירורגיה ובהרדמה, לעומת מתמחים ברפואת המשפחה, ברפואה הפנימית ובפסיכיאטריה.
לצד ההצהרות בדק המחקר גם צעדים מעשיים: 28.6% מהמשתתפים מסרו כי כבר החלו לנקוט פעולות ממשיות לקראת עבודה בחו"ל, נתון שלדברי החוקרים מלמד כי אין מדובר בעמדה הצהרתית בלבד.
שני המחקרים ניגשו לשאלה מכיוונים הפוכים: זה של אוניברסיטת תל אביב מנה את מי שכבר עזב בפועל, על סמך נתוני הלמ"ס, וזה של בן-גוריון בדק מי מתכוון לעזוב, על סמך שאלון בקרב העתודה. ובכל זאת, שתי המפות שהתקבלו הצביעו לאותו כיוון. הכירורגיה, שרשמה במחקר של פרופ' אטר את אחד משיעורי העזיבה הגבוהים בפועל (6% מכלל הכירורגים), היא גם המקצוע שבו נרשמה אצל המתמחים אחת הכוונות הגבוהות ביותר לעזוב. בקצה השני, רפואת המשפחה והפסיכיאטריה דורגו נמוך בשני המחקרים כאחד - גם בעזיבה בפועל וגם בכוונות.
ההקבלה הזו היא שמעניקה לנתוני הכוונה את משקלם. כשמה שהמתמחים מצהירים עליו תואם את מה שכבר קורה בשטח, הכוונה מפסיקה להיראות כפורקן תסכול ומתחילה להיראות כתחזית. המשמעות מטרידה: המקצועות שכבר מאבדים את הרופאים הוותיקים הם אותם מקצועות שבהם הדור הבא ערוך יותר מכולם ללכת בעקבותיהם, ובהם מקצועות ליבה של בית החולים הציבורי שהכשרת מומחה בהם אורכת שנים. זהו, למעשה, ה"כדור שלג" שמפניו הזהיר אטר, בגרסה ממוקדת: לא מגמה לאומית מפוזרת, אלא איבוד שמזין את עצמו בתוך התחומים הרגישים ביותר.
לא התוכן המקצועי, אלא התנאים
במחקר נבחנו כמה עולמות תוכן שעשויים להזין את הכוונה לעבור לחו"ל, ובהם שביעות הרצון מהעבודה: איכות ההכשרה, היחסים עם עמיתים, תנאי ההעסקה והשכר, והאיזון בין הבית לעבודה. מהממצאים עלה קשר הדוק בין אי-שביעות רצון מתנאי ההעסקה - בעיקר שכר נמוך, עומס שעות גבוה וחוסר איזון בין העבודה לחיים האישיים - ובין הכוונה לעבור לחו"ל.
ד"ר עופר אדלשטייןצילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון בנגבשביעות הרצון הגבוהה ביותר נמצאה דווקא בהיבטים הבין-אישיים והמקצועיים: היחסים עם עמיתים, העניין והאתגר שבעבודה, היחסים עם הממונים ומידת האחריות המוטלת על הרופא. גם איכות ההכשרה, הגיוון בעבודה והאפשרות לנצל כישורים זכו להערכה חיובית יחסית. החוקרים הסבירו כי מכלול הממצאים מצביע על הבחנה ברורה: הקשיים המרכזיים בחוויית העבודה קשורים לתנאי ההעסקה ולעומס, יותר מאשר לתוכן המקצועי עצמו.
"משהו צריך לקרות, בין אם זה הקצאת תקנים נוספים כדי להפחית את שעות העבודה הרבות ובין אם זה תגמול ותשלום הוגן", אמר ד"ר אדלשטיין. "הרופאים המתמחים מחזיקים את שדרת הטיפול בבתי החולים, ולכן יש לשים דגש על תנאי העסקתם והכשרתם".
המצב הפוליטי כמקור האיום המרכזי
לצד תנאי העבודה בחנו החוקרים גם את עמדות המתמחים כלפי האקלים הפוליטי והביטחוני ואת תחושת האיום האישי שלהם. באשר לאקלים הפוליטי, המשיבים דירגו נמוך את מידת האמון שלהם בהחלטות הממשלה ואת תפיסתה כקשובה לציבור, ולעומת זאת דירגו גבוה את התחושה שפעולות הממשלה פוגעות בעקרונות הדמוקרטיה ובמצבם הכלכלי, ואף מעוררות תחושת חוסר אונים.
בהיבט הביטחוני, החשש הבולט ביותר נגע להשלכות המצב על בני המשפחה, ואילו החשש להכשרה המקצועית ולמצב הכלכלי היה מתון יותר. מהממצאים עלה כי ככל שתפיסת האקלים הפוליטי והביטחוני נמצאה שלילית יותר, כך התחזקה הכוונה לעבור לחו"ל.
בבחינת מקורות האיום האישי, המצב הפוליטי המורכב נתפס כמקור המשמעותי ביותר בקרב הרופאים הצעירים מכל התחומים שנבדקו, ואחריו דורגו המצב הביטחוני, הכלכלי, ולבסוף הבריאותי. באופן כללי הייתה תחושת האיום האישי בינונית. "ממצאי המחקר מראים שנדרשת הסתכלות מערכתית על מכלול המרכיבים הקשורים לכוונות של המתמחים, ולא טיפול במרכיב בודד", אמר ד"ר אדלשטיין.
מי נוטה יותר לעזוב?
המחקר חשף גם פערים סוציו-דמוגרפיים בכוונה לעבור לחו"ל. גברים דיווחו על כוונה גבוהה יותר מנשים, משתתפים שאינם יהודים דיווחו על כוונה גבוהה יותר מיהודים, וחילונים דיווחו על כוונה גבוהה יותר בהשוואה למשתתפים בעלי זיקה דתית חזקה. "השיקולים של נשים כוללים גם את גידול הילדים והטיפול בהורים ובבני המשפחה, לעומת גברים שנוטים לתת משקל רב יותר לקריירה", הסביר פרופ' בכנר. "בנושאי הדת, קבוצות מיעוט שחלקן חשות מופלות עלולות להיות בעלות נטייה גבוהה יותר לעזוב".
בקרב המתמחים בלבד נמצאו הבדלים מובהקים לפי שלב ההתמחות: מתמחים בשלב ב', כלומר בשלב מתקדם יותר, דיווחו על כוונה גבוהה יותר לעבור לחו"ל בהשוואה למתמחים בשלב א'.
הגירת רופאים
(צילום: shutterstock)
לצד הממצאים הדגישו החוקרים את מגבלות המחקר, ובראשן העובדה שהוא בחן את כוונות המתמחים ולא את התנהגותם בפועל. "בספרות הפסיכולוגית, לא כל מי שאומר 'אני אלך' אכן הולך", ציין פרופ' בכנר, "עם זאת, כוונה היא המנבא החזק ביותר של התנהגות". ד"ר אדלשטיין הוסיף כי המדגם אינו מייצג, אך מבחינת הפילוחים הדמוגרפיים הוא קרוב למאפייני האוכלוסייה בישראל.
ד"ר אדלשטיין ופרופ' בכנר סיכמו כי ממצאי המחקר מצביעים על "אתגר לאומי ראשון במעלה עבור מקבלי ההחלטות במערכת הבריאות". לדבריהם, שימור הרופאות והרופאים הצעירים אינו יכול להסתכם עוד רק בשיפור השכר או בהפחתת עומס המשמרות, אלא מחייב התייחסות רחבה יותר לתחושת הביטחון האישי, לביסוס האמון במערכות השלטון ולבניית תחושת אופק ויציבות תעסוקתית. "ישראל בנויה בראש ובראשונה על הון אנושי", הזהירו, "אם לא נשכיל לשמר אותו, מערכת הבריאות תיקלע למשבר רציני עוד יותר שיתבטא בפגיעה בבריאות הציבור".
עוד בנושא זה:
